הטבור הקפיצי של טריומף
- ותודה למוטי אלדר
בצורה תמוהה משהו איחר המתלה האחורי להופיע בשלדות האופנועים. לכל החברות היה ברור מלכתחילה שבאגף החזיתי יש לטפל נחרצות בשיכוך מהמורות בגלל ההיגוי, והחל מן השנים הראשונות להופעת האופנוע הולבשו על הגלגל הקדמי מזלגות גירדר, ספרינגר ודומיהם ואחריהם הבולמים הטלסקופים. אבל מוזר שהטיפול בטלטלות הגלגל האחורי נדחה לשנים רבות. למעשה אפשר להצהיר שעד שנות ה-70 נבנו דגמים רבים מאד עם שלדה קשיחה (ריג'יד) כשעל הגב של הרוכב מנסים להגן ולשמור קפיצונים קטנים שהותקנו מתחת לכסא הרוכב. בלבד.
ולא שלא חשבו על פתרונות. כבר ב-1913 ניסו מהנדסים בחברות נכבדות כמו NSU ו-FLYING MERKEL פתרונות ספיגת זעזועים במתלה האחורי, אבל בגדול לא נרשמה התנהלות רצינית בנושא ורוכבים המשיכו להטלטל באוכפיהם כשמתחתם רוטטות שלדות קשיחות המפקירות את עמודי שדרתם לחסדי הסחוס שבין החוליות.
1917, גלגלי קפיצים מתוצרת אקרמן שבמקור כווננו למטוסים, מורכבים על אופנוע אינדיאן. אחת היציאות…
והנה, ב-1938 הגה אדוארד טרנר, המהנדס הראשי של טריומף הבריטית פתרון קסם. הוא בנה נאבה (טבור) אחורית גדולה ובתוכה הכניס את ציר הגלגל כשהוא נתון בין שני קפיצים. מרחב התנועה האנכי של הציר וכושר השיכוך שלו לא היו גדולים אבל משהו זה בכל זאת עשה, וברור שהתוצאה היתה עדיפה על הזעזועים המתקבלים משלדה קשיחה לגמרי.
התוצאה היתה גלגל אחורי כבד להחריד. תחשבו שחוץ מהקפיצים הוכנסו לטבור הזה גם מיסבים (גדולים מאד!) רפידות ומנגנון בילום, ומבחוץ זר שיניים לשרשרת ההנעה. למה בשם האל הגדול והרחום לא פנו לחשב קיצין עם מתלה חיצוני כלשהו? – נבצר מבינתי.
בשל מלחמת העולם והפניית משאבי התעשיה הבריטית לתמיכה בצבא, נדחתה יציאת הפטנט לאויר העולם עד 1946, אז הוא הורכב על דגם הספידטווין ובעצם היה הפתרון היחיד בספיגת זעזועים שהעניקה טריומף ברוב טובה ללקוחות שקנו את אופנועי סדרת הטווין המקבילי שלה במשך 9 שנים עד 1955.
מעניין שהפתרון החלקי הזה נתפס כמושיע אצל חברות בריטיות נוספות. חברת "פנתר" למשל, ששלדותיה גם הן היו קשיחות, מיהרה לחקות ובנתה גלגל מוקפץ כזה משל עצמה ואני משער שהיא הודיעה ללקוחותיה כי כעת יש באפשרותם לרכוש בתוספת (ואולי אפילו בהחלפת טרייד-אין…) גלגל עם משכך זעזועים פנימי. הווי אומר, אם כבר יש לך אופנוע שלנו ואתה פוזל למתחרה שאולי יעניק לך זרוע אחורית סופגת זעזועים מודרנית יותר, תוכל כעת לחסוך כסף ולקנות גלגל חליפי בלבד. גם זה פתרון, כספי לפחות.
כאמור, כמובן וכצפוי, לא האריך הפטנט ימים. אחרי 1955הופסק ייצורו של הגלגל המוקפץ ובתולדות האופנוענות הוא זכה לכינוי "קוץ בתחת", ולתהילה המפוקפקת של אחד המיתלים המחורבנים והמוזרים בכל הזמנים.
"פנתר"
הבולם הנאבה באמת נועד לפורענות.
אגב, יש חברה ישראלית בשם softwheel עם טויסט יפה על הרעיון, עבור,שוק כסאות הגלגלים.
יש משהו מאוד מפתיע באופנועי הברזל של פעם, לא היה לי כזה אופנוע, אבל היה לי דגם 6T 1965. למרות שהיו עשויים רק ממתכת ובטח שלא מסגסוגות מתוחכמות כמו שיש היום, האופנוע היה קליל וחזק באופן מפתיע.
אופנוע 500 או 650 כמו שהיה לי שקלו 150-165 ק'ג, מה שהיום בעידן הפלסטיק והקרבון נחשב להישג, דגמי מירוץ שהתבססו על אותם אופנועים שקלו כמובן פחות. הספק של 52 כ'ס ממנוע 2 צילנדר בדגם הספורטיבי על 159 ק'ג לא רע בכלל וכל זה לפני 55 שנה. אמנם נזל שמן ולא היה אמין במיוחד, אבל תחשבו על זה.