אכילס והצב – גרסת סדום-ערד

הפרדוקסים של זנון: פרדוקס אכילס והצב

מעשה באופנוע שהיה לאייקון בתרבות הדו-גלגלית לדורותיה, ולא משום שניחן באיכות יוצאת דופן; נהפוך הוא, כמו בתחרות הסרט הרע, האופנוע המדובר קנה את פרסומו בעיקר בשל ביצועיו הנחותים ועיצובו השנוי במחלוקת. ועדיין, ממרחק השנים, אופנועים אינם נמדדים רק באיכות הרכיבה שהם מעניקים לבעליהם, אלא גם בשל יכולתם לשמש אבן שואבת למספרי סיפורים.

כזה הוא הסוזוקי GSX600F, שנקרא בתחילה '600F' ובהמשך ספח אליו כינויים מחמיאים פחות, כגון '600 עף', 'הדג השמן', 'אבו-נפחא' וגם 'האופנוע שבו הגלגל האחורי מנסה לעקוף את הגלגל הקדמי'. ה-F שעל חלק מדגמיו הופיע הכיתוב 'קטאנה' המיט קלון על כל לוחם יפני שאחז בחרב אי-פעם, וגרם לכמה סמוראים לבצע 'חארקירי' בניסיון להציל כבודה של אמנות הלחימה העתיקה. בשורות שלהלן אטפח את הסטריאוטיפ הנלוז ולא אסתור אותו, אך בין ובין אספר לכם על הרגע הנדיר, וכפי הנראה היחיד, שבו ה-F זכה ל-15 דקות של תהילה, והוכיח לעולם כי בידיים הנכונות הוא מסוגל לצעוד אפילו בנעליו של האח הגדול והאלמותי, ראסטי ג'יימס בכחול ולבן, הלא הוא הסוזוקי R750.

מבקרי ה-F שיגרו חיצים בעיקר לכושר הפניה של האופנוע, שהיה משובש לחלוטין. כך שאם לא ידעת לרכוב, ורכשת אותו כספורטיבי ראשון, ה-F גרם לכך שכישורי הרכיבה שלך יהיו פגומים לדיראון עולם, מאחר וכל חוקי הפיזיקה הסבירים היו בטלים אם וכאשר הנחת את עכוזך על מושבו. מנגד, אם רכשת אותו לאחר שכבר רכבת על כלים ספורטיביים אחרים, זה נגמר על פי רוב בבית החולים. בפעם הראשונה שהיית מנסה להוציא רגל, או, חלילה, ניסית היגוי הפוך, הוא היה משגר אותך כמו פרימה בלרינה. ויש חצי כוס מלאה: ה-F פרנס דורות של צבעי אופנועים, ואם כיום קיימים בישראל גאוני 'אייר-בראש' המסוגלים לשחזר פרינג שאך לפני רגע היה מבותר לרסיסים, הרי זה רק על שום שנות הסטאז' הארוכות שהעניק להם הדגם.  

בשנת 1994 נפלה בחלקי הזכות המפוקפקת להיות בעליו של 600F נטול פרינג, מצולק ומקרטע. לא זו בלבד, שרביעיית הקרבורטורים שלו הגדירה מחדש את המושג דיסהרמוניה, הרי שעקומת המומנט שלו הייתה משובצת חרחורים, ורק החל מ-9000 סל"ד אפשר היה לחוש זיקה מעורפלת בין המנוע ובין הגלגל. הוא היה אופנוע רע, נקודה, אבל יותר טוב מכלום, ובהזדמנות הראשונה העפתי אותו ורכשתי ימהה FZR600.

ערב אחד הופיע על מפתן ביתי חבר אופנוען (להלן יקרא הבלדר) וסח לי, כי בסופ"ש הקרוב תערך התערבות בכביש סדום-ערד, שכוללת סכום כסף לא מבוטל, בין 'תותח' הרוכב על ג'יקסר R750 ובין 'ילדון' הרכוב על 600F. האחרון, שהעביר זמן במסלולי המרוצים בארה"ב ושב למולדתו ישראל, לא הסתפק בקריאת תגר על רוכב ה-R, אלא החציף לשונו והוסיף, כי יעניק לו 'פור' של דקה, ורק לאחר מכן ידביקו ויכניעו. במסדר הכבוד של הסמוראים נשמעה אנחת רווחה, והצב של זנון הרים גבה.   

כמו בסדרת סרטי המופת 'מהיר ועצבני' נקבע סכום כניסה מינימלי להימור, והוא לא היה נמוך לשעתו: אלף שקלים טבין ותקילין שהיוו בעת ההיא מחצית משכרי החודשי. הבלדר הבהיר כי לא תהיינה הנחות, אך נתן לי טיפ: "כדאי לך להמר על הבחור עם ה-F", הפטיר בלשון חלקה.  

הבלדר, שכבר ריסק בעצמו צמד Fים, וכתוצאה מכך סבל מעווית מטרידה בפניו, היה מטבעו בלתי ישר והתפרנס בעיקר מתחמנות. לא הועילה לו חזותו המשונה, שכללה תיקים, תנועות לא רצוניות ועיוותי פנים מזדמנים, כמו גם שיער ארוך ושמנוני, שחציו צמח מפדחתו וחציו נשר לקסדתו. ככל הידוע לי מדובר במקרה היחיד המתועד ברפואה המודרנית, שבו ה-F זירז את הופעתה של תסמונת טורט, שהייתה ממילא מוחזקת על בלימה.  

שוו בנפשכם את הדילמה הכפולה. לא זו בלבד שהיה עלי להתמודד עם בלדר שה-F צרב בו צלקות, הרי שאני מודע לחולשותיו ממקור ראשון. למשל, אני ער לעובדה שהוא נוסע רק בקו ישר, ופעם אחת כשניסיתי קצת יותר, עפנו יחד לאיזו תעלה. טוב ככל שיהיה הרוכב הצעיר, להמר על סוס כזה?!? ובכל זאת, ירדתי לבנק בכיכר מלכי ישראל, משכתי אלפיה מהמינוס ומסרתי לבלדר, שבמקום תודה החווה לעברי עווית מפחידה.

בשבת בבוקר לא מצאתי כוחות לנסוע לסדום ערד, וודאי לא עם ה-F המקרטע. אבל ההתערבות נערכה ועוד איך, כשהשניים חורכים את האספלט הלוהט של כביש סדום ערד והצעיר השחצן, כמתוכנן, מוזנק באיחור של דקה תמימה.

במוצאי שבת הופיע שוב הבלדר על מפתן דלתי וספר לי 2000 שקלים.