הפירות הכי טעימים כשהם בשיא העונה

מאת נבות זקשבסקי

אחד הדברים שאני אוהב בימים שמזג אוויר משתפר אחרי כמה ימים של איכסה, הוא לראות את העלייה בכמות האופנוענים על הכביש. גם באמצע השבוע.

אחד הדברים שאבדו לנו ולעולם לא ישובו יותר הוא התלות במזג האוויר.

חוץ מאחוזים בודדים, רוב רובה של אוכלוסיית העולם המערבי לא מושפע ולא תלוי במזג האוויר יותר כפי שהיה תלוי פעם. אם חם או קר יש מזגן, אם יורד גשם או נושבת רוח אנחנו נכנסים למבנה סגור, כשמחשיך – אנחנו לרוב לא שמים לב בכלל.

מאז שכבשנו וניצחנו את הטבע אנחנו כבר לא תלויים במזג האוויר יותר, שזה אחלה, אבל גם נעלמה לנו פה חתיכה סופר חשובה בפאזל, כי עם כל החסרונות של להיות תלוי במשהו שהוא גדול וחזק ממך, ועם כל המקומות שזה פוגע בך, זה גם נותן משמעות וטעם לדברים מתי שכן מצליח. לא סתם פירות הרבה יותר טעימים כשהם נאכלים בעונה.

הרבה דובר על התדמית האופנוען, שנעה מקשוחה-מחוספסת, עד לפילוסופית-תימהונית. לא משנה איזו תדמית יותר מתאימה לכם, המשותף לכולן הוא איזו תחושה של ערך מוסף, של מעבר לרק כלי תחבורה. אף כלי רכב אחר לא קיבל את הניצוץ הזה. למה? אני מניח שהתשובה היא שילוב של כמה מרכיבים שמשולבים ביחד לאיזו נוסחה סודית, לא אנסה לנתח עכשיו את כולם, אבל אני חושב שמרכיב חשוב ודומיננטי אחד הוא התלות של האופנוען בחסדי מזג האוויר .

בין אם אתם מאלה ש"רוח-צד לא מפחידה אותי", או שאתם "כבר רגילים לרכב בגשם", זה לא משנה. מזג האוויר כבר קבע איך תרגיש ואיך תיזכר אצלכם הרכיבה מהרגע שיצאתם עד שהבגדים יתייבשו, או מגשם של חורף או מזיעה של רכיבה ביולי-אוגוסט. וזה, דווקא דבר טוב.

נגיד שאתם מטיילים ברכב. אפשר להחנות אותו, לצאת לסיבוב ברגל של כמה שעות טובות והופ – זה רק אתם והטבע. כמעט כמו באופנוע. ההבדל הגדול בין נוהג הרכב לבין רוכב האופנוע הוא שהאופנוען מוותר על הנוחות שבידיעה שאם מזג האוויר ישתנה לו לרעה יהיה לו לאן לברוח. אופנוען שהחליט לצאת היום לטיול, יודע שזה הוא והשמיים, בין אם הם ייפלו עליו או לא.

ואני לא מדבר על עניין של דווקא לרכב במזג אוויר גרוע כדי "לנצח" את העולם. דווקא להודות ולהשלים עם העובדה שלא כיף לרכב בגשם, העובדה שלא כל יום הוא יום טוב לרכיבה, מוסיפה פי כמה טעם לרכיבה ביום יפה. בעיקר אצל אופנוענים אתה שומע את המשפטים: "היה לנו יום יפה", או "מזג האוויר האיר לנו פנים". ההערכה למשהו באה רק כשאין לך יותר מידי ממנו.

וכדי לסכם את העניין, הנוסחה היא פשוטה: אם בחרתם באופנוע ככלי הרכב הראשי שלכם, אתם בוחרים לחזור קצת אחורה נגד גלגלי הקדמה, ואל תקשיבו לאלה שאומרים שמזג אוויר לא מזיז להם, כי הוא מזיז. ועם כל חוסר הנוחות שבדבר יש בזה תחושה של פעם, של קדמוניות ושל אמת מסוימת, של חיבור עם העולם והטבע שמי שלא טייל עם אופנוע לעולם לא ירגיש.