הונדה בייבי-ראלי

בעולם ישנם מספר סוגי אנשים, אלו שהשגרה יפה להם ולא מוכנים לוותר עליה, ואלו אשר מחפשים ריגושים ולא מסוגלים לשבת דקה במקום. אני חושב שאני מהסוג שנמצא באמצע, אין לי קוצים בישבן ואני לא מכור לשגרה אבל נהנה לגוון ולהעשיר את החיים. וכך לקראת סופו של העשור החמישי לחיי החלטתי שצריך גם לרדת מהכביש ולראות מה קורה היכן שהאספלט נגמר. לא, אני לא מתכוון לכבוש סינגלים או פיסטינים ואין לי שום רצון לאופנוע אשר מצריך ניוד על עגלה בשביל איזו שעה של רכיבה בשטח. אני מעוניין באופנוע דו"ש לטיולי שטח ארוכים, כזה שגם לא גורם ליותר מדי סבל בכביש בדרך לשטח.

לפני 16 שנה היה לי לתקופה של מספר חודשים סוזוקי דיאר 600, כן כן, הדג'בל ההוא המיתולוגי ולמרות שנהניתי מאוד ממנו לבי היה אז עם האלאזורה שבדיוק סיימתי לשפץ, כך שאפיזודת הירידה לשטח נאלצה להמתין. כעת אני חושב שאני בוגר מספיק כדי להמשיך היכן שהכביש נגמר.

לאדם עם שאיפות צנועות כמו שלי מספר האפשרויות כיום לא גדול כמו בעבר מכיוון ששוק האופנועים עבר עם השנים תהליך התמקצעות לנישות השונות, והיצע האופנועים הדו-שימושיים (דו"ש) קטן יחסית לעומת היצע אופנועי האנדורו למשל. אבל, עדיין יש נציגים בודדים אשר מאפשרים לך ליהנות משני העולמות וביניהם נמצא את משפחת הדיאר הניצחית עם דגמי ה-650 וה-400, שעלי עוד לדגום אותם, את ה-WR250R של ימאהה וגם שניים צנועים יותר כמו ה-CRF250L של הונדה וקוואסאקי KLX250.

לכאורה כאשר מחפשים דו"ש אמיתי נראה שאין למשפחת הדיאר תחרות, אבל אז בתערוכות האופנועים הגדולות של סוף 2016, הציגו היצרניות את הדבר החם הבא: אופנועי אדוונצ'ר קטני נפח. עקבתי בסקרנות אחרי כולם והתאכזבתי לגלות אופנועי כביש בתחפושת עם בעיית משקל חריפה יחסית לנפחם. ובכל זאת, היה אחד שבלט מתוכם – ההונדה CRF250 RALLY  שהוא בעצם דגם ה-L בתלבושת דגם הדקאר של החברה שהעלה קצת במשקל לטובת הפלסטיקים יחד עם עוד כמה שיפורים פה ושם, אבל עדיין שומר על משקל סביר והכי חשוב – שומר על יכולות על הדו"ש שלו בניגוד לשאר חבריו לקטגוריה הנעדרים יכולת כזו לחלוטין.

אי לכך ובהתאם לזאת האופנוע סקרן אותי מאוד ומיד תגלו מדוע, וכך בבוקרו של סופ"ש שרבי ביותר אחרי חג הפסח זכיתי ליהנות במחיצתו. התכנית לסופ"ש הייתה לבדוק האם הבייבי-ראלי עומד בציפיות שנתן לו שמו האם הוא באמת מסוגל לכסות מרחקים בכביש ובשטח כמו דגם ראלי, והאם הוא באמת אופנוע אדוונצ'ר ולא רק רוצה להיות כזה?

יום שישי, יום האיסוף הוקדש ללמידה של האופנוע וראשית אציין שלמרות מראהו המאיים של האופנוע הנובע בעיקר מגובהו, האופנוע ממש 'מקבל' בברכה את הרוכב ולאחר הישיבה עליו האופנוע שוקע קלות ואז מגלים שהגובה לא נורא כל כך. הרכיבה על הכביש נעימה מאוד ואפרט על כך בהמשך, ומיד כשהגעתי לאיזור מגורי ירדתי איתו מהכביש לכיוון הגבעות לאיזה סיבוב של שעתיים וכאן החשש שלי התחלף בפליאה. הפעם הקודמת שעשיתי זאת זה היה עם הימאהה XTZ660 טנרה שם המשקל הגבוה יחד עם מרכז כובד גבוה נסכו בי פחד ואימה, בעיקר מהצורך להרים לבד חזרה את הפיל הזה במקרה נפילה. ההונדה לעומת זאת התגלה כמפנק וסלחני, כאילו אומר לי "לך על זה, אל תדאג אני כבר אשמור שלא תיפול". ואכן כך היה, עברתי איתו בכל תוואי שם ועליה כולל חול עמוק והאופנוע לקח את זה בלי בעיה. גם כאשר נתקעתי, באמצע עליה או בחול הספיקה הורדת רגל לייצוב, לקיחת אוויר לראות, פתיחת מצערת ויציאה מהמצב ללא בעיות. הכל ברגוע וללא דרמות. גם המשקל היחסית גבוה לאופנוע דו"ש, 154 קילוגרם, לא מורגש בזכות מרכז כובד נמוך המקנה יציבות, וגם בהחלט עוזר בהרמת האופנוע לאחר נפילה. וכך השעתיים האלו נסכו בי ביטחון ליום המחרת.

התחזית השרבית לשבת גרמה לשינוי בתוכניות ובמקום לרדת למדבר יהודה החלטתי לעלות צפונה לרכב בנחל תבור. לשמחתי גם ינוקא הצטרף עם הפנטיק 250 אנדורו שלו. הרכיבה המנהלתית צפונה על כביש 6 התגלתה כהפתעה נעימה ביותר. החזות האדוונצ'רית של ה-RALLY לא רק משדרת פוזה אלא גם עושה עבודה מצויינת בהסטת הרוח מהרוכב. כל הרוח עוברת מעל הרוכב, גובהי 183 ס"מ לשם ההשוואה, ואין שום עומס על הצוואר. גם בהפניית הראש הצידה אינך מרגיש את הרוח. הונדה שיחקו פה בענק, ויחד עם מהירות שיוט מכובדת לכביש 6 אשר השאירה אותי לפני רוב המכוניות היווה הראלי הפתעה מוצלחת ובכך צלח את אחת הבעיות העיקריות של אופנועי הדו"ש כגון הדיאר ודומיהם וזו הפשרה בנוחות ברכיבת כביש בהיעדר מיגון רוח ראוי.

בכניסה לוואדי ערה פגשתי את מוטי "ינוקא" ומשם המשכנו לקיבוץ גבעת עוז לאמנון חברי משכבר הימים עוד כאשר סחבנו אלונקה יחד, אשר התנדב ללוות אותנו עם הג'יפ שלו. אחרי ארוחת בוקר קלה המשכנו לנחל תבור. אני חייב לציין שלמרות צמיגי הדו"ש שלו, ה-RALLY הפגין יציבות מרשימה ובהחלט נסך בטחון גם בכבישים המפותלים. הוא בהחלט יכול להיות בן לוויה נאמן לכבישים בהרי ירושלים בואכה בר בהר.

את המסלול של נחל תבור בחרתי מכיוון שהוא לא אמור להיות קשה מדי עבור טירון שטח שכמותי אבל עדיין מציע מספר מעברי נחל נחמדים ושבילים משובשים. בשטח שוב התגלה ה-RALLY כסלחני ומשרה ביטחון כאשר המתלים הרכים סופגים הכל ללא בעיות והמנוע הגמיש סוחב יפה וגם מוציא אותי ללא בעיות מתקיעות שסתם נכנסתי אליהן מחוסר ניסיון. ה-RALLY בהחלט מפגין יכולת שטח מכובדת כיאה לאופנוע דו"ש אמיתי כמו שאנו זוכרים מפעם. הוא לא WANNA BE באמת יש לו את זה. הפעם היחידה שנתקעתי איתו וגם זה לא בגללו אלא בגללי הייתה בעליה המסולעת לכוכב הירדן, שם חוסר הניסיון שלי גרם להיתקעות ולאחר הפעם השלישית בשילוב החום הכבד ששרר באותו יום החלטתי לוותר ולרדת חזרה לנחל. שוב, זה לא הוא זה אני. הוא יכול היה לעלות אותה בשקט ללא בעיות, זה אני שכשלתי. בדרך חזרה התחלפנו ינוקא ואני באופנועים, הוא על ה-RALLY ואני על הפנטיק, וכאן מאוד הופתעתי: היכן שעברתי ללא בעיות ובמהירות עם ה-RALLY דווקא הפנטיק איים לזרוק אותי מהאוכף מספר פעמים וזאת בגלל המתלים שלו אשר הרבה יותר קשיחים מזה של הונדה. היכן שההונדה סופג בנוחות הפנטיק פשוט קיפץ כמשוגע, אני בטוח שלרוכב אנדורו מנוסה אשר מרחף על הסלעים זה הכיול האידיאלי.

סה"כ 400 ק"מ עברתי באותו סופ"ש ואני יכול לכתוב כאן בביטחון שה-RALLY בהחלט מצדיק את שמו. זהו אופנוע אדוונצ'ר לכל דבר אשר העיצוב הוא לא רק פוזה אלא בהחלט עובד בכביש ומספק מיגון רוח מעולה מבלי לאבד מיכולות השטח אותם ירש מאביו ה-L250. בזכות אותו מיגון רוח האופנוע נעים בכביש ובכלל לא עגלה כמו שנוטים להגדיר זאת בארץ למרות נפחו הצנוע. מבחינתי האישית כקילופוב מצוי, בזכות המשקל הנמוך שלו והקלות בה הצלחתי לבד להרימו בשטח, זה יתרון אפילו יותר משמעותי על אותן בהמות אדוונצ'ר עתירות סמ"ק ומשקל.

מעניין, כשזה מגיע לנפחים הקטנים משהו טוב עובר על הונדה. קודם זה היה ה-MSX המגניב ועכשיו ה-RALLY וגם קטנוע ה-ADV החדש, כפי שדיווח לי ידידי פרחי. בניגוד למתחרותיה הונדה בהחלט הלכה כאן בכיוון שונה  ובנתה כאן אדוונצ'ר אמיתי. ה-RALLY הפעם בהחלט מצדיק את שמו. כבוד!