דג לסעודה מפסקת: איך זה שגלגל אחד לבד

אחד הנסיונות הראשונים לבצע הנעה מוטורית בצורה הכי פשוטה בכלי רכב חל בשנת 1910, כשבמוחו של אנגלי בשם ארתור וויליאם וול עלה הרעיון של גלגל מניע. הוא הרכיב מנוע חד צילינדרי זעיר שניפק כוח סוס בודד אחד על ציר גלגל שהיה נתון בתוך מסגרת. עם ההתנעה החל המנוע לסובב את הגלגל. מה שנשאר עכשיו זה רק לבחור מה אתה רוצה להזיז, לחבר את הגלגל מקדימה מאחורה או בצד, ולדאוג למנגנון פשוט שינתק או יחבר את הגלגל המסתובב מהדרך ע"י הרמה או הורדה.

בשנה הזו, 1910, שווקה באמריקה הפורד מודל T שנכנסה להיסטוריה כמכונית העממית הראשונה מייצור סדרתי. ברם, מחירה לא התאים לכיסי דלפונים והאמריקני הפשוט שיווע לכלי תחבורה בסיסי ממונע שיעלה גרושים. הפתרון היה גאוני בפשטותו: לוח עץ עם 4 גלגלים וגלגל מניע אחורי. ידית שהורכבה מימין להגה תפקדה כמנגנון בסיסי להרמה והורדה של הגלגל שהעביר את ההנעה לציר הגלגלים האחורי בעזרת רצועת עור. ברגע שהורדת אותו בזהירות והוא נגע בפני הדרך – נסעת, הרמת – עצרת. מספרים שלוח העץ הממונע הזה היה כל כך בסיסי ופשוט שאדם כבד משקל היה גורם לו להתקער תחתיו. שום שלדה לא היתה לו. זו גם דרך אגב הסיבה שכמעט לא שרדו כלים כאלה למגינת ליבם של האספנים.

 

החברה שייצרה אותו שמה היה א.או. סמית' ממילווקי שרכשה את זכויות הייצור של גלגל ההנעה הבריטי באמריקה. המהירות שלו הגיעה אולי ל-35 קמ"ש בקושי וטווח הנסיעה לא עלה על 120 ק"מ, אבל בשביל אמריקנים רבים זו היתה מהפכה וישועה של ממש ועשרות אלפי יחידות נרכשו. הכלי נקרא בשם flyer buckboard והוא יחד עם הפורד מודל T נחשבים עד היום כאבות וכאבני דרך בתחבורה העממית האמריקאית.

ואז חיברו אותו לאופניים ובעצם יצרו אופנוע. זה קרה 9 שנים מאוחר יותר, 1919, כשחברת "בריגס אנד סטראטון" רכשה את חברת א.או. סמית', שיפרה וחיזקה את המנוע והוסיפה לו כוח סוס נוסף, ושינתה את שמו ל-Briggs & Stratton flyer. עכשיו, עם 2 כוחות סוס הוא כבר נחשב הרבה יותר משמעותי ועוצמתי, ובעצם המנוע הזה הוא הבסיס עליו נבנתה האימפריה העצומה של בריגס אנד סטראטון שמייצרת עד היום מנועים למכסחות דשא , משאבות, ומה לא. כן, אותו מנוע ראשוני שתוכנן לראשונה ב-1910.

3 תגובות לדג לסעודה מפסקת: איך זה שגלגל אחד לבד

  1. אתה מוצא מציאות סידרתי….
    מדהים איך החברות האילו שורדות 100 שנים עם אותו לוגו ואותו מוצר.

  2. אהבתי.

  3. יא ינוקא ממציא* המציאות מחל נא על טרחניותי.
    כל הגשעפט הזה מחובר בציר ממוסב(כנראה) לאופניים. וזהו.
    אל הגשעפט מגיעים שני כבלים שאחד מהם הוא (כנראה) המצערת – זה שעולה לקרב' המוזהב.
    השני נשאר למטה ומושך מנוף לתוך הקייס.
    אין מצב שעם ידית כזו וכבל כזה אתה מרים גשעפט של עשר עשרים קילו. (לא כשאתה רוצה למכור מוצר כזה להמונים)
    אז זה קלאץ' (או סוג של). דפנטלי קלאץ'. הגשעפט תמיד נוגע בקרקע.
    תבדוק אותי.

    (*כשמילמלתי לפקידה בלישכת אבטלת אקדמאים "מהיכן אני אמציא עכשיו [את ה]תואר מלפני עשרים שנה?" היא פתחה עליי כ א ל ו עיניים. טוב היא רוסיה, היא לא מבינה שלהמציא זה בין היתר לגרום לכך שיהיה במצאי)

השאר תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם