ג'ימקאנה געש, 1992

מה שקופץ מיד לעין עם תחילת הסרט הוא הצבע הצהוב של חולצות חברת הסיגריות 'כאמל' שהפיקה ופרשה חסות על התחרות. לא התאחדויות, לא רשויות ולא שרים וממשלות, אלא גוף עיסקי פרטי שתומך ומעודד מפגשים עממיים של ספורט מוטורי. ככה זה היה פעם וכך זה היה צריך להשאר.

המקום – שדה בקיבוץ געש בקיץ שרבי. צמחיה עבותה של חרולים מקיפה ומעטרת את המסלול שפרץ וסלל הטרקטור הצהוב (של הרפת?). עבודה רשלנית משהו אבל למי איכפת? – בטח לא לקהל הגדול והנלהב שמגיע, מריע, מתגודד, מעודד. הקטגוריות: אופנועים – דו"שים גדולים, בעיקר אקסטים ודיארים, ג'יפים, באגים, ולסיום – אופנועי אספנות, ענתיקות בריטיות מסוג מצ'לס שבעליהן לא חסים לא על עצמם ולא על הברזל הישן ונותנים יפה בראש. כבוד מיוחד שלוח מאיתנו לרוכב הווספה (עם ארגז אחורי!) שצלח את המסלול כמו גדול.

תומכים נוספים: עלית וקרלסברג (קוקה-קולה). פרס החולצה הרטובה זיכה את הרטובה האמיצה בסופ"ש במלון פרדייז באילת. איזו חולצה ולמה היא רטובה? – אתם שואלים, אז שתדעו שסיום התחרות נערך בבריכת הקיבוץ והתארגנו שם כמה תחרויות מעניינות… יאללה, עזבו הסברים ולכו לראות.

מארכיונו של גיא רדר שגם מדריך בפתיח את המצלמה על נתיבות המסלול ובשל כך זכה לתמונת ראש עמוד.