איך פיספסו לניסים יום הולדת

כשהכרתי את ניסים זה היה בסוף שנות ה-80 והוא היה האופנוען הכי מבוגר שיצא לי לראות עד אז. הוא רכב על וספה, אני התפעלתי מהוד קשישותו, והוא אמר לי שהוא כנראה בן 75.

כנראה – כי הוא לא ממש ידע מתי נולד.

הוא היה שכן שלי ולפעמים ניסינו יחדיו לפצח את סוד שנת הולדתו. הבעיה היתה שאמא שלו נמלטה עימו מיגוסלביה במהלך מלחמת העולם הראשונה ולא לקחה איתה הניירת שלו. הוא אמר לי שהוא זוכר בומים ועשן ואנשים נמלטים ועוד כל מיני שברי מראות קולות וצלילים, אבל לומר בוודאות אם היה אז בן שלוש, ארבע או חמש – נבצר ממנו.

בבוקר היה נוסע על הווספה למזח בקיסריה ומשליך חכה, ואחר הצהריים היינו יושבים במרפסת שלו על בירה והוא מספר לי סיפורים. היה שחום, צרוב, צלול לגמרי, וזכרונו מושלם. צללנו לעומק ההיסטוריה ועל מיליון הדברים שהוא כבר עשה וכבר עבר, ועל תקופת ההכשרה שלו כדייג טירון בים הדלמטי. מחלקת ההתישבות של הסוכנות שלחה אותו לשם ללמוד את תורת הדייג מדייגי מונטנגרו.

פעם סיפר לי שכבחור בן 25 ברח מבתי הזיקוק בחיפה כשמטוסים איטלקיים הפציצו את העיר ב-1940.

– אם ככה, אז כנראה נולדת ב-1915, עשיתי חשבון זריז.

– אני לא בטוח, פקפק זורבה היגוסלבי, נדמה לי שדווקא ב-1914, צריך להיות לי איזה נייר איפשהו אבל לך תמצא אותו עכשיו…

שטויות, צ'ירס.

אחרי כמה שנים נפלה לו הווספה בתחנת דלק. כשהרים אותה כאב לו הגב. הרופא אמר שצריך ניתוח ואחריו, בגיל 80 ומשהו, למד ללכת מחדש. אז קנה לו הונדה קאב עם 3 גלגלים ורכב עליה עם קסדת רד-בול מאווררת…

לקראת 2014 התחילו במשפחה להתארגן על יום הולדת 100. גיל כזה הוא מאורע הראוי לציון ולחגיגה מיוחדת. לא הספיקו להגשים את התכנית והוא נפטר.

אחרי מותו נבר מישהו במגירות ותפס את הראש: נמצאה איזו תעודה המלמדת שהוא דווקא נולד ב-1913.

כלומר, פיספסו לו בשנה את חגיגות ה-100.

גם זה מאורע נדיר הראוי לציון.

לכן כתבתי.