דג לשבת: קפה קולומביאני

גאראג' 57 הוא שמה של סדנת עיצוב אופנועים מהעיר בוגוטה בקולומביה המתמחה בפרוייקטים דו גלגליים לפי דרישת בעלי האופנועים. בעלי הסדנה, האחים אסטבן וגוסטבו פסקל, לקחו על עצמם את הפיכתו של הק.ט.מ דיוק 390, הזוכה לפופלאריות הולכת וגוברת בקולומביה, לאופנוע שיתבלט מעל לשאר וימשוך תשומת לב. והייתה גם סיבה כלכלית לכך, מעבר להפיכתו לכרטיס ביקור מתנייד ליכולות הסדנה בתחום עיצוב, ריתוך ומסמור המתכת: מותג הנעליים הקולמביאני BOSI פרס חסותו על העניין לרגל כניסת החברה גם לתחום הציוד לאופנועים, ומימן את ההשקעה הלא קטנה במיזם.

למרות שמדובר על אופנוע מקטגוריית האופנועים הערומים, ולמרות גודלו הקטן מהממוצע, עדיין היה צורך להסיר לא מעט פלסטיקה מהק.ט.מ הנ"ל, כדי להביאו לבסיס עליו יצמח הקפה רייסר המתוכנן.

מעטפת הפלסטיק סביב מיכל הדלק, מסיכת החזית, המושב, הכנפיים ואפילו בתחתית המנוע באיזור ה"חרב", קוצצו ללא הנד עפעף. הגלגל הקדמי הוחלף לטובת חישוק סופרמוטו בקוטר מעט קטן יותר מהמקור: 16.5 אינץ' בלבד, בעוד האחורי, שהוחלף גם הוא, נותר בקוטר 17 אינץ'. הנאבות של החישוקים, גלגל השיניים האחורי, כמו גם מתאמים לאורכו ורוחבו של האופנוע – יוצרו כולם ע"י הסדנה מסגסוגת אלומיניום על בסיס אבץ 7075.

מיכל הדלק, יוצר כולו מחדש (גם הוא מאלומיניום), כדי להתאים למראה הנמוך והאגרסיבי שרצו בסדנה להשוות לתוצר הסופי תוך שמירה על מס' אלמנטים קלאסיים, על מנת להבטיח נאמנות לקונספט הקפה רייסר אליו כיוונו. מתחת למיכל, התחברה לבסוף שילדת הזנב שיצרו האחים כדי לתמוך במושב הדקיק, אחרי שהמקורית נוסרה משלדת הצינורות האוסטרית.

השימוש הנרחב באלומיניום לא הסתיים שם והמשיך לאיזורים אחרים כדי לשמור על מראה כללי זהה: הכנף הקדמית, שחוברה קרוב למסיכת החזית כמו באופנוע סופרמוטו (ובניגוד למקומה המקורי, צמוד לגלגל הקדמי), יוצרה כולה במיוחד לאופנוע זה, כמו גם מגן הגחון והפאנלים הצידיים מתחת למושב.

2 דודי פליטה קטנטניים בצורת מגאפונים, בולטים מגחון האופנוע, יוצרו גם הם איך לא, על ידי הסדנה. מלאכת הסתרת אור הבלם והמאותתים, מלפנים ומאחור – מרשימה במיוחד: בעוד המאותתים האחוריים מוסתרים מתחת ללוחית הכהה בזנב האופנוע ונראים לעין רק כשהם פועלים – סביר להניח שלא תצליחו למצוא את הקדמיים.

גם הכידון הוחלף לכידון סופרמוטו של רנטל (עם גריפים תואמים) ומגני הידיים בסגנון ה-MotoGP, הותאמו בקצוות. המושב עצמו נתפר בעור, אך באופן ובצבע שלא יסיט את תשומת הלב מהאופנוע.

בתום הבנייה, פורק האופנוע מחדש, והשלדה נשלחה לצביעה על מנת שתיראה כולה כיחידה אחת מגומרת היטב. לוגו החברה המממנת הוטמע בצביעה על גבי המיכל ולוח השעונים המקורי של ק.ט.מ חזר למקומו המקורי בקצה המשולש העליון.

התוצאה? מלבבת במיוחד. בסך הכל מנוע סינגל צנוע בנפח קטן יחסית (373 סמ"ק), אבל בזכות הקיצוץ הרב לאורכו ולרוחבו של האופנוע, יחד עם החלפת חלק מהמעטפת באלומיניום קליל, ירד משקלו של האופנוע ל-119 ק"ג בלבד. וזה גבירותיי ורבותי, כבר מעניין במיוחד לרכיבה, לא רק לצפייה מהצד….