ה"קליניקה מובילה" – בית החולים של רוכבי המוטוג'יפי

אין אוהד מוטו ג'יפי שלא יודע מה זה הקליניקה מובילה, הקליניקה המגניבה בעולם שכל אוהד ספורט מוטורי היה שמח לבקר בה שלא כמו בקופת חולים השכונתית.

הקליניקה מובילה תחגוג בעונה הבאה 40 שנות שירות לרוכבים באליפות העולם. מסיבוב קצר בקליניקה עולה מכל פינה שזה מקום מיוחד. מעבר לשולחנות הטיפולים, ארונות איחסון התרופות, מכונות הרנטגן והלייזר, נראות בכל פינה תמונות של אלופי עבר חתומות ועם הקדשה לקליניקה ועובדיה. אנג'ל נייטו, קווין שוונץ, אגוסטיני, לוריס קפירוסי, אונצ'יני, ויין רייני ועוד רבים וטובים, כולם טופלו בקליניקה ב-40 השנים האחרונות וכולם חייבים לה בדרך זו אחרת.

קלאודיו מרצ'אלו קוסטה גדל בבית מוטורי. אביו, פרצ'סקו הקים את מסלול אימולה המפורסם. ב-1957 כשקוסטה היה בן 16 חייו השתנו כשביקר במסלול של אביו בכדי לצפות במירוץ אליפות הגולדן בה התחרה ג'ף דיוק האגדי על גילרה 500 סמ"ק. במהלך המרוץ בפנייה מס.9 – אקווה מינרלי, התרסק הרוכב וקוסטה הצעיר הציל את חייו. ב1967, קוסטה סיים את לימודי הרפואה והמשיך לפקוד את מסלולי המרוצים, וכשאביו היה זקוק לעזרה רפואית התייצב עם חבריו לסייע ולתמוך. ב-1972, התבקש הדוקטור לקחת את זה צעד קדימה לקראת מרוץ ה-200 מייל שהתקיים במסלול. בתום הארוע, הרוכבים שבראשם עמד ג'יאקומו אגוסטיני, לחצו על הרופאים ללוות אותם בעוד מרוצים כשאלוף העולם אף לוקח עימו את קוסטה ב-1974 לדיטונה שבארה"ב. בארי שין ששבר כל עצם אפשרית בגופו בשנים שהתחרה אמר "אנחנו אף פעם לא מתרסקים, אבל אם חייבים אז המקום הכי טוב לעשות את זה, זה באימולה. לפחות שם בודקים אותך ומטפלים בך" הלחץ מצד הרוכבים התעצם וב-1976 ד"ר קוסטה וחבריו החלו לעבוד על וואן רפואה קטן שישמש כבית חולים נייד. הבעלים של מותג הקסדות AGV , ג'ינו אמיסאנו היה התומך הראשון של הקליניקה כשהוא מממן את בנייתה. ב-1977 הקליניקה כבר הייתה חלק בלתי נפרד מאליפות העולם.

הקליניקה עברה הרבה גלגולים מאז וגדלה למשאית כפולה. היא גם שוכפלה ומוצבת גם בסבבי הסופר בייק ומהווה מובילה בתחום העזרה הראשונה וטיפול מתמשך ברוכבים, אם זה עבודה וסיוע עם רופאי העזרה המיידית בצידי המסלול (ד"ר מיר וחבריו המגיעים למקום התאונה ברכב ההצלה של BMW), אם זה בטיפול בפציעות שאינן מסכנות חיים כמו שברים, חתכים, בטיפול בארמ פאמפ, התמודדות עם כאבים אחרי ניתוחים או טיפול בשפעת, צינון, קלקול קיבה וכדומה. בנוסף קיימת יחידה של פיזיוטרפיסטים שמטפלים ברוכבים בכדי לזרז החלמה מפציעה, טיפול מונע או הקלה על כאבי שרירים ממאמץ רב. הקליניקה מטפלת גם בכל המערך הרחב של עולם המוטו ג'יפי, עובדי דורנה, עובדי הקבוצות, הספקים וחברי המדיה. המשפחה הרחבה מקבלת טיפול מסור מהצוות מאחר וגם הם נפצעים, אם זה במטבח, במוסך, במרדף אחרי תמונה מוצלחת או אפילו רק שפעת ואין להם זמן או יכולת ללכת לרופא מחוץ לפאדוק. צוות הקליניקה הפכו להיות הרופא המשפחתי של כל העובדים בפאדוק. במהלך עונת 2015 הקליניקה מובילה טיפלה ב-81 רוכבים 6034 פעמים ובאנשי הפאדוק עוד 3933 פעם. כל טיפול נרשם ומקוטלג, כל טיפול תרופתי נכנס למעקב והכל חסוי, דיסקרטי ונעים.

לד"ר קוסטה היה חשוב הקשר האישי. הוא אהב מרוצים, אהב את הרוכבים, רצה בטובתם, והחשיב את גדולי הרוכבים כחברים. אך חבריו היו כולם דוברי איטלקית. קוסטה ידע הרבה על רפואה אך לא ידע הרבה על שפות ולמרות מספר גדל של רוכבים הדוברים ספרדית ואנגלית, הייתה בעיית תקשורת בקליניקה. התחילו להישמע קולות בפאדוק מכיוונם של רוכבים על הבעייתיות בשירות אך מאחר והדומיננטי ברוכבים הוא איטלקי, אלו היו קולות ותו לא.

המשבר הגדול של הקליניקה הגיע ב-2010. ולנטינו רוסי שהיה עד אז אחד המעריצים ותומכים הגדולים של הד"ר, נפצע בעת אימון על אופנועי שטח בכתף טרום העונה. וולנטינו קרא לד"ר קוסטה שהעריך את הפציעה כלא בעייתית ואחרי טיפול ומנוחה של כמה ימים ולנטינו חזר להתאמן ופתח את העונה. כשהסבב הגיע למוג'לו הכל השתנה. ולנטינו מתרסק סופג שבר כפול ברגל ונאלץ לפרוש לתקופת הבראה קצרה ולוותר על אליפות העולם. רוסי ואנשיו מנתקים קשר עם קוסטה ואצבע מאשימה מופנית אליו כשמסתבר שהפציעה בכף הייתה פציעה חמורה יותר שכללה פגיעה בעצבים, דבר שגרם לוולנטינו לרכב ולהגיב אחרת מבדרך כלל, דבר שלדבריו הוביל לתוצאה הקשה בהתרסקות ההיא בפניית ביונדטי 2.

וכשרוסי מדבר כולם שומעים. החלה להישמע ביקורת שקוסטה נוטה להמעיט בערך הפציעות ודוחק ברוכבים לצאת למסלול, החלו להישמע קולות שהוא לא מחדש, לא מתקדם והוא כבר לא היה הרופא טו גו טו כשצריך ניתוח אלא ד"ר מיר הספרדי. בשלב זה הד"ר החל להכין את הפרישה כשהוא מכניס לקליניקה את ד"ר מיקלה זאסה הצעיר שמדבר בשפת הרוכבים.

שנתיים אחרי הצטרפותו של ד"ר זאסה לצוות, העביר אליו ד"ר קוסטה את המושכות. ישבתי עם זאסה כמעט שעה, שעה מרתקת, מעניינת, נעימה. 

נראה כי הרבה השתנה מאז שהמושכות הועברו לידך, מה הפילוספיה שלך בנוגע לקליניקה?

בסופו של דבר הפילוסופיה אינה שונה מזו שהנחיל ד"ר קוסטה. אי אפשר לבצע את העבודה הזו מבלי לכבד את שרש הפילוסופיה מהעבר, זו לא עבודה רגילה, צריך להקריב הרבה בכדי לבצע אותה. יש להיות פה 24/7 בשביל הרוכבים, לנסות לעזור להם עד כמה שאפשר על הצד הטוב ביותר. יש לפתח מערכת יחסים קרובה עימם עד כמה שאפשר שכן זה לא רק עניין של לתת להם טיפול תרופתי אלא גם להיות שם כשכואב להם, תמיכה אישית. הם הופכים להיות יותר מרק מטופלים, הם הופכים להיות חברים וזה מה שאנחנו משמרים מהערכים ששם לעצמו ד"ר קוסטה.

מעבר לזה כמובן שיש גם שינויים מהאספקט הטכנולוגי והאספקט הניהולי. אני כעת בן 37, כשהתחלתי לנהל את הקליניקה הייתי בן 35, ד"ר קוסטה גם התחיל בגיל צעיר כמוני כמובן בתמיכת אביו האהוב שסייע לו אבל כשהחלפתי אותו והוא פרש לגמלאות הוא כבר היה מעל 70, אז ברור כשאתה במחצית הגיל אתה מביא חידושים טכנולוגיים, גישה חדשה לשימוש במדיה ובמדיה החברתית, טכנולוגיות חדישות ושיטות עבודה חדשות. אני לא מכור לטכנולוגייה חדשה, אם משהו חדש זה לאו דווקא אומר שזה טוב יותר מהקיים אבל תמיד כדאי לבחון ולנסות פיתוחים חדשים ולשמור על ראש פתוח בנוגע לשיטות עבודה וטיפול חדישות. ביקרנו באיזו תערוכת ציוד רפואי לא מזמן וכל אנשי המכירות ניסו לשכנע אותנו שהמכונות שלהם מדהימות והן ישנו לנו את החיים. ניסינו וזה לא שווה דבר.

אבל כן למשל התקדמנו למכונת רנטגן דיגיטאלית שמאפשרת לנו לראות גם שברים וסדקים מזעריים. כמו כן בתחום הפיזיוטרפיה לקחנו את מה שד"ר קוסטה התחיל עוד צעד קדימה כשהכנסנו לקליניקה עוד מכונות ומכשירים שמסייעים לטיפול. בנוגע לפיזיוטרפיה למשל החשיבות היא במטפל מקצועי עם ידיים טובות והטיפול רק מקבל עוד השלמה מן המכונות. גם השקנו בשנתיים האחרונות מערכת ממוחשבת לאחסון מידע שבעזרתה אנחנו עוקבים ומקטלגים את כל האינפורמציה אודות הטיפול ברוכב. גם פיתחנו אפליקציה של המטופלים שבה אפשר לראות בדיוק מה בוצע בכל מטופל שנכנס לקליניקה, מטיפול תרופתי ועד מסאג', אפשר לראות את כל הביקורים הקודמים של אותו מטופל במרפאה, סוג הפציעות, כאבים והטיפול.

האם האפליקציה הזו זמינה גם לרופאים של הרוכבים מחוץ למסלול?

כרגע לא, זה זמין רק עבורנו בשביל המעקב אך זה כלי עבודה כשאנחנו יוצרים קשר עם הרופאים במקום מגוריהם של הרוכבים או בבתי חולים במידה והרוכב עובר ניתוח. אני גם בודק באפליקציה במידה והרוכב עובר בדיקת סמים בשביל לראות איזה טיפול תרופתי הוא קיבל בכדי להצהיר ליחידת בקרת הסמים של וואדה כפי שאנו מחוייבים בחוקה הבינלאומית.

אתה בקשר עם הרופאים המשפחתיים של הרוכבים?

לעיתים, זה תלוי ברצונו של הרוכב. היתרון של הקליניקה בימים אלו לעומת שנים עברו, זה שאני דובר 3 שפות, איטלקית, ספרדית ואנגלית וזה מסייע לנו רבות. זה עוזר לי לתקשר עם הרוכבים. הרוכבים מרגישים בטוח יותר, הם מרגישים בנוח כי אני יכול לדבר ולהבין אותם ולדבר עם הרופא המנתח שלהם או הרופא בבית אם הם רוצים בכך. שמנו לב שהרוכבים הצעירים בקטגוריות הנמוכות מוטו2 ומוטו3 אינם מטופלים באופן מקצועי אז אנחנו מנסים לעורר אצלם מודעות ויוזמים קשר והעברת אינפורמציה בעיקר כי אנחנו חוששים שרופאי המשפחה ירשמו להם תרופות שאסורות לשימוש. אנחנו מעודדים את הרוכבים לבדוק ולהתייעץ אם הם קיבלו מרשם כל שהוא מאחר ובמידה והם לקחו סם אסור זו אשמת הרוכב ולא אשמת הרופא. מצחיק כמה שקל היום לבדוק אם התרופה אסורה או לא. גם בשביל זה יש אפליקציה של וואדה שכל ספורטאי מקצועי, קבוצה או רופא יכולים להוריד וכל מה שצריך זה להכניס את שם התרופה והאפ בודקת את כל המרכיבים שלה ומתריעה בעת הצורך. אין מקום לטעויות.

חוץ ממך, אילו שפות מדבר הצוות בקליניקה מובילה?

רוב הצוות איטלקי אבל הם דוברים את כל השפות הסטנדרטיות, אנגלית, ספרדית וצרפתית.

זו בטח הייתה ממש הקלה בשביל הרוכבים לדעת שהם יכולים לדבר איתך ישירות ולא דרך מתורגמן

את צריכה לשאול אותם אבל נראה לי שאת צודקת. זו בטח הקלה שאפשר לתקשר עם מי שמטפל בך. חלק מהשינויים שהכנסנו היו המשמרות של הצוות בקליניקה. אם בעבר חברי הצוות היו עובדים ב-3 סבבים לאורך העונה פחות או יותר, מה שאנחנו מאד משתדלים שיקרה כיום זה מעבר אלי ולמספר פיזיוטרפיסטיים שמגיעים לכל 18 המרוצים והטסטים הרשמיים, וכל השאר יעבדו כ-10 סבבים בעונה. זה יוצר אצל המטופלים המשכיות כי זה מבטיח הבנה של מה הרוכב רוצה, צריך, אוהב. זה יוצר אמון בין המטופל והמטפל, מכירים את הפנים, יודעים מי אתה, אופי הטיפול בך ואין צורך להכנס להסברים כל פעם מחדש.

יש גם עוד אפליקציה שאנחנו כרגע בתהליך פיתוח שלה וזה בשביל הרוכבים, והיא תאפשר להם לקבוע פגישות פיזיוטרפיה. נתחיל בלאפשר לרוכבי המוטו ג'יפי ועם הזמן גם לרוכבים בקטגוריות הנמוכות עם מאפיינים מעט שונים כי את הרוכבים בקטגורייה הבכירה מפונקים יותר.

רובם הגדול של הרוכבים באים לטיפולים שונים. לחלקם יש פיזיוטרפיסטיים אישיים כמו לדוביציוזו (או חורחה לורנסו), אנחנו מכירים את כל המטפלים האישיים ונמצאים עימם בקשר ולעיתים גם מחליפים אותם בסבבים אליהם הם לא יכולים להגיע. דוביציוזו הוא רוכב "אולד סקול" שלא עושה יותר מדי טיפולים, אבל אנחנו תמיד פה כשהוא כן מעוניין או צריך טיפול. לאנדראה איאנונה וולנטינו רוסי היה פיזיוטרפיסט אישי שטיפל בשניהם אבל לפני שנתיים הם שמעו חוות דעת על הטיפול והשירות שאנחנו מעניקים והם עברו לטיפול אצלינו וכעת הם לקוחות מרוצים. יש את הרוכבים שפוחדים להעיר פציעה ישנה בגלל טיפול, אלו שאומרים: "שבר, לא שבר, כל מה שצריך זה לעלות על האופנוע ולפתוח גז!" אבל רוב הרוכבים בימינו כבר לא כאלו. ברמה מסויימת ה"אולד סקול" האלו מסקרנים אותי. אני מוקסם מכל העניין של אדם ומכונה נגד כל העולם. באותה הנשימה, בתחום הזה, הרוכבים חייבים לשמור על רמת מקצוענות וכשהם פצועים או כואבים עליהם לעשות כל שניתן בכדי להבריא. יש את המפונקים, יש רוכבים של מוטו3 שבאים גם 3-4 פעמים ביום רק בשביל מסאג' וזה קצת יותר מדי, אז אנחנו מתנצלים ומבקשים שיחזרו ביום למחרת.

כמה מסאג'סטים יש במירוץ?

בדר"כ 6, במירוצים מעבר לים יש 7 מאחר ואין את המשאית שלנו ולכן מתפנה מקום במקום טכנאי מכונת הרנטגן.

אתם בעמדה קצת מוזרה בנוגע לפרטיות וחשאיות של הרוכבים כי לעיתים אתם לא יכולים לחשוף את המצב הרפואי של רוכב.

הם סומכים עלינו ובוטחים בנו שנשמור את הענייני הרפואיים שלהם חסויים, נכון לעיתים אנחנו צריכים להצהיר על מצבו הבריאותי של רוכב כזה או אחר אז לפעמים אנחנו מספרים לתקשורת משהו קצת שונה. המטרה שלנו היא אחת לשמור על שלומו של הרוכב ובדר"כ אין יותר מדי סודות פה. זה די צפוי והגיוני שאם רוכב התרסק יהיו כמה עצמות שבורות אבל כמו בכל התחום הזה של הרפואה יש חסיון ואנחנו מכבדים את זה והרוכבים יודעים שאנחנו לא מזלזלים בפרטיות שלהם ולכן הם מרגישים בנח לספר לנו הכל. אנחנו לרגע לא שוכחים שאנחנו לא יכולים לחלוק איזושהיא אינפורמציה לגבי רוכב ללא אישורו ושאנחנו מכינים ידיעת עיתונות, היא עוברת קודם אישור ש הרוכב או הצוות שלו.

אז מה קרה עם דני פדרוסה בעונה הקודמת?

(בזמנו שוחררו נתונים על הבעיה הרפואית של פדרוסה שנשמעה מעט חושפנית בקשר למצפו הנפשי של הרוכב)

לא אנחנו היינו אלו שהוציאו את הידיעה לעיתונות, זו הייתה הקבוצה שלו. במקרה של דני, הוא טופל ע"י הרופא האישי שלו ולא התייעץ עימנו על דרך הטיפול למרות שיש לנו מערכת יחסים מצויינת. כיבדנו את ההחלטה שלו. אנחנו לוקחים ברצינות כל ידיעה שאנחנו מפיצים במיוחד אם זו פציעה רצינית או מצב רגיש.

מבלי לזרוק שמות באוויר, תפסת רוכבים שלא ממש סיפרו לך את האמת על חומרת פציעה?

הייתי אומר שלא.

לפני כמה עונות, ניקי היידן סיפר לי שהוא מספר הכל לרופא המשפחה אבל לא לרופאים במסלול, הוא מקל בחומרת הפציעה והכאבים.

זה היה לפני כמה עונות, המצב כעת שונה וספיציפית עם ניקי יש לנו קשרים מצויינים וזה הרבה בזכות השפה. ברגע שרוכב מוצא מטפל או רופא שהוא יכול לבטוח בו ויכול לחלוק עימו אינפורמציה הוא עושה את זה. אנחנו מבלים במחיצת הרוכבים משהו כמו 4  מתוך 10 ימים, אנחנו מכבדים אותם ונותנים להם שירות טוב, אנחנו דוברים את השפה שלהם. כבר בימי חמישי אפשר לראות פה ערימה של קטנועים חונים לנו מחוץ לקליניקה. כי בסופו של דבר אם אתה מתנהל כמו שצריך, הם יבואו ויבקשו טיפול לכל בעייה שיש להם. הגענו למצב שיש לא מעט רוכבים שאפילו מתקשרים אלי כשאני בבית בין המרוצים בשביל לקבל ייעוץ לגבי טיפול שרופא המשפחה הציע. זה טוב כמובן מבחינת המעקב השוטף אחרי המצב הבריאותי שלהם ואני מאד מרוצה שיש כזאת מערכת יחסים עם מטופלים, אך מצד שני לפעמים אני גם רוצה לנוח.

בנוגע לאסטמה, אני מבינה שמי שמשתמש במשאף לא רק שמשווה את היכולות שלו לבריאים אלא גם מקבל אקסטרה?

אני חושב שזה יותר רלוונטי לענפי ספורט אחרים כמו אופניים, שם יש הרבה תלונות שאין להם באמת אסטמה אך עדיין זכאים להשתמש במשאפים. פה במוטו ג'יפי יש לנו 3 רוכבים בערך שיש להם אסטמה והם הגישו בקשה רשמית לפדרציה ולועדה הרפואית בכדי לקבל אישור לשימוש במשאף. ללא אישור הפדרציה אסור להם להשתמש בזה. בספורט הזה כמה שתהיה מוכן וערוך מבחינה גופנית ברגע שאתה מגיע לקו הזינוק אתה צריך לפתוח מצערת, אז כמה שתהיה מוכן פיזית הספורט הזה הוא עדיין עניין של כשרון. בגלל זה אני אוהב את הספורט הזה כל כך, הוא מסתמך על הכשרון וגם גם על המכונה והמנועים.

איך אתם מתעדכנים בכל החידושים?

אנחנו עובדים במסלול לאורך השנה כ6-7 חודשים כך שיש לנו את כל שאר הזמן. אנחנו מארגנים כנסים במשרדים שלנו, מקיימים מחקרים ומחפשים כל הזמן חידושים אבל שומרים על פרופורציות ברדיפה אחר החדש.

עם כל היידע והנסיון הרב שאתם צוברים, משהו מגיע מזה בסוף לרוכבים בכביש?

אנחנו אכן לומדים המון בכל מה שנוגע לטיפול ברוכבים עקב תאונות אך קשה להשוות כי הרוכבים פה יוצאי דופן. התפקיד של הרופא לאפשר להם לעלות חזרה על האופנוע הכי מהר שאפשר כי זאת העבודה שלהם. כשיש מטופל רגיל, יש אפשרות לנוח בבית ובחלק מהמקרים המטופל רוצה להאריך את חופשת המחלה בכדי להתחמק מלחזור למשרד. לכן אופון הטיפול שונה לחלוטין. בעולם המוטו גיפי צריך לקחת סיכונים מדי פעם, כמובן שלא עם פציעות ראש אך עם כל פציעה אחרת כמעט אפשר. כמו השברים הקטנים באצבע, אם רוכב רוצה לקחת את הסיכון כי הוא בקרב על האליפות הוא יכול כי הוא מקצוען. זה כמובן לא אותו דבר עם רוכב בגיל העמידה שמגיע לטיפול בבית החולים. מרחב העבודה בשני התחומים שונה מאד. למרות שזה קשה להשוות, אנחנו כן מנסים לחלוק את היידע שלנו בכנסים או במחקרים מדעיים כמו זה שאנחנו מפרסמי בימים אלו בשתוף עם אוניברסיטת סטנפורד.

יש לנו כרגע שני מוצרים בפיתוח ושנשווק לקהל הרחב, זה עדיין סודי עד שנתחיל לשווק בעוד מספר חודשים.

אתם משתפים פעולה עם יצרניי הציוד המגן של הרוכבים?

חלקם אדיבים עד מאד ואפילו תומכים בפעילות שלנו, כי הכל פה כל כך יקר וחוץ מזה אנחנו פוקדים את הפגישות של חברות ציוד המיגון עם איגוד היצרנים ושם אנחנו מביעים את דעתינו והתרשמותינו מאחר ואנו הם אלו שרואים את הרוכבים אחרי ההתרסקות, אנחנו רואים את חליפות המיגון, המגפיים והכפפות מייד אחרי התאונה אז יש לנו וודאי מידע ונקודת מבט נוספת שמעשירה את הדיון אפילו שאנחנו לא אנשים טכניים אנחנו יכולים לספר ולתאר את האימפקט שספגו הרוכבים בתאונות שונות.

יש רוכבים שקצת להוטים מדי לצאת חזרה החוצה? אתה מנסה ל"קרר" אותם?

אני סבור שהרוכבים סומכים על המטפלים שלהם, אני בעמדה שהכי חשוב לתת להם הערכה מקצועית וכנה וזה לא כל כך פשוט. ברגע שהם מגיעים לכאן, זה אומר שהם רוצים להתחרות אבל זה לא הגיוני שנאשר לרוכב לרכוב וכתוצאה מהפציעה תגרם פציעה חמורה יותר. זה יוביל למרמור מצד הרוכב. אני לא דוחף בהם לצאת למסלול מצד שני הם גם לא משחקים בפליי סטיישן וברמה הזאת צריך לקחת את הפציעה בפרופורציה הנכונה. אם זריקה נגד כאבים תאפשר לרוכב להתחרות בבטחה אני רק מיידע אותם מה עלולות להיות ההשלכות במידה וייתרסקו שוב כמו שבר חמור יותר שיצריך ניתוח. זה ההגיון של המרוצים.

אתה מתריע בפני הרוכבים במידה ועלולה להיות לפציעה השלכות על החיים של אחרי המרוצים?

זה תלוי באופי הפציעה אבל אנחנו תמיד מנסים להסביר את כל האספקטים באופן ברור, גם לגבי ההשלכות לעתיד הרחוק. למשל, לשבר קטן באצבע לא תהיה השלכה אך במקרים אחרים ייתכן שכן ועלינו ליידע את הרוכבים מראש. אפשר לראות בפאדוק מדי פעם את אגדות המרוצים מהעבר ולא פעם הם מספרים שכשהם היו צעירים הם לחצו לחזור לרכב ולהתחרות גם עם פציעה, גם כשזה לא היה מרוץ מכריע מבחינת אליפות עולם וכעת הם מתמודדים עם ההשלכות של אותה הרכיבה. לחלקם קשה לבצע פעולות יומיומיות והם סוחבים פציעות טפשיות שהיו נמנעות אם לדבריהם מישהו היה מייעץ להם לא להתייצב באותו סוף שבוע על קו הזינוק.

באופן כללי היום, הפדרציה ודורנה דורשים ייחס מעמיק לפגיעות ראש. במקרה של כל פציעת ראש, חל איסור מוחלט על רכיבה ביום שלמחרת. אנחנו מקפידים על זה מאד ואני הראשון שיעצור מרוכב לעלות על האופנוע במקרה כזה. הסיכון הוא רב שכן התגובות של הרוכב ייתכן שלא יהיו מהירות או יעילות כמו בימים רגילים ובמקרה של התרסקות נוספת, האימפקט יהיה הרבה יותר חזק.

אחד מסיפורי החולי המשונים בשנים האחרונות היה המקרה של קייסי סטונר שסבל מרגישות ללקטוז עד שאפילו חש סחרחורות והקיא בקסדה תוך כדי רכיבה, היית נותן לו לרכב?

קשה לי לשפוט כי לא הייתי פה ונפגשתי לראשונה עם קייסי בטסט חורף האחרון. אצל כל מטופל המצב שונה אז קשה לי לאמר כן או לא, כל מה שאני יכול לאמר בהקשר של קייסי זה שחבל שאיבדנו אותו כמתחרה. כאוהד מושבע של הספורט היה חבל שאיבדנו לפרישה גם את בן ספיס. לדעתי, ספיס הוא כשרון גדול, מה שהוא עשה באליפות האמריקאית, אח"כ בסופרבייק ואז כשהגיע לפה הכל התמוסס בגלל פציעות וביש מזל. רק לדמיין את מצבת הרוכבים שיש לנו עכשיו פלוס קייסי, פלוס ספיס, זה יכול היה להיות תענוג!

אתה רוכב בעצמך?

כן, אבל אין לי ממש זמן בשביל זה. יש לי הוסקוורנה סופרמוטרד אבל אני לא רוכב במסלולים אלא רק כאמצעי תחבורה ממקום למקום ומעדיף מכוניות וקארטינג. לא הרבה יודעים את זה אבל אני מעריץ גדול של איירטון סנה והתחלתי לעבוד כרופא במסלול אימולה כהומאג' אליו (סנה נהרג בתאונה במסלול אימולה ב-1 למאי 1994). בסיס האם של הקליניקה מובילה היה ממוקם במסלול בזמנו והם סייעו לרופאים המקומיים בעת מרוצים. מישהו יידע את ד"ר קוסטה על זה שיש רופא צעיר שעובד במסלול ודובר כמה שפות, הפגישו בינינו, הוא אהב את העובדה שאני דובר מספר שפות  והוא אימץ אותי. שנתיים אחר כך הוא העביר אלי את המושכות. אז אפשר לאמר שהכל התחיל בזכות איירטון סנה.

אני אוהב קארטינג, לפעמים כשיש מסלול קארטינג סמוך למסלול המרוצים, כמה אנשי צוות ואני יוצאים להתחרות אחד בשני. אנחנו מאד תחרותיים, עד כדי כך שלפעמים אנחנו גם מתרסקים אבל ככה אנחנו גם משחררים קיטור מהעבודה כשאנחנו נכנסים ללחץ של מרוץ בעצמינו.

יש לך רוכבת אישה אחת, הטיפול בה שונה?

מריה הררה מאד נוחה כמטופלת ובסופו של דבר היא רוכבת מקצוענית כמו כולם פה אז חוץ מלדאוג שתהיה לה הפרטיות שהיא צריכה, אין שום דבר שונה.

איך אפשר להצטרף לצוות שלך?

אנחנו מחפשים אנשים עם נסיון. יש לנו פה מטפלים עם רקע בענפי ספורט שונים כמו כדורגל ופורמולה1. אם אין לך את הנסיון ורוצה לעבוד, אני מצטער, לך תצבור אותו במקום אחר. לכאן מגיעים מוכנים. אחרי שמצטרפים לצוות שלנו אז לומדים טיפול ייעודי לספורט הזה כמו ההדבקות והמסאג'ים שהרוכבים צריכים. הטיפול שונה לחלוטין מבכל ענף ספורט אחר אך אנחנו צריכים שמי שמתקבל לעבודה מגיע עם בסיס טוב.

אתה צופה במירוצים?

יש לנו מסך טלוויזיה קטן בקליניקה. אנשים נוטים לחשוב שאנחנו נוסעים למרוצים ומכייפים כל היום אבל זה ממש לא ככה. אנחנו מתחילים את היום ב-7 בבוקר ומסיימים אותו ב-8 בערב ואנחנו צופים במרוצים תוך כדי שאנחנו מטפלים ברוכבים מקטגוריה אחרת. אז זה לא כל כך כיף כמו שזה נראה מבחוץ, זאת עבודה ומישהו צריך לעשות אותה אבל זאת עבודה נהדרת!

יש לך רוכב שאתה אוהד?

לא, כשאתה עובד פה, אי אפשר שיהיה לך רוכב מועדף. מה שקורה בדר"כ זה שאנחנו בעד רוכבים שטיפלנו בהם במהלך סוף השבוע, כי אם הם יביאו תוצאות טובות זה אומר שאנחנו גם עשינו עבודה טובה. למשל, ההצלחה של דנילו פטרוצי כשהוא היה במהלך ההחלמה מהפציעה ביד הוכיחה לנו שגם אנחנו היינו בסדר, חוץ מזה שהוא לא רק רוכב נהדר יש לו גם אופי שובה לב.

 

בנימה אישית

כשהסתיים הראיון וסגרתי את מכשיר ההקלטה, התנצלתי בפני ד"ר זאסה ושאלתי אם הוא יכול לעזור לי. הרגשתי את החום מטפס, את הסחרחורת הקלה, את הקושי לנשום וידעתי שזה רק יום חמישי ולפניי עוד 4 ימים עמוסים בפאדוק. בזריזות, ביעילות, באמפטיה הוא בדק אותי, נתן לי תרופות, ביקש שאחזור כשהוא נותן תחושה שאין זו טרחה כלל. השפעת רק נעשתה חמורה יותר בימים אח"כ כשאוויר ממאן להיכנס לריאות והתקפי שיעול כל לילה. מה ששמר אותי עומדת, פעילה (איטית מחשבתית אבל) היה הד"ר וצוותו. פעמיים ביום ישבתי בין גופותיהם החשופים של הרוכבים הטובים בעולם העוברים טיפולים שונים כשמסכת חמצן קשורה על פני. שום דבר אישי – ד"ר רוזנטל מסניף קופ"ח שליד ביתי, הייתי רוצה שהוא יהיה הרופא שלי.