גם הפעם לא הצלחתי להבין
רשמי רכיבה על הארלי דוידסון ספורטסטר 1200, רודסטר
אחת לכמה שנים אני אומר לעצמי אתה חייב לבדוק את ההארלי האלו, אתה חייב לנסות להבין מה יש במותג הזה שסוחף אליו כל-כך הרבה אנשים. זו לא תשוקה איטלקית למירוצים ואקזוטיקה, זו לא יעילות גרמנית או אמינות יפנית אלא ההיפך מכל זה, אופנועים שלא שונו מהותית זה כמה עשרות שנים: אותו מנוע ווי-טווין בזווית של 45 מעלות לאורך שוכן שם, אותם ביצועי מנוע דלים ותנוחת רכיבה קרוזרית. אם כך אז מה לעזאזל מיוחד? הקפיאה בזמן?
הפעם הקודמת שרכבתי על הארלי היתה בעת הספתח של האתר לפני כשנתיים ברכיבת הרטרו שם רכבנו גם על הספורטסטר איירון 883 שהתגלה כהפתעה נעימה, כל עוד לא מצפים ממנו ליותר מדי. הפעם הציפיות היו גבוהות, ולא סתם…
הרודסטר בהשקה בדרום צרפת. רוכב: זאב דוידוביץ'
דגם הרודסטר הנידון כאן, הושק בשנה שעברה בכבישים המפותלים של דרום צרפת כניסיון נוסף של הארלי, לאחר ה-XR1200 שהושק ב-2008, לחדור לשוק האירופי. לשם כך הדגם עבר יותר מסתם שידרוגים קוסמטיים והבולטים שבהם הם: מזלג הפוך מלפנים, זוג בולמים עם מהלך ארוך יותר ממש כמו ב-XR, וזוג דיסקים מרשים הנלפתים על ידי קאליפרים בעלי צמד בוכנות כל אחד. בתחום העיצוב, רגליות הרוכב ורגליות התפעול הוזזו אחורה למרכז האופנוע על מנת לקבל תנוחת רכיבה סטנדרטית יותר. הכידון הוא כידון שטוח מסוג קלאב-מן לקבלת חזות ספורטיבית והתוצאה העיצובית המתקבלת היא שילוב בין עיצוב הארלי מסורתי לסוג של קפה רייסר/טראקר. אני יודע שהפעם לשם שינוי גלשתי לפרטים טכניים אבל הנ"ל חשובים להבנת האופנוע וההתרשמות/החוויה שלי ממנו.
לשמחתי הרבה, נאות היבואן לתת לי את ההארלי כבר בתשע בבוקר ביום שישי, מה שנתן לי זמן והזדמנות לקפוץ לבר-בהר ולהספיק לפגוש את החבר'ה שם וגם לתהות על קנקנו של ההארלי בכבישים מפותלים לא פחות מאלו בהם נערכה השקתו. אני חייב לציין שבעיניי ההארלי הזה הוא אופנוע יפה, העיצוב הוא שילוב של XR1200 עם עיצוב הארלי מסורתי וזה בהחלט נראה טוב. האופנוע משדר "אני שייך לימים שבהם האופנועים היו עשויים מברזל והרוכבים מפלדה". על הכידון כתוב במפורש מילווקי USA שלא תטעו חלילה ותחשבו שהוא מיוצר בהודו. השימוש בצביעת מט של המנוע והמיעוט בניקלים גם כן משדרים איכות שמבהירה כי ההארלי הזה לא מצועצע. כיף לשבת עם כוס קפה ולצפות בו, הוא יפה, או כמו שהגדיר זאת ידידי חגי "יפה לבית קפה".
השמחה מתקלקלת כאשר מתחילים לרכב. ראשית הרגליות: בהארלי כנראה שכחו שכאשר מסיתים את הרגליות למרכז כבר לא צריך להשאיר אותן ברוחב של חצי מטר לכל צד. אתם מנסים להוריד את הרגל ומגלים שצריך לפסק מאוד את הרגליים כי הרגליות נמצאות בדיוק בדרך. או שפשוט מורידים את הרגל אחורה יותר ואז ברמזור הרגליות נכנסות בדיוק בשוקיים. לא ברור איך לא שמו לב לזה שם בהארלי? מה, שכחו שלפני שמוציאים דגם לשוק עושים גם רכיבות מבחן? אפילו שזו ואריציה של אופנוע שמיוצר כבר 60 שנה.
השינוי הנוסף לרעה באופנוע הוא הסאונד של הארלי שהלך לאיבוד, כנראה בזכות תקנות יורו4. האופנוע שקט ומזל שהרעידות עדיין כאן להעיד שהמנוע השוכן בליבו הוא של הארלי. בכלל בכל הקשור לרעידות אלו מורגשות טוב מאוד במהלך הרכיבה ואפילו גורמות לנימול בידיים וברגליים. ככל שביליתי יותר על האוכף גיליתי שב-3,500 סל"ד הרעידות הן מינימליות ואז הרכיבה נעימה פחות או יותר. כמו כן, עדיף להישאר בהילוך רביעי, זהו ההילוך היעיל והנעים ביותר לרכיבה ומזל שניתן למשוך איתו כמעט ממצב עמידה.
רגליות מרכזיות וכידון נמוך
לאחר חצי יום רכיבה בשישי עדיין אמרתי לעצמי, זה לא האופנוע זה אתה, תן לו צ'אנס, אתה פשוט בא ממנטליות אחרת, אז למחרת רכבתי עם חבר נוסף, (אותו חגי שמוזכר מעלה, שבא עם גוצי V7) לכיוון עין השופט דרך חריש ומעקף אום אל פאחם מדרום, ירידה לוואדי ערה ומשם דרך צומת מגידו לעין השופט ואח"כ דרך בסיס גולני לרגבים. דרך יפה, מפותלת וגם די ריקה מרכבים, בדיוק כמו שאנחנו אוהבים.
בכביש המהיר, כל עוד לא עוברים 120 קמ"ש ונשארים על 3,500 סל"ד – ההארלי די נעים. בדיוק לזה הוא בנוי, לכבישים ישרים ופתוחים. ברגע שמגיעים לכביש המפותל – שם מתחילה הבעיה, בשל הרגליות ומסנן האוויר הענק בצד ימין שאינם מאפשרים חביקה של מיכל הדלק עם הרגליים ולכן נכפה על הרוכב פיסוק רגליים לא טבעי. כל זה גורם לכך שאת הפניות לוקחים כמו משאית ולא כמו אופנוע שאמור להתחרות במקבילים אירופאיים כמו הבימר R9T או הדוקאטי סקרמבלר או אפילו הטריומף בונוויל על גרסאותיו השונות. שוב, כדי לוודא שהבעיה לא בי התחלפתי עם חגי באופנועים, אני על הגוצי שלו והוא על ההארלי. הספיק לו קילומטר וחצי בלבד לסמן לי לעצור ולהתחלף באופנועים.
לצערי כגודל הציפיה כך הייתה גם האכזבה. לא נהניתי מההארלי הזה ובאמת שניסיתי. בניסיון למשוך קהל חדש ניסו בהארלי לבנות על הקיים ללא יותר מדי שינויים, דגם שיפנה ללב האירופאים. וזו בדיוק הבעיה, פשוט יצא להם שעטנז שכזה שהוא לא לכאן ולא לכאן. בעוד האיירון 883 שרכבתי עליו לפני שנתיים היווה הפתעה נעימה, דווקא הרודסטר איכזב ובענק. המזל הוא שכל מה שקיים בקטלוג של הארלי עבור הספורטסטרים האחרים מתאים גם לו וכך אפשר לשנות אותו באופן טוב יותר למי שיחליט להיות בעליו המאושר.
ובאשר לי, אני עדיין לא מצאתי מהו הגורם שמושך אופנוענים למותג הזה, אבל אין זה אומר שלא אמשיך לנסות ולחפש, כפי האימרה "לא יכול להיות שמיליארד סינים טועים…"
כתיבה רעננה וביקורת כנה. יישר כוח.
מה מושך את קהל ההארלי לדורותיו? נוסטלגיה.
קסד, הקדמתי אותך 🙂
מרוב הספמות כבר נמאס לי מעצמי. אני צריך לתת לאנשים אחרים גם להתבטא.
הרענן צודק – הדרך היחידה בה רכיבה על הארלי תהיה מהנה היא לרכוב עם חבר שרוכב על הארלי.
"יפה לבית קפה" וגם לכביש.
להבין הארלי זה בדיוק כמו לנסות ולהבין דת, להפנים, להסביר, לחיות עם הבלתי מובן וברור,
ועם זאת להביא את עצמך להקריב את הכל במלחמה על עליה כי רק אתה צודק ואין אפשרת אחרת.
אז ירדנו על ג'יימסון חבר ואני ודיסקסנו על הבילבול המאוס בזהות המינית הפושה במחוזותינו.[1]
תשמע! – הוא אמר בוהה בכוס – כשאני הייתי בגילם (ובעצם גם היום) מעולם לא העזתי לגבש דיעה על משהו שלא ניסיתי/טעמתי/חוויתי.
אז ניסיתי משכב זכר. לא אהבתי. סגרתי עניין. למה לי להכריח את עצמי לפקפק בהעדפות שלי ולסבול רק בגלל אופנות חברתיות??
האמת? צודק החבר.
אני מעולם לא ניסיתי אז אין לי את הזכות לגבש דיעה.
רענן ממשיך שוב ושוב להתאכזב.
ואני מדבר על רכיבה על הארלי, כן?
[1] we are the knights who say ZE –
https://www.independent.co.uk/student/news/oxford-university-students-gender-neutral-pronouns-peter-tatchell-student-union-ze-xe-a7470196.html
לקחתי את האופנוע הזה לסופ"ש ונגנבתי עליו, בניגוד מוחלט אליך הרגשתי שהוא יכול להישאר שלי לחיי היום יום פלוס סופ"ש.
מכיוון שיש לי כבר הרלי אספנות וקטנוע זה לא יקרה, אבל לחלוטין אני חולק על דעתך.
זה פשוט יש 3 סוגי רוכבים , 1. הפונקציונלי ,שזה שליחים עורכי דין בתל אביב וסתם כאלו שחייבים להגיע מהר ובזול לפגישות עבודה וכו' אלו בדרך כלל יזילו ריר על הטימקס החדש או על איזה ג'וי רייד גם יספק אותם 2. רוכבי הפוזה בהם רוכבי הרלי גולדווינגים ושאר כלים עם יכולות דינמיות של בניין ממוצע , כל עוד שהכלי נעמד ברמזור או עוצר ליד בית הקפה ישנו קהל מתפעל מהגודל החימום במושב או מסנוור למוות מכמות הניקלים אז הם מרוצים 3. כאן תמצא אנשים כמוני וכמוך כאלו שרוכבים בגלל ההנאה שברכיבה עצמה , רוכבי כביש ספורט או שטח זה לא משנה הרוכב מפיק את הסיפוק מכל עניין התנועה והדינמיות ולכן כשמנסים לערבב מין שאינו במינו יש חוסר התאמה ,זה לא אומר שאין רוכבים דו מיניים כאלו שביום יום רוכבים על קטנוע ולא יהנו מיום של רכיבה על r1 , אבל בדרך כלל זה לא ככה ואתה רענן כנראה (כמוני) לא רוכב דו מיני וכמה שתנסה לא תצליח להנות מכלי שכל כך עומד בינך לבין מה שאתה מחפש באופנוע , אני למשל שייך לקבוצה מספר 3 אני נהנה מרכיבת שטח מנייקדים סופר מוטו ואופנועי ספורט ואפילו מת על קפה רייסרים , אבל כל פעם שעליתי על קטנוע או הרלי זה פשוט לא עבד ולמרות שיש לזה 2 גלגלים החוויה שלי היא חוסר הנאה ואפילו הרגשה של אי נוחות , כזו שאפילו באוטו של האישה אני לא מרגיש , קיצור קבל את מי שאתה ותהנה מזה לא צריך בכוח .
רונן.
בהתיחס למשפט שלך "כל פעם שעליתי על קטנוע או הרלי זה פשוט לא עבד"
שנים שאני אומר את זה למי שמקשיב – קטנוח זו פיקציה!
לזרוק ת'רגליים קדימה זה ג'ויי רייד רק בדקות הראשונות, לאחר מכן אני פשוט לא מוצא את הידיים והרגליים.
ובאמתחתי רכיבות כמו ג'וייריד 150 בנסרים או אלקוש על טילמקס.
אבל אולי זה בגלל שאני חאטיאר שהגוף שלי התקשה בתנוחת הדושימושי.
כשמטיילים ברחובות פריז סופגים אווירה מיוחדת וכאשר מגיעים למוזיאון כולם מצפים כבר לראות את המונה ליזה וכאשר כבר מגיעים לאולם אתה שואל את עצמך בלב כל העולם כולו מתלהב מתמונה קטנה באולם גדול במרכז פריז ושואל כת עצמך .מה כולם משוגעים לגמרי ?כילם עומדים מתלהבים ומצלמים?ואז מגיע רגע האמת שאתה מתבונן פנימה ומתחיל להבין משהו ממה שמספרים על המונה ליזה
חברים זו הכתבה הכי אמיתית על הארלי דוידסון לדורותיו אני אישית רוכב על הבניין הגדול ביותר של הארלי דוידסון שמחירו מעל 330 אלף שח ואני כל הזמן אומר לעצמי בלב מה איזה מטומטם משקיע כל כך הרבה כסף באופנוע?
עד שאני מתחיל לרכב הכל משתנה אני מבין סופג ואוהב את ההרגשה של וינטאג ההרגשה של לעמוד לצידם של חברים שצעקו לפני שבוע שהחזרתי אותם 30 שנה לאחור כאשר כולנו רועדים מהאופנוע ולהגיד הקול רם חברים הארלי דוידסון זו יצירת אומנות מטורפת שמייצגת תרבות מסויימת של דור אחר שאוהבים להתנשק ולהתחבק במפגשים כאילו זה משפחה לחבק ולקרוא לחבר אח למרות שאתה לא תמיד זוכר שמות
אני אישחת לא מכיר שום יבואן בארץ שמשקיע כל כך הרבה בקהילת הרוכבים כמו בהארלי כל יום שישי מאות רוכבים מגיעים לסוכנות למפגשי פרלמנט עם להקה טובה שתיה ואוכל בשפע ארןעי תרומה למען הקהילה .לרכב בקבוצות של 70 כלים ומעלה בכל טיול בקיצור זה מכלול של דברים לא מובנים למי שרוכב על יפני ארופאי או חלק מהיר ושקט
אחים
באומנות כמו באומנות הארלי דוידסון יודעים לעשות את העבודה למכור ולפנק ולפנק
חולה על הפרלמנט של החומוס –
https://youtu.be/9LlA0_Hv3CQ
וכושילאימאשל זיר"ה שלא מאפשרים לראות את עונה 13 פרק 12 בחופשיות.
https://youtu.be/I7hQN4Amaeg
אוהב אותך יא אח
מישל רק חיזקת את דבריי בתגובה שלך , כתבת בגאווה על כל מה שמסביב לתחושת הרכיבה ,על החברים המועדון המחיר ואפילו הלהקה והיבואן,הכל מלבד חווית הרכיבה עצמה , לכן מי שיושב על אופנוע למען התחושה הזו בלבד הארלי לא יעבוד עבורו כי בדבר שהכי חשוב לרוכבים מהסוג הזה הוא נופל בגדול , ולכן כרוכב השייך לקבוצה 2 זה עושה לך את זה בגדול , וכותב הכתבה מה לעשות שייך לקבוצה 3 ולו וגם לי זה לא עושה את זה בכלל וזה בסדר כי אופנוענות היא לא חד גונית ויש מקום לכולם בתוך הדבר הזה .