גברים מדאלים – נשים מהונדה

כבר כמה שנים שאני מוזמן ליום הרוכבת. גם בשבוע שעבר. כל שנה אני דוחה בנימוס את ההזמנה או סתם מתעלם. אני גם לא מצטרף לכל כינוס של הארליסטים בקפה בונו ביקום, לא לטיולי מועדוני הונדה ויוסאנג, ואפילו לא לרכיבות של שבט הגוצים. למה? – כי אין לי גוצי ואני לא שייך.

באותה מידה אני לא אישה ואני לא צריך להיות שם.

אני לא מבין מה הבעיה ולמה החלוקה לא ברורה. יש שבטים ונישות תרבות פרטיות שמוצאות ביטוי כשכולם מתכנסים סביב המדורה שלהם. הקומנצ'ים לא מזמינים את האפאצ'ים, הנבהו לא מזמינים את המוהיקנים, שבט לוי לא מזמין את אנשי יהודה, אנשי שבט בנימין בכלל מוקצים מחמת מיאוס ע"י שאר שבטי ישראל והשומרונים סוגרים את פינת זבח הפסח לבד במשך דורות. האנלוגיה הזו תופסת גם כשנשים מתכנסות לחגוג לעצמן יום בינלאומי וראוי ומוצדק שנשות השבט הזה יתפנפנו להן לעצמן בוורוד מבית דוקאטי בלי זכרים נוהמים מסביב.

הן דווקא יודעות להרים אירועים לבד, תשאלו את ליז מ'יזראל בייקרז', אבל דיברתי עם שירלי מור, המארגנת, היוזמת והאמא של האירוע כבר מ-2009 והיא אומרת שמ'פיתאום ולהיפך; תהיה יותר העצמה נשית כשגלי הסולידריות מכל שבטי הרוכבים יגאו סביב, ודווקא רצוי שכל מי שרוכב ויש לו יום פנוי יצטרף אליהן. בסוף זה באמת מה שהיה: במקום 200 נשים היו 300 משני המינים. אצל אחד הזכרים, כמתבקש, גאה מפלס הטסטוסטרון והוא היה צריך לפזר דאווין בווילי מיותר שהסתיים בהתרסקות, וסתם מזל שכל האירוע לא קיבל תפנית מחרבת של תסכול וביטול.

כל חווית הרכיבה נסגרה מכפר ויתקין לרעננה. מעט מידי, לא?! בפארק ברעננה חיכו להן דוכני יבואנים (MV, רויט, ברקום, אופנוסנטר) הגרלות ופרסים (פרו-ריידינג, ק.ט.מ). שמעתי שהן תיכננו לרקוד ולהשתולל אבל לא יצא לפועל. בטח התביישו מהגברים.

אז אני אומרת: עזבו אתכן ממניפולציות וניפוחים ותעשו לכן פעם בשנה חג לעצמכן כמו שאתן אוהבות. תשלחו אחר כך תמונות כמה כיף היה שנמות מקנאה. לא צריך מליונים כדי להרים אירוע טוב, כי כמו שאתן אוהבות לומר לנו – הגודל לא קובע.

תמונות: ליז כהן, יזראל בייקרז / תמונת ראש העמוד: אורנה בק