האופנוע שהרג את סנטיאגו הררו

סנטיאגו הררו ("סנטי") נולד במדריד בשנת 1943 והתחיל לרכב בגיל 12 כשהוא לומד לתחזק לבדו את האופנוע שקנה. בגיל 19 התחיל להתחרות על דרבי, ועד מהרה נחטף לשורות מפעל "לוב" (LUBE) עבורם התחרה באליפות ספרד בשנים 64-65 בקטגוריית 125 סמ"ק וסיים שני. כשלוב נקלעה לקשיים (נסגרה ב-1967) החליט הררו להיות עצמאי, פתח מוסך בבילבאו, קנה בולטקו והמשיך להתחרות כפרייבטיר.

באותה תקופה אדוארדו ג'ירו, מעצב ראשי במפעל אוסה הספרדי ובנו של המייסד מנואל ג'ירו, היה עסוק בפיתוח אופנוע למרוצי אספלט, ובהכירו את יכולות הרכיבה והמכונאות של הררו, הציע לו להיות שותף מלא בפיתוח, וכמובן – רוכב הבית.

האופנוע היה בעל גיר 6 מהירויות ומנוע 2 פעימות בנפח 250 סמ"ק בעל שסתום מסתובב שהפיק הספק צנוע של 30 כ"ס, אך החידוש הגדול בו היתה שלדת מונוקוק (פח מכופף) מגנזיום מהפכנית. יתרונה של השלדה הזו היה בחוזק שלה שהעניק לה יכולת ספיגת זעזועים גדולה ומכאן זריזות יתרה לאופנוע, בד בבד עם משקל נמוך יחסית. כשעמד האופנוע הזה בפאדוק הוא המם את כולם במראהו והפך לאטרקציה. הררו, שהכיר את האופנוע על בוריו, רכב עליו כאילו הוא 125 סמ"ק קטנטן כשהוא מפיל אותו לפניות מתחת למתחריו במהירויות שהשאירו אותם מאחור עם פה פתוח.

יחד הם הביאו את האופנוע הזה למסלול וב-1967 זכה איתו הררו באליפות ספרד. בשנת 1968 לקחו ג'ירו ואוסה צעד קדימה והחליטו להתחרות במגרש של הגדולים, בגרנד פרי. האוסה היה נחות מאופנועי ימאהה (V4) ששלטו במסלולים בכ-20 כוחות סוס, אך בה בעת היה גם קל מהם ב-20 ק"ג ושלדת המונוקוק עזרה להררו האמיץ להשתחל בין הגדולים בלי להשפיל מבט ובלי למצמץ הרבה. אופנועי ימאהה (פיל ריד) לקחו את האליפות ביד רמה, אך סיום העונה מצא את הררו במקום השביעי כשבמרוץ הסיום במונזה הוא מסיים שלישי ולא משאיר לאיש ספק כי האופנוע הספרדי המיוחד הינו גם מהיר וגם אמין.

עונת 1969 נפתחה מצוין והתפקששה בהמשך. הוא הוביל את אליפות העולם בקטגוריית 250 סמ"ק וסיים שלישי ב-מרוץ ה-TT של האי מאן, ואז התרסק, שבר את זרוע שמאל, אבל בעקשנות חזר להתחרות. בסיום העונה, כשכבר הוביל בנקודה אחת על פני מתחריו, התרסק בהקפה השביעית בסבב היוגוסלבי והסתפק במקום השלישי. אז חזר לספרד ולקח את אליפות המדינה בפעם השלישית ברציפות.

הגיעה עונת 1970. הררו התחיל בתקלה טכנית בעטיה פרש מהמרוץ הראשון בגרמניה, סיים שני בצרפת וראשון ביוגוסלביה. קרקס הגרנד פרי המשיך בנדודיו והגיע לאי מאן ולמסלולו הבוגדני. הררו פתח טוב אך נפל, שבר את משקף האופנוע, חזר והמשיך. בהקפה השישית והאחרונה לקטגוריה שלו (250 סמ"ק) הוא שוב החליק והפעם במייל ה-13, הידוע גם בשם פינת ווסטווד, והתרסק חזק. סטן וודס שניסה להמנע מלהתנגש בו התרסק גם הוא ושבר קרסול ושתי עצמות בריח. בתחקיר שנערך לאחר מכן טען וודס שכנראה ההחלקה של הררו נבעה מזפת שנמסה באספלט בעיקול הכביש. מוזר ביותר.

הפציעה של הררו היתה אנושה והוא מת יומיים לאחר מכן. כזיקוק פרץ והמריא לשמי תהילת האופנוענות העולמית וכמטאור צלל, נפל וכבה. בן 27 בלבד היה במותו. הזעזוע באוסה היה כה עמוק שהם פרשו ממרוצים לחלוטין. האופנוע עבר למוזיאון ואוסה עברו לייצור אופנועי שטח, טריאל בעיקר.

 

 

סנטי הררו