המרוץ המותח ביותר שהיה באי מאן

(תמונת ראש העמוד: ג'ימי גת'רי מזנק ראשון למרוץ האי מאן, 1935)

עוד פחות מחודש למירוצי האי מאן ומה יותר טוב מלהעלותו לכותרות עם סיפור על המירוצים המותחים ביותר שהיו באי הרבה לפני עידן הטלוויזיה?

אחד כזה הובא לידיעתי על ידי חבר טוב מקהילת הגוצי בארץ, וזהו סיפר על יריבות בין שני הענקים של שנות השלושים. בהקבלה להיום הם היו הרוסי ומארקז של אותה תקופה, וזה הסיפור על מירוץ הסניור היוקרתי באי מאן בשנת 1935 שהסתיים בהפרש של ארבע שניות בין המקום הראשון לשני.

לפני שניגש לסיפור המירוץ עצמו קצת רקע על הנפשות הפועלות. שני הרוכבים המובילים של אותה תקופה היו סטנלי וודס וג'ימי גת'רי. וודס, בחור אירי מדבלין, החל את קריירת ה-TT שלו כבר ב-1922 בעודו בן 17 וסיים חמישי את מירוץ הג'וניור כשהוא רכוב על קוטון 350 סמ"ק. שנה אח"כ בגיל 18 כבר ניצח את ה-TT הראשון שלו בקטגוריית הג'וניור עם אותו קוטון. ב-1926 עבר לנורטון איתם ניצח את הסניור TT וכך החל רצף ניצחונות עבור נורטון כולל ניצחונות כפולים, גם בסניור וגם בג'וניור ב-1932 ו-1933. ב-1933 לאחר שנורטון ביססה את שליטתה במירוצים החליטו בחברה לחלק את הניצחונות בין רוכבי המפעל. וודס שהסתמך על פרסי הזכייה למחייתו לא אהב את ההחלטה של נורטון ועזב אותם כדי לרכב עבור הסקוורנה. וב-1934 רכב על הסקוורנה ב-TT והוביל את כל המירוץ אבל 8 מייל מקו הסיום אזל הדלק באופנוע ווודס לא סיים.

ג'ימי גת'רי, בחור סקוטי שלחם במלחמת העולם הראשונה ושירת בגאליפולי ואפילו בארץ ישראל, החל את קריירת המירוצים שלו לקראת סוף שנות העשרים שלו כאשר ב-TT התחרה לראשונה ב-1923. ארבע שנים מאוחר יותר חזר שוב ל-TT ומאז הפך למתחרה קבוע. ב-1931 התקבל לקבוצת המירוצים של נורטון וב-1933 הפך לרוכב המוביל בקבוצה לאחר עזיבתו של וודס. גת'רי שהיה מודע לכך שהוא מבוגר בהרבה משאר הרוכבים פיתח לעצמו תוכנית כושר קפדנית על מנת שיוכל להתחרות בצעירים. ב-1934 הבחירה בגת'רי הוכיחה את עצמה כאשר ניצח ב-TT גם את מירוץ הג'וניור וגם את מירוץ הסניור.

בזמן שנורטון והסינגל שלה שלטו ב-TT ביד רמה, החליט קרלו גוצי (מייסד מוטו גוצי) לקרוא תיגר על הבריטים ולבנות את האופנוע שיביס את הבריטים בביתם שלהם ויהיה לאופנוע הזר הראשון שמנצח ב-TT. מר גוצי ידע שניצחון כזה רק יעלה את מניות החברה שלו ויעזור מאוד למכירות. לשם כך, בעקבות השראה שהייתה לו, החליט גוצי לאחד שני מנוע 250 כדי לייצור את מה שקיבל בהמשך את הכינוי 'ביצילינדריקה'. קרלו גוצי באמת חיבר שני מנועי 250 כאשר הצילינדר הקדמי נותר שוכב עם הפנים קדימה בעוד האחורי מעליו מוטה אחורה בזווית של 120 מעלות. הספק האופנוע היה כ-45 כ"ס לעומת 35 של הנורטון. עכשיו חיפשה חברת מוטו גוצי את הרוכב המתאים וזה הופיע בדמות סטנלי וודס, לא היה מתאים ממנו לאתגר.

ה-TT של 1935 היה אמור להיות נקודת מפנה. רמז לעתיד לקרות קיבלו הצופים כבר במירוץ הג'וניור כאשר וודס ניצח את המירוץ כשהוא רכוב על סינגל של גוצי בנפח 250 סמ"ק, האופנוע הזר הראשון אי-פעם שמנצח באי מאן. בוקר המירוץ ב-21 ליוני החל עם ערפל כבד שגרם לדחיית המירוץ ל-11 בבוקר והיה חשש כבד שהמירוץ יבוטל. בסופו של דבר הערפל התפזר ובשעה 11:30 יצא המירוץ לדרך כאשר מנצח השנה שעברה, ג'ימי גת'רי מזנק ראשון עם הספרה אחת על האופנוע, 14 וחצי דקות אחריו זינק וודס עם הספרה 30 על האופנוע. את ההקפה הראשונה עשה גת'רי בזמן של 26 דקות ו-52 שניות והוביל על וודס שהיה על פי הזמנים ממוקם שלישי ב-28 שניות. בהקפה השניה שבר גת'רי את השיא להקפה באי מאן והעמיד אותו על 26 דקות ו-31 שניות. וודס עבר למקום השני אך הפער ביניהם גדל ל-47 שניות. בסוף ההקפה השלישית הגיע זמן התדלוק, גת'רי הגדיל את הפער בינו לבין וודס ל-52 שניות לאחר עוד הקפת שיא של 26 דקות ו-28 שניות, בגיל 38 גת'רי היה בשיאו. 15 דקות אח"כ נכנס וודס לתדלוק ולהפתעת כולם הצוות של גוצי סיים את התדלוק תוך 31 שניות, זמן שיא לתדלוק מה שהעלה את החשש שאולי לא תדלקו מספיק את האופנוע. בהקפה הרביעית המשיכו השניים בקצב שיא כאשר וודס מוריד את הפער ל-42 שניות. בהקפה החמישית וודס שובר את שיא המסלול ל-26 דקות ו-26 שניות ומצמצם את הפער מגת'רי ל-29 שניות בלבד.

לקראת ההקפה השישית והמכריעה גת'רי המשיך ללא עצירת תדלוק בעוד בגוצי עשו הכנות לתדלוק, כאשר ראו זאת אנשי נורטון הם מיהרו לצלצל למשקיפים שלהם לאורך המסלול כדי שיסמנו לגת'רי להוריד את היד מהגז כי וודס נכנס לתדלוק, הם היו בטוחים שהניצחון בכיס שלהם. להפתעת כולם וודס המשיך הלאה ללא תדלוק כאשר עכשיו הפער הוא 26 שניות בינו לבין גת'רי. אנשי נורטון המופתעים מיהרו לייצור קשר עם אנשיהם לאורך המסלול כדי שיודיעו לגת'רי שיעלה שוב את הקצב. כל הצופים היו במתח, לקראת הטיפוס על ההר הגיעו הדיווחים שוודס צמצם את הפער ל-12 שניות ובירידה מההר המהירות שנרשמה לו הייתה של 200 קמ"ש ושהפער צומצם לשש שניות.

כשגת'רי הגיע לקו הסיום בירכו אותו מארגני המירוץ ושדרני הרדיו על ניצחון, אפילו מושל האי מאן בירך אותו ושתה איתו לחיים לכבוד הניצחון. המארגנים כבר הובילו את גת'רי למיקרופון כדי שיישא דברי ניצחון, אבל אז… 14 וחצי דקות אח"כ, הגיע סטנלי וודס וחצה כסופה את קוו הסיום כאשר הוא שובר את שיא ההקפה ומעמיד אותו על 26 דקות ועשר שניות. שקלול הזמנים מראה שוודס והגוצי ניצחו את גת'רי והנורטון בהפרש של ארבע שניות. וודס גמע את המסלול בזמן של 3 שעות, 7 דקות ועשר שניות במהירות ממוצעת של 135.5 קמ"ש. גת'רי למרות שהיה מופתע מאוד מהשינוי במזלו, היה בין הראשונים שהתעשתו וניגשו לברך את וודס על הניצחון. גת'רי לאחר המירוץ אמר: "עשיתי את הטוב ביותר שיכולתי, אבל וודס היה היום מהיר ממני". וודס סיפר שהוא נתן את כל מה שהיה לו בהקפה האחרונה, כולל רכיבה בסל"ד הרבה מעל מה שהאופנוע היה מסוגל לסבול, ושהניצחון על נורטון היה הסיפוק הכי גדול שיכל לבקש מכיוון שזה מה שהוא יצא לעשות.

שנה אח"כ, 1936, ניצח גת'רי עם נורטון את וודס על ווילוסט וב-1937 גת'רי ניצח את הג'וניור TT אבל במירוץ הסניור שבק אופנועו בנקודה במסלול שנקראת 'THE CUTTING'. זמן קצר אח"כ נהרג גת'רי בהתרסקות עם אופנועו עת הוביל את הגרנד-פרי הגרמני בסקסנרינג. וודס היה הראשון שהגיע למקום ועצר את אופנועו ורץ להגיש עזרה לחברו. וודס גם ליווה את גת'רי באמבולנס לבית החולים שם נפטר גת'רי על שולחן הניתוחים.

וודס מספר על הזעזוע שהרגיש: "אתם יכולים לתאר לעצמכם כיצד הרגשתי, היינו חברים טובים, חברים לקבוצה ויריבים על המסלול עשר שנים, הייתי מרוסק". אנדרטה לזכרו של גת'רי ניצבת היכן ששבק אופנועו ב-TT האחרון שלו. וודס ניצח את הג'וניור TT ב-1936 עד 1938 עם ווילוסט וב-39 סיים שלישי בסניור אחרי הבימרים שהגיעו עם מגדשי על. לאחר מלחמת העולם השניה וודס לא חזר להתחרות אך שימש כרוכב פיתוח עבור גוצי כולל רכיבות מבחן על ה-8V המפורסם שלהם.

וודס נפטר בשיבה טובה ב-1993 בגיל 90. לקח עוד 30 שנה ומייק היילווד אחד כדי לשבור את שיא עשר הנצחונות של וודס באי מאן אבל ה-TT של 1935 ייזכר כאחד הגדולים שלו והראשון שבו ניצח יצרן שאיננו בריטי את המירוץ באי מאן.

משמאל לימין: וודס על הסקוורנה, 1934 / גת'רי על הנורטון, 1935 / וודס על הגוצי, 1935 / גת'רי עובר את פינת רמזי, 1935 (לחצו להגדלה)