הבלדה על הארלי מס. SM-310

לפעמים יש חלון במקום העבודה ותמונת נוף יפה נשקפת ממנו, לפעמים החלון פונה סתם לחצר או מחסן משעממים ואין הרבה מה לראות ממנו, לפעמים יש קירות אטומים ואין שום חלון להציץ החוצה ממנו, אבל מהקולות שעולים ובוקעים מעברם החיצוני אתה יודע שמשהו קורה שם בחוץ, בייחוד בין שלוש אחה"צ לשבע בערב ואתה מת לדעת מה זה, אבל עוד תקוע בעבודה.

2004. יאיר אבירם עובד כמכונאי בסוכנות הצעירה של יבואן הארלי דוידסון ברחוב ברגמן בסגולה פ"ת. כל יום אחר הצהריים חודרים פנימה ניחוחות צמיגים מעושנים וקולות מנועים מנסרים בתרועה, והוא בוער בסקרנות עצומה לצאת, ללכת, לראות במו עיניו מי אלה ומה הם עושים. ופעם, משהגיעה שעת נעילה, יצא החוצה ונסע צפונה במקום הביתה.

אחרי 5 דקות הוא היה בשפיצרינג.

עולם חדש נגלה לו. באותם ימים סצנת הסופרמוטו היתה חמה ולוהטת, והתגלגלה ככדור אש בין הנערים. יאיר עמד שם תמה ומשתומם למראה גופי המתכת הצנומים עטויי מדי פלסטיק מינימליסטיים שוחקים רגליות וכידונים באספלט המגרש. עולמו – עולם ההארלי, מרחבו – מרחב גושי המתכת האמריקאית, הכבדה, הבסיסית, לא שותף היה מעודו להתרחשות קלילה וזורמת כזו. היה כתינוק שבוי כגבר לא ידע עלמה. לא הסכין מעודו לשעשועי מגרש ורחוק היה מההוויה הזו, לא הכיר ולא שמע. מוקסם עמד שם בולע מראות חדשים וליבו הלך שבי. גם הוא רצה ככה!

הסתובב, חזר למוסך, והחל להכין לעצמו הארלי סופרמוטו. ייצור אותו כמו שראה במגרש. נכון זה כבד, נכון זה לא כל כך מתאים, אבל –

אבל זה מה הוא הכיר, זה מה הוא ידע, ואם כך – אז הוא יצטרף למשחקים עם מה שיש לו!

המרכב – ספורטסטר 883. המנוע קודם ל-1200 סמ"ק וקיבל תוספות מקטלוג החלפים המשמשים במרוצי הפלאט-טראק. מיכלולים מיותרים הוסרו, חלקים מכבידים נשרו, כיוונוני קצה בוצעו.

עברה שנה. באחד המרוצים התייצב במזכירות עם הארלי ירקרק וביקש להרשם. סירבו. לא ידעו מה לעשות איתו ואיך לאכול אותו. טענו שיפריע, שיסכן את כל השאר. התירו לו לעלות בהפסקה ולשעשע את הקהל.

היתה לו ברירה? – הסכים. עלה וגלגל מצערת. הקהל התרשם והריע, הוא היה מאושר.

בתוך הקהל היה גם ילד קטן, אחיינו, שבא לראות את הדוד הנערץ. בידו אחז מצלמת וידאו ודילג עימה בהתרגשות עצומה ממקום למקום, מנסה לתפוס את ההארלי הדוהר מבין קרעי חלונות שפער לו בקהל המתגודד ומסתיר.

הצליח. שרדו כמה דקות. נשארה מזכרת מהדוד יאיר ומנסיונו הבודד לרכב סופרמוטו עם הארלי דוידסון.

והחוויה טבעה בילדון חותם עמוק. עברו שנים והוא עבר לאיטליה והצטרף לקבוצת לאזאריני כרוכב סופרמוטו מקצועי.

קוראים לו אדם מחרוק.

שוב עברו שנים.

יצאתי בעקבות הסיפור לחפש את הסופרמוטו האמריקאי. התחקיתי על עקבותיו וגיליתי אותו בגליל בבית חוואי בודד. עכשיו הוא כבר היה מטורזן ומתיפייף, צבעיו לבן ושלהבות אש, והחיספוס הירוק והגולמיות הבראשיתית עזבוהו. אסף רחמים ליטש עדשות ובנה לו בוק קטן.

נפרדנו ממנו בקידה עמוקה ומחווה של כבוד השמורים עימנו לזקני השבט, לנשיאי העדה.