אתם, עצמכם, והאופנוע שלכם

מאת: נבות זקשבסקי

 

עולם הפסיכולוגיה מסכים היום על כוחו הבלתי מתפשר של התת-מודע שלנו, על איך שאנחנו מתנהלים בחברה,

מחליטים החלטות, ופועלים בכל תחום אפשרי,

בקבלת החלטות, התת-מודע שלכם כבר החליט מה תעשו. רגע ההחלטה המודעת הוא אשליה.

 

כשעולים על האופנוע ומתחילים לרכב, אנחנו באופן טבעי מייחסים לעצמנו סגנון רכיבה מסוים. "מנטליות רכיבה" נקרא לזה. לכל אחד מאיתנו יש תמונה בראש של איך הוא מתנהג על האופנוע. תמונה שנוצרה על ידי היכרות שלו עם עצמו ופידבקים שקיבל מהסביבה. יש מי שיעיד על עצמו שהוא רוכב  "חזק", אגרסיבי, אחר יעיד שהוא מעדיף ליהנות מהאווירה ולא מהאדרנלין. בכל מקרה אנחנו קובעים איך נתנהג מאחורי הכידון מעכשיו ועד שנרד מהאופנוע. אבל בתוך הקסדה גר מישהו נוסף, והמישהו הזה לא מוותר על השליטה בקלות, בדיוק להיפך.

בחלק הקדמי, זה שקרוב למשקף יושבים אתם, צופים על המתרחש מהשורה הראשונה וחושבים שאתם הבוסים. אבל בחדר האחורי, בחושך, יושב התת-מודע שלכם, ובתכלס, ההחלטות החשובות באמת מתבצעות תמיד דווקא בחדרים האחוריים.

איך קמתם בבוקר? מה מטריד אתכם? איפה אתם הולכים להעביר את הלילה? איך בעבודה? באיזה צד עושים השנה את ליל הסדר? מה יהיה עם ההתחממות הגלובלית? טוב אולי זה לא… בכל מקרה, לכל משב רוח קטן שנושב אי שם בחדרים האחוריים של המוח שלכם, לכל דאגה, טרדה, התלבטות, יש השפעה ישירה על אותו אחד מקודם: התת מודע שלכם, נעים להכיר.

והוא, למרות מיקומו האחורי בקסדה, בגולגולת, איך שתרצו, יש גישה ישירה למושכות שמנווטות את איך שאתם מדברים, זזים, וכמובן על איך שאתם רוכבים.

מרגישים בשליטה עדיין?

 

מבין בעלי החיים בטבע, אצל בני האדם חוש הראייה משחק תפקיד חשוב ביותר, אולי אפילו יותר מהרבה יונקים אחרים. זאת כדי שנוכל לבחור את הפרי הבשל ביותר בעץ, את הנקבה הבשלה ביותר בלהקה, לדעת מתי לברוח כשמגיע איום וכו'.

 

בטבע, קופים מעטרים את עצמם בענפים ועלים, זאת כדי לסמן דומיננטיות ואת מיקומם בלהקה.

אצלנו, בני האדם, סימון המעמד חברתי והמקום בלהקה מתבצע באופן דומה. קחו לדוגמא צבא (מצחיק איך הוא דוגמא טובה להכל) השלב הראשון בגיוס? מדים. כמה חודשים אחר כך? שרוכים, סיכות, דרגות, כומתות. משם זה ממשיך כמובן לאזרחות, למקומות העבודה עם התגים והשרוכים שלהם, ואל נושא הכתבה, אלינו הרוכבים.

הצורה המוכרת של מעיל הרכיבה עם הטלאים ("פאצ'ים") והגזרות הישרות, הגיעה ישירות ממעילי הרכיבה הצבאיים שהביאו איתם משוחררי מלחמת העולם השנייה לארה"ב. תראה לי את התגים, הסיכות, הפאצ'ים והקעקועים שלך, ואגיד לך מי אתה, לאיזה מועדון רכיבה אתה שייך, ומה המעמד החברתי שלך באותו המועדון.

 

סימוני מעמדות בצד. לאיך שאנחנו נראים יש השפעה ישירה על איך אנחנו מתנהגים.

מהרגע שאתם פותחים את העיניים בבוקר, (או בערב לא שופט) אתם מתחילים לשדר מסרים החוצה לסביבה. מסרים אלה נהיים אינטנסיביים יותר ויותר במקביל לסיטואציה החברתית שבה אתם נמצאים. מה אנחנו משדרים? ביטחון, מצב רוח, דומיננטיות, וכו'. איך משדרים? שפת גוף בעיקר. מי משדר? חברכם הנאמן מהפסקה הראשונה, התת-מודע.

הכלים שאיתם התת-מודע משדר החוצה הם בעיקר שפת גוף, שינויים זעירים בהבעות הפנים וגם בטון הדיבור. הכלים האלה נושבים בשני הכיוונים, כי כמו שאנחנו משדרים סימנים החוצה ככה אנחנו גם קוראים סימנים מאחרים, ויוצרים לנו את דעתנו על אדם מסוים, לרוב עוד לפני שהוא אמר מילה אחת.

וכמו שאנחנו בוחנים אנשים, ככה אנחנו בוחנים גם אופנועים. ז'תומרת יש עוד דוגמאות, אבל לא באנו לדבר על ציפורים… לא משנה אם זו קניית אופנוע חדש, רכיבת התרשמות, או במקרה של כתבים ומבקרים – מבחני רכיבה או ביקורות.

בכל מקרה של עלייה על אופנוע חדש, התהליך הוא זהה לבחינת אנשים חדשים: קודם כל הראייה עובדת, העיצוב של האופנוע. הוא נראה ספורטיבי? צריך לרכב עליו בהתאם. מעוצב ונוצץ? – נרכב באיזי, נכנס לאווירה. שטח?  – נחפש שלולית… אדוונצ'ר? – איפה יש כביש הררי מפותל? וכן הלאה.

ואחרי שסיימנו להסתכל, מגיע שלב העלייה: מעבירים רגל, מתיישבים, מניחים ידיים על הכידון. שלב שתיים בהעברת התחושה עובר על הרוכב והוא כבר יושב, תרתי משמע, בתבנית שהיצרן יצר בשבילו. מתניעים: איזה רעש בוקע מהמכונה? פמפום איטי? תקתוק עצבני? מסובבים את המצערת: המנוע שר בצרחה משוגעת כמו זמר רוק או בקול בס ומלא ביטחון של זמר קאנטרי זקן?

לכל הסימנים, הקולות, ותמרורי העיצוב האלה שהאופנוע זורק עלינו יש השפעה גם על חזקי האופי בינינו. כי למרות כוחו הרב של התת-מודע עליכם, הוא קל השפעה ודעתו מוסחת בקלות.

לא פעם אני רואה שני מבחני דרכים שונים לגמרי, על שני אופנועים זהים מבחינת מנוע, גיר, ואפילו שלדה, אבל שונים בעיצוב. דבר נפוץ היום בעידן שיצרניות בונות ליין שלם סביב אותו מנוע. אפשר לראות בבירור איך העיצוב של האופנוע משפיע, ואי אפשר להתעלם מההשפעה של העיצוב של האופנוע על הלך-רוחו של הכותב.

לסיכומו של דבר, מה שאנחנו לובשים, העיצוב של האופנוע שאנחנו רוכבים עליו, ובנוסף, הסביבה והאנשים שנמצאים סביבנו יש השפעה ישירה על איך אנחנו עושים הכל בעצם. כולל כמובן איך אנחנו רוכבים.

כי נכון שאפשר להיות הכי מפוקסים והכי מודעים, אבל אף אחד בהיסטוריה האנושית הקצרה עדיין לא רכש בעלות על נבכי התת-מודע שלו, ובהתחשב באיך שהוא מנהל אותנו, הדבר הטוב ביותר שאנחנו יכולים לעשות הוא להיות כמה שיותר מודעים אליו.

עצם זה שנהיה מודעים לכל אותם כוחות שמניעים אותנו ואיך שאנחנו מתנהגים מאחורי הכידון, יוסיף עוד מימד של שליטה, ובאופנועים כמו באופנועים – יותר שליטה יותר טוב.