דג לשבת: "הסכיזופרן"

הבוקסרים הישנים של ב.מ.וו, אלו עם צמד אוזני הפיל הגדולות, תמיד היוו אתגר עיצובי לא קטן. בואו נודה: יפים במיוחד הם לא. הם גם אינם מינימליסטים במיוחד, וזאת בלשון המעטה, וממילא פנו לקהל שקודם כל רצה פונקציונליות. נו, יעילות גרמנית, אתם יודעים. יש אגב את אלו שדווקא זה מה שדיבר אליהם, והעיצוב שכל-כולו נגזר מהשימושיות זה בדיוק מה שאצלם נחשב יפה. לא נתווכח, כי על טעם ועל ריח וגו'.

מי שחושב שדווקא מהסיבה הזו הבימרים מהווים בסיס לאופנועים שהוא מיצר הוא מרקוס וולץ הגרמני, בעליה של WalzWerk Racing מגרמניה, מעצב ומקסטם אופנועים בכלל ובימרים בפרט כבר שנים רבות. אם השם נשמע לכם, אולי, קצת מוכר, זה כי הוא היה אחד משלושת המעצבים שהשתתפו בפרויקט המפורסם Vmax Hyper Modified שהוצג במילאנו 2011 (וכאן היה אמור לבוא קישור לכתבה שכתבתי אז בפול גז, כשפגשתי אותם בתערוכה, אבל אין כזה), במסגרתו וולץ, במקביל ללודוויג לאזארת' ורולנד סנדס, נתנו דרור והתפרעו עם הוימקס החדש.

חזרה לדג שלנו שכאן בתמונות. וולץ מכנה אותו "סכיזו", קיצור של סכיזופרן, לדבריו בגלל האפשרויות הרבות של קיסטום שניתן לעשות עם בימר מקורי שכזה. הוא טוען כבר שנים רבות שאלו מהווים בסיס אידאלי כמעט לכל דבר, ואחרי שורה של סקרמבלרים הוא החליט גם על קפה רייסר.

הבסיס הוא R80RT מודל 1984 עם מונולבר, שפורק לגמרי ונבנה מחדש. השלדה היא אותה השלדה וכך גם תיבת ההילוכים, הגלגלים ומיכל הדלק, אבל כל השאר הוחלף. המנוע מגיע מ-R100RS שקיבל בוכנות קלות יותר, הצתה חדשה וכן ראשי צילינדר השסתומים ועוד. התוצאה הייתה כל-כך מוצלחת עד שהשלדה קיבלה גם מספר חיזוקים. הפיירינג ויחידת הזנב עשויים – איך לא – מפיברגלס וקרבון. המתלה הקדמי מגיע גם הוא ממשפחת המלוכה הבווארית, היישר מ-K100 ישן, אבל עם קפיצים תחליפיים. מערכת הבלימה נתרמה בחלקה על-ידי דוקאטי מונסטר.

למען האמת, חוץ מהצורה הבימרית הבסיסית, כמעט שום דבר אכן לא דומה למקור, ורשימת הפריטים והשינויים היא עוד ארוכה. התוצאה לטעמי לא פחות מנהדרת ומאד מיוחדת. הפוטנציאל בב.מ.וו-ים הללו קיים, ומרקוס וולץ הפיק ממנו את המיטב. מקסים. שבת שלום.