ג'ילרה רונדין

אם תשאלו אופנוענים מי היה האופנוע הראשון עם מנוע ארבעה צילינדרים לרוחב, יענו רובם שזה ההונדה CB750. אבל אתם בטח מכירים את הקביעה הזו שכל מה שניתן היה להמציא ולייצר בתחום מנועי הבעירה הפנימית נעשה כבר לפני שנות הארבעים של המאה הקודמת, ומאז רק ממציאים כל פעם את הגלגל מחדש. ובכן, גם כאן זה נכון ומנוע הארבעה צילינדרים לרוחב יוצר לראשונה בשנות השלושים של המאה הקודמת וזה לא היה סתם מנוע אלא הוא הגיע עם קירור מים ומגדש-על וזה סיפורו.

האופנוע המיוחד הזה שעליו נספר כאן, נקרא ג'ילרה רונדין והוא פותח בשנות השלושים של המאה הקודמת. אבל תכנונו החל עוד הרבה לפני בתחילת שנות העשרים על ידי המהנדסים קארלו ג'אניני ופיירו רמור. השניים בנו אב טיפוס בנפח 500 סמ"ק מקורר אוויר ועם גל זיזים עילי יחיד. האופנוע אמנם דרש פיתוח אבל 28 הסוסים שהפיק מנועו, 10 יותר מהמתחרים באותה תקופה, הראו שהפוטנציאל קיים. בעיות אמינות ומזומנים האטו מאוד את הפרוייקט עד שזה נקנה על ידי חברת התעופה  (Compagnia Nazionale Aeronautica) שהיתה בבעלותו של הרוזן ג'יובאני בונמרטיני.

עם הסיוע הכספי יכלו ג'יאניני ורוכב המבחן טארופי להמשיך בפיתוח (רמור פרש) והמנוע שופר והפך להיות מקורר מים עם גל זיזים עילי כפול וגם התווסף מגדש-על. התוצאה, המנוע הפיק 60 כוחות סוס, הספק מדהים לאותם ימים. בגרנד פרי טריפולי של 1935 האופנוע כבש את שני המקומות הראשונים על הפודיום. השם שניתן לו היה 'רונדין' שמשמעותו באיטלקית, סנונית. בשלהי 1935, טארופי שבר את שיא העולם למהירות למנוע 500 סמ"ק עם הרונדין כאשר קבע 243 קמ"ש. אבל למרות ההצלחה הפרוייקט כמעט ונגדע כאשר הרוזן בונמרטיני החליט למכור את החברה שלו ולצאת לגמלאות. למזלם של השניים ג'וזפה ג'ילרה, הבעלים של ג'ילרה ארב בפינה בדיוק לרגע הזה, בו יוכל לשים ידיו על הפרוייקט.

ג'וזפה ייסד את חברת ג'ילרה בשנת 1909 כשהיה בן 22 ובבום הכלכלי הגדול של שנות העשרים הוא הפך אותה ליצרן האופנועים הגדול ביותר באיטליה. ג'ילרה הבין שאם הרונדין ימשיך לנצח ככה זו תהיה הפרסומת הטובה ביותר עבור אופנועי החברה שלו, מה שנקרא "תתחרה ביום ראשון – תמכור ביום שני".

טארופי עבר עם הפרוייקט לג'ילרה ושם הוכנסו באופנוע עוד שינויים כגון שלדה חדשה ושיפורי מנוע שהעלו את ההספק עד ל-80 כ"ס. תיבת ההילוכים הייתה עכשיו בעלת ארבעה הילוכים וגם היא הקדימה את זמנה. הכל היה מוכן עכשיו לבמה האירופית, שם נערכו המירוצים הרציניים. אך הג'ילרה לא היה היחיד שהתחמש במגדש-על, גם מנוע הבוקסר של ב.מ.וו עשה שימוש במגדש-על, חברת וילוסט עשתה שימוש במגדשי-על באופנועי המירוץ שלה וגם אופנוע ה-AJS עם מנועי ה-4V שלהם. מגדשי-העל היו פופולריים באותה תקופה. הייתה זו טכנולוגיה שהגיעה לתעשיית הרכב מעולם התעופה וראתה אור לראשונה במלחמת העולם הראשונה.

וכך הבמה הוכנה לרגע הגדול מכולם, שנת 1939. במירוץ ה-TT של האי מאן הייתה זו ב.מ.וו שלקחה את שני המקומות הראשונים אך בגרנד פרי האירי שנערך באולסטר ניצחה ג'ילרה עם הרונדין כאשר על האוכף הרוכב דוריני סרפיני. בזכות הניצחון בגרנד פרי האירי ג'ילרה זכו באליפות האירופית, והייתה זו נחת גדולה לחברה הקטנה שהביסה את ב.מ.וו הגדולה שאז גם נתמכה על ידי המדינה. זה גם היה המירוץ הבינלאומי האחרון לפני מלחמת העולם השניה.

לאחר המלחמה, השימוש במגדשי-העל נאסר למירוצים ומבחנים שנעשו ברונדין ללא המגדשים הראו שההספק נחתך בחצי לארבעים כ"ס. לשם כך גייסה ג'ילרה את רמור והמנוע תוכנן מחדש לקראת חידוש סדרת הגרנד-פרי ב-1949. גם הפעם היה זה מנוע מרובע צילינדרים לרוחב אבל מקורר אוויר שהפיק 55 כ"ס והאופנוע שקל רק 125 ק"ג. כל זה היה טוב רק למקום שני בעונת 1949 כאשר את האליפות לוקח לס גרהם עם ה'קיפוד' של AJS ששווה סיפור בפני עצמו. רוכבי ג'ילרה התלוננו לאורך כל העונה על התנהגות הכביש הבעייתית של האופנוע וכתוצאה מכך רמור עזב את ג'ילרה לטובת MV אגוסטה שם הוא יפתח את אופנוע המירוצים של MV על בסיס תכנון הרונדין משנות העשרים.

בינתיים החזירה ג'ילרה את טארופי אליה ומאמצים אלו נחלו הצלחה כאשר הרוכב אומברטו מאזטי ניצח את אליפות ה-GP של 1950, אך עדיין הג'ילרה סבל מבעיות בהתנהגות הכביש שלו. ב-1951 היה זה ג'ף דיוק שלקח מג'ילרה את האליפות עם הנורטון מנקס. לעונה הבאה, שכרה ג'ילרה את שירותיו של דיוק וזה הסב את התנהגות הג'ילרה לכזו כמו בנורטון. השיפור בהתנהגות הכביש הביא לג'ילרה ולג'ף דיוק שלוש אליפויות רצופות ב-500 סמ"ק והפכו את ג'ילרה לאופנוע שכולם רוצים אותו.

לצערנו ב-1957 החליטו מרבית החברות האיטלקיות לפרוש כולן יחד ממירוצים עקב העלויות הגבוהות (נשמע מוכר?) וכך נגדעה האגדה בעודה בשיאה. עדיין, הרונדין היה פלא טכנולוגי בעידן אנאלוגי ואבי האופנועים מרובעי הצילינדרים בשורה שאנו מכירים היום. את הרונדין ניתן לראות כיום בכניסה למוזיאון פיאג'יו באיטליה שם מוצגים שני האקזמפלרים היחידים ששרדו. האחד הוא זה קבע שיאי מהירות ב-1937 והשני זה הרונדין שזכה באליפות האירופית ב-1939. בתמונות בכתבה מוצגים שני הנ"ל כאשר האופנוע ששימש לשיאי מהירות נראה עם הפיירינג המלא ממש כמו מטוס, כנראה זכר למקורות בהן צמח. מפתיע לגלות שדווקא אופנוע ה-GP היה נטול חיפוי כלשהוא.

כך או כך, הרונדין הוא פיסת אומנות שראוי שניתן לה מקום של כבוד כאן באתרנו.