דוקאטי אפולו

"תבנה לנו אופנוע מרוצים"

דוקאטיפילים רבים יידעו לצטט את העובדה כי ב-1971 נברא מנוע ה-L המפורסם. הסיפור ידוע ונפוץ: ראשי החברה היו נלהבים להכנס לתחרויות, ועל המהנדס פביו טאגליוני ("אבי הדזמו") הוטלה המשימה לתכנן מנוע וי-טווין שיישא את החברה למסלולים. הבקשה היתה ל-750 סמ"ק אבל טאגליוני עשה קודם ניסוי בקטן ובתוך חצי שנה גלגלו הוא והצוות החוצה מסדנתם את אופנוע הגרנד פרי הראשון בנפח 500 סמ"ק. זה היה מדהים כי מקובלת הדעה שלתכנן ולייצר אופנוע מאפס לוקח לא פחות משלוש שנים. איך ביצע טאגליוני את קפיצת הדרך הטכנולוגית הזו?

הסיבה פרוזאית: כבר היה לו מנוע במחסן.

ובעצם, לא בדיוק: הוא כבר יצר מנוע בתצורת L חמש שנים קודם, אבל ההוא היה בעל 4 צילינדרים ומעולם לא עלה על פס הייצור ולא ראה אור. האופנוע שנשא אותו בשלדתו שמו היה אפולו.

ג'ו ברלינר רוצה תחרות להארלי

סיפור האפולו נולד ב-1963 כשהמפיץ האמריקאי הבלעדי של דוקאטי, ג'ו ברלינר, הרגיש מספיק חזק ובעל השפעה על החבר'ה בבורגו פניגאלה (העיירה בה מיוצר הדוקאטי ליד בולוניה) ותבע לייצר דגם מיוחד לאמריקה, אופנוע בעל לא פחות מ-1200 סמ"ק שאותו יוכל להציע באופן תחרותי לכוחות המשטרה שהשתמשו כמובן בהארלי דוידסון. החברים באיטליה אמרו "בסדר" וזה כשלעצמו מוזר כי עד אותו יום המפעל לא התעסק עם יותר מ-350 סמ"ק בצילינדר אחד בודד.

טאגליוני קיבל את המשימה בלי למצמץ. הוא בנה מנוע וי-טווין 4 צילינדרים בתצורת L שהיו לו 1257 סמ"ק, קירור אויר, שייצר 100 כ"ס ב-6,000 טורים. את הדלק יצקו לתוכו ארבעת קרבורטורי ד'לאורטו. סביב היצירה המפוארת נבנה אופנוע ששקל 270 ק"ג, שנשען מקדימה על מיתלים טלסקופים ומאחור על צמד בולמים. שני הגלגלים נבלמו ע"י תופים וגודל החישוק היה 16 אינץ'. טאגליוני העריך שהגלדיאטור הרומאי הזה יגיע ל-200 קמ"ש.

פביו, לא ככה, פביו

למה אני פורש בפניכם את כל כל מגילת הפרטים הטכניים הללו? – כדי שתדעו איך לא בונים אופנוע. למרות שנערך טקס מסירה חגיגי בו הצטלמו ג'ו ברלינר האמריקאי וראשי דוקאטי, ולאות הוקרה לסוכנות החלל האמריקאית הוענק לאופנוע שם של חללית, הדבר הזה יצא כבד ומגושם ולא עבר את הבחינות. הסיבה פשוטה: החומרים. החומרים שהאיטלקים השתמשו בהם בתעשיה באותם ימים לא התאימו למשקל כבד כזה ולכוח המתפרץ העצום שייצר המנוע הענק ואיים לפרק את האופנוע. "זה כמו לנסוע על משאית. לא אוהב אותו" – סיכם בקצרה ובחמיצות פארן שנבחר יחד עם ליברנטי לבחון את התוצאה. בנסיון לצאת מהעניין בצורה סבירה עוד ניסו להוריד את תפוקת הכ"ס ל-65 ותכננו לו צמיגים מיוחדים, אבל הבעיות לא נעלמו.

ג'ו ברלינר, הדיסטריביוטר האמריקאי חזר עם האופנוע ליבשת שלו, אבל הוא יכול היה רק להעמיד אותו בחלון הראווה של החנות. פס הייצור נסגר אחרי 2 אופנועים בלבד. בשנת 1984 הוא נמכר לאספן יפני והשני נעלם לו בערבות איטליה אין איש יודע לאן. בשנת 2000 איתר המפעל את הקונה היפני ורכש ממנו חזרה את האופנוע, שיקם אותו למצב ראשוני מבריק ונוצץ וגלגל אותו למוזיאון דוקאטי בבולוניה.

משם הוא יצא רק פעם אחת. היה זה בשנת 2002 בפתיחת פסטיבל הווינטאג' גודווד כשהאפולו נבחר להוביל את תהלוכת הפתיחה. הופעתו עוררה התרגשות רבה בלב חובבי המותג ועוד כמה מביני עניין. כל השאר לא הבינו בכלל על מה מדובר ולא ידעו כי זה אופנוע האב שממנו התחילה שושלת מנועי הוי-טווין המפורסמת של דוקאטי.