האופנוע של דין

מאת: סיגי מועלם

כל הבנות בשיכבה אוהבות את דין. ולא רק בשיכבה שלנו של כיתות ט', גם הבנות של כיתות י' וגם הבנות שלומדות עם דין בכיתה י"א. יש אפילו שמועות על כמה בנות ב-י"ב שממש חולות עליו, ואני ממש לא מתפלאת. כל הבנות אוהבות את דין כי דין חתיך ודין יפה והכי חשוב – לדין יש אופנוע.

בהתחלה ניסיתי לעשות עיניים לדין בהפסקות, אבל הוא היה עסוק בלשבת בזולה ולעשות קטעים וצחוקים עם החברים שלו, ואני הייתי עסוקה בלנסות ולעשן ולהשתעל עם החברות שלי, אז זה לא כל כך הצליח. הבנתי שאם אני רוצה להתקרב לדין, אני צריכה שהוא ישים לב אלי מכל שאר הבנות. כל הבנות יודעות לעשות עיניים ולדבר יפה ולשפשף קרח בשביל שיהיו בליטות בחולצה, אבל אף אחת לא יודעת שום דבר על האופנוע. אם אני אדע, אז הוא ידבר איתי וגם יהיה מוכן לתת לי סיבוב עליו ואולי אפילו גם סיבוב על האופנוע.

דבר ראשון, רציתי להתעמק באופנוע שיש לו. וואי וואי, איזה אופנוע יפה זה. הוא כזה כחול ושחור, כתוב עליו גם "50" ויש לו אותיות באנגלית כמו D ו-T שזה בטח אומר "דלק טורבו". הלכתי לשאול את אבא שלי מה זה אומר, למה הוא מבין בכאלה דברים. לאבא שלי גם היה לו אופנוע בשותף עם החברים שלו כשהוא היה צעיר והוא היה חורט בתוך המנוע בשביל שיהיה גדול יותר ורוכב עליו עד סיני, שזה אחרי מצרים. בהתחלה אבא היה קצת עסוק ולא היה לו זמן להסביר לי, אז חיכיתי שהוא יגמור לשחק שש-בש בקפה-טוטו ויעלה חזרה הביתה. ידעתי שאם אני אגיד לאבא שאני בעניין של דין אז הוא יתעצבן עלי ויקרא לי "שרמוטה מזדיינת" כי הוא קצת מסורתי בקטעים האלה. במקום זה, שאלתי אותו למה בנים אוהבים אופנועים ואיך גורמים לבן להרכיב בת על אופנוע ואיפה הבת יכולה להחזיק את הבן כשהוא רוכב. אבא עוד היה קצת מטושטש מהערק, והוא אמר שאופנוע נותן הרגשה של כוח וחופש, זה גם מה שמושך את הבחורות, וכשמתחתנים איתן אז מאבדים את שני הדברים האלה. כשאמרתי לו על הקטע שכתוב על האופנוע "50", הוא אמר "אה, זה חצי כוח", והלך להרביץ לאמא שלי.

עכשיו הייתי צריכה גם ללמוד קצת על אופנועים בקטע כללי כזה, בשביל שאני אבין בנושא ודין יבין שאני האחת בשבילו ונחיה לנצח כמו ביבי ושרה או סיד וננסי. בגלל שאני עוד קצת צעירה אז לא יכולתי לקחת שיעורים על אופנוע, ובגלל שכל מי שמדבר איתי זה בנות מהשיכבה שלי, אז גם אין מי שיביא לי סיבוב. כדי להתאמן הייתי צריכה אופניים. פתאום נזכרתי שלאחות הקטנה של אושרית יש אופניים כאלה ורודים, אז אני בטח יכולה להתחיל להתאמן עליהם. הלכתי אליה הביתה וצ'יק צ'אק שכנענו אותה לתת לנו סיבוב. אנחנו לקחנו את האופניים לחניון, ואחות של אושרית הלכה לשטוף את הפנים מהמכות. בהתחלה כשניסיתי לרכוב זה היה קצת מביך, כי האופניים הם של ילדות קטנות עם כיסא קטן, ואצלי ברוך השם יש איפה לתפוס בשבעים ומשהו קילו, אז הכיסא קצת נכנס לי בחריץ של התחת וגם נפלתי כמה פעמים, אבל אחרי איזה שעה כבר הסתדרתי מצויין עם הגלגלי עזר ועשיתי סיבובים כמו איזה פעלולן. הבנתי שאני מוכנה לדבר האמיתי וחיכיתי לערב.

כשאבא ואמא ראו ריאליטי, חתכתי החוצה בלי שהם הרגישו והלכתי לעשות סיבוב על הטוסטוס של יותם. ממש לא פחדתי לעשות את זה כי יותם האשכנזי הנקניק הזה לא יעז לעשות לי כלום. זה גם בטח יהיה קלי קלות לרכוב עליו כי יש לו אופנוע הרבה יותר קטן משל דין והוא מפוצץ בפלסטיקים וכתוב עליו 1000 ו-XX, מה שאומר שהמחיר שלו הוא אלף שקל והאיקסים זה בשביל למחוק, יעני זה המחירון ומכרו אותו במבצע. לשבת עליו היה עדיף מהאופניים של האחות של אושרית והכיסא נכנס קצת פחות לחריץ, קיפלתי את הרגלית וחיפשתי לדווש מהר בשביל להפעיל אותו, אבל בטוסטוס המעאפן הזה אין פדלים בכלל! אז קצת נפלתי וקצת היה רעש, אבל לא קרה שום דבר רציני. בכל זאת הרגשתי קצת לא נעים מיותם, אז פילחתי מהבית כמה דברים בשביל לסדר את האופנוע מחדש. במקום המראה שנשברה שמתי נייר כסף, שעובד בערך אותו דבר, ועל השריטות שמתי פלסטרים, הן בטח יעברו עד הבוקר ולא יישאר כלום. את כל השברים של הפלסטיק שהתפזרו העפתי לזבל, בשביל שיהיה נקי ונעים בעין בסביבה של האופנוע. ליתר ביטחון בשביל שלא יחשוד גם שרטתי לו את המושב עם סכין, כדי שיחשוב שזה חתול שעשה את כל זה, וגם חרטתי מיאו על המיכל.

למחרת בבוקר כבר הרגשתי הרבה יותר מוכנה בשביל דין. לפני ההפסקה דאגתי שהמורה תעיף אותי מהכיתה והלכתי לשירותים בשביל להתכונן. למדתי להגיד בעל-פה "אני רואה שיש לך חצי כוח, תעשה לי סיבוב ואני אגמור לך אותו" ובשביל הביטחון העצמי גם עשיתי שורה. איך שהפעמון צילצל רצתי בנונשלנטיות לזולה של הבנים בשביל להגיד לו, אבל איך שהגעתי ראיתי שיש לו פתאום אופנוע אחר! ישר הבנתי בחושים שלי שכל הדיבורים על חצי כוח כבר לא יהיו לעניין, אבל כבר הייתי במקום וכולם הסתכלו עלי ולא הבינו מאיפה נפלתי עליהם. הבנתי שאין ברירה ואני חייבת להגיד משהו, ואז פתאום אלוהים נתן לי כוח ושאלתי "איזה אונדה זה?". הבנים הסתכלו עלי ככה, קצת ברחמים וקצת בכבוד, ואז דין ענה "זה בנדיט 400". קצת הייתי בשוק, כי זה הדבר הראשון שדין אמר לי בחיים ("זוזי יא שמנה" לא נחשב). רציתי להמשיך לענות לו, אבל שניה לפני שפתחתי את הפה, אחד החברים שלו צעק "בנדיט רוצחת!". לא הייתי מופתעת כי כבר יצאו אצלנו כמה רוצחים מהשכונה, ואז חבר אחר צעק "לוקחת בפתיחות כל אופנוע שש מאות, אפילו סיביאר!". נכנסתי לקטע וצעקתי גם "ובכלל לא רואה ממטר את האלף איקס-איקס!". הם כולם הסתכלו עלי בשוק, קצת ברחמים וקצת ברחמים. הבנתי שסיבוב היום אני כבר לא אקבל, אז רק אמרתי לדין שאני כבר אראה אותו ואספר לו בהזדמנות את העיקרון הפיסיקלי של היגוי הפוך – והלכתי.

אתם יכולים לחשוב שיצאתי מעאפנה. זה גם מה שהחברה שלי אושרית חשבה והיא גם אמרה שאין מצב שדין יסכים להתעסק איתי בחיים. אבל היא לא מבינה כלום על כלום והיא סתם מקנאת כי אני איבדתי את הבתולים שלי איזה שנתיים לפניה. ולגבי דין, נראה לי שעוד יהיה לי סיכוי. מסתבר שלאופנוע הזה היה מזל נאחס: הוא נכבה לדין בדיוק באמצע הרכיבה, ואז היתה משטרה שעברה ותפסה אותו וגילתה שדין גנב את האופנוע הזה יחד עם עוד חבר שלו ושניהם חטפו השעייה של יומיים מבית ספר בגלל זה. אז אולי עכשיו הוא יסכים לדבר איתי בשביל לקבל עצות, למה אצלי במשפחה כמעט כולם ישבו בכלא. אבל איכשהו יש לי הרגשה שחוץ מההשעיה, הוא לא יקבל כלום.