ולעזאזל הפרקטיות

מריח כמו ישן

איך הגעת בכלל לקפה רייסר? הרי לאור העבר שלך, באופן טבעי היית צריך לעצב אופנוע כביש ספורטיבי עם צילינדר אחד ולא בעיצוב קפה רייסר?

נדלקתי על הצורה הזו כבר מזמן, והאמת היא שבשנים האחרונות, כנראה עם הגיל, אני עורג לאופנועים המעוצבים של פעם הרבה יותר מאשר המלוכסנים העכשוויים. אז אם כבר לבנות אופנוע ספורטיבי ואני מחליט על הצורה והעיצוב שלו, אז היה לי ברור שהוא יהיה בטעם של פעם ולא כמו האופנועים החדישים יותר עם כל הזוויות החדות שנראות כמו ראש של רובוטריק שניה לפני שהוא משנה צורה.

אופנוע בלי פיירינג לא בא מבחינתי בחשבון. מראש ידעתי שלאופנוע יהיה פיירינג של הדוקאטים הישנים וחיפשתי פיירינג של דוקאטי SS750/900 ישן ואכן מצאתי רפליקה מדוייקת שלו ורכשתי אותה מיד. מבחינת המושב, נדלקתי על ה-ACE הסיני, ורכשתי את המושב שלו והתקנו לו מאחור את הפנס העגול א-לה הדוקאטים הישנים על תושבת שאלכס בנה לצורך כך. אגב, גם את שילדת הפיירינג והתושבות שלה לשילדת המרכזית בנו אלכס ומיכאל מ"המרכז לבניית אופנועים" בעבודת יד, כמו גם את שילדת הזנב. לגבי מיכל הדלק, הנה באה השאלה הבאה מינוקא.

מיכל הדלק הענק מרשים, אבל האם הוא הכרחי? (משקל, תנוחה)

מיכל הדלק הספציפי לא היה בתכנון, אלא מיכל דלק אחר של טריומף או AJS, שהוא היפה בעיניי מאופנועי שנות הארבעים ואף מצאתי כזה אצל בנצי. כאמור, היו אלמנטים שידעתי שאני אשתמש בהם בכל מקרה, אבל מיכל הדלק די היה תעלומה מבחינתי וכאמור, המועדף היה של AJS.

בשלב מסוים אף הרכבתי לאופנוע – בשל תצורת השילדה, מיכל דלק של קאוואסאקי ER5 שהיה מושלם על האופנוע מכל בחינה הנדסית, אבל הרס לי את החשק מהאופנוע בגלל המראה שלו וזה מבחינתי לא בא בחשבון. התוצאה הויזואלית היתה חשובה לא פחות מהתוצאה ההנדסית, ועל כך מושלמותו של האופנוע. אסור שיהיה "כן מעולה, אבל…" מצד מי שרואה אותו. מיכל הדלק של ה-ER הרס את הצורה של האופנוע במין שעטנז לא ברור של ישן/קלאסי/נדיר, מול מודרני/יפני/ייצור המוני/זול. עגול קלאסי מול משולש יפני. לדעתי גם מי שלא יודע אופנוע מהו, היה מבין שמשהו כאן לא בסדר מבלי לדעת על מה להניח את האצבע ומה מפריע לו בעין.

כאן הכנסתי לעניין חבר יקר שלי; צביקה פז מאופנועית. לאחר חברות רבת שנים, אני מכיר היטב את 'מחסן הסתרים הפרטי' של צביקה עם חלקי האופנועים הישנים שיש שם מגלגולו כמוסך בשנות השישים והשבעים, וזכרתי שיש שם את המיכל הזה של BMW R60/75 – מיכל צר שיתאים בדיוק למראה הצר שאני רוצה לייצר לאופנוע הסינגל הצר מטבעו, ויישב בדיוק עם המושב הקפה רייסרי. ביקשתי, וצביקה תרם לפרוייקט את המיכל שעמד כשלושים שנה על מדף, והוא התאים בול למראה האופנוע. ואם לא הדגשתי מספיק; הוא צר.
אלכס סודאק הגאון הוסיף לו לבקשתי חתיכת מתכת מקדימה כדי שלא יראו את התושבת החדשה על השילדה, והתאים את חלקו הפנימי של המיכל כך שיתאים לשילדה… וזהו. קיבלתי את המראה שרציתי. ואגב, המיכל עצמו קל יותר ביותר מחצי ממיכל הפלסטיק וחלקיו הנלווים של האופנוע המקורי.

מבחינת תנוחה, זה לא ממש היה משנה איזה מיכל הייתי שם. הדגש במיכל הדלק היה שישתלב היטב עם ההנדסה של האופנוע מחד – ואת זה ניתן לייצר או להתאים בעבודת מסגרות, ושיתאים למראה ההומוגני של האופנוע מאידך. התוצאה עומדת לשיפוט כל אחד שרואה את האופנוע. מבחינתי הוא מושלם.                                                                                     

אתה באמת אוהב את הצביעה או 'מנסה להתרגל' אליה?

הצביעה לא היתה בדיוק מה שתכננתי. כלומר, הצבע השחור/חלודה/פטינה היה בתכנון וכך הוא עבר לארז דרור, אבל משם נתתי לארז יד חופשית ושיכניס לשם את הפרשנות שלו לצבע.

צריך להבין שדבר כזה עדיין לא נעשה בישראל, וגם לא ממש ראיתי עוד אופנועים כאלה אצל מר גוגל למשל. בנוסף, לא רצינו משהו שיהיה דומה לכל המכוניות האמריקאיות הישנות מכוסות הפטינה. כך שהיה כאן המון ניסוי ותעיה (לא שגיאת כתיב). בסופו של תהליך ארז שוב שיחק אותה בגדול, ויצאה כאן צביעה ייחודית, מרשימה, שכיף להסתכל עליה, ואני יכול להסתכל על היופי ועבודת האייר-בראש המטורפת שבה שעות. יצא מוצלח.

איך אחרי שנים רבות של 4 בשורה בחרת דווקא בצילינדר בודד? מאיפה הגיע הג'וק לחד צילינדרי?

כי פתאום רציתי אופנוע ספורט חד צילינדרי. למה? אלוהים יודע. אולי דווקא בגלל שזה בכלל ההיפך הגמור של האופנועים שאני בדרך כלל אוהב ומתחבר אליהם. רכבתי על ה-390, ופתאום בא לי. תמיד הייתי איש של קוטביות. המוסיקה שלי בנייד למשל היא דת' מטאל מצד אחד, וקלאסית מהצד השני.

אני לא זוכר מאיפה בדיוק הגיע הג'וק לזה, אבל פתאום חשבתי על זה שאופנוע ספורט חד צילינדרי יכול להיות יציאה מאד מגניבה. שונה לחלוטין מכל מה שאני מכיר. פתאום באה לי המחשבה שיכול להיות מגניב לגמרי לרכוב על אופנוע ספורט קליל שישקול לא הרבה מעל ל-100 ק"ג, ויוכל לתת מצד אחד חווית מנוע ואופי אספקת כח אחר לגמרי ממה שאני מכיר, והתנהגות כביש שונה לגמרי מזו שאני מורגל אליה מצד שני.

למרות הנסיון שלי ברכיבה על אופנועים ותצורות מנוע כמעט מכל הסוגים האפשריים על שני גלגלים, אני מודה שמעולם לא אהבתי סינגלים, כי תמיד הם התחברו לי לאופנועים דו שימושיים ששיעממו אותי, וגם לאופנועי הסופרמוטו מעולם לא התחברתי. אני זוכר את היום שרכבתי על הד"ר ביג (DR BIG 800) המהולל, וחשבתי לעצמי שאני לא מבין איך אנשים רוכבים על הדברים האלה. והנה עכשיו…

אבל למען הסר ספק, לאחר כשלושה שבועות שאני מתנהל קבוע על הסינגל כאופנוע היומיומי שלי, אם היו מכוונים לי אקדח לרקה ומאלצים אותי לבחור בתצורת מנוע אחת שאיתה אני צריך לחיות כל החיים, הייתי מצביע בלי לחשוב פעמיים על ה-four. אופי אספקת הכח וההספק שמרובעי הצילינדרים יודעים לייצר, הכי מדבר אלי.

ולמה ויברטור? הרי הדגם הזה ידוע כמפרק סתימות בשיניים

אלימינציה: האחת היא שאין יותר מדי אופנועי סופרמוטו ישנים בישראל שיכולים לשמש כאופנוע בסיס. שהרי בשביל הרישוי אתה צריך מינימום גלגלים בעלי מידות הרשומות ברשיון, ורציתי שילדה בעלת צינור מרכזי ולא מסבך או קורה כפולה כי רציתי אופנוע רזה. כאן כבר העולם התחלק לי לשניים: דיוק/סופרמוטו של KTM, או DR400 של סוזוקי.

האופציה השניה היתה יקרה וחלשה מדי בשבילי, והקטום הרבה יותר חזק. גם גלגל התנופה הקליל של המנוע הקטום נותן לו לעלות מהר בסל"ד לעומת סינגלים אחרים, כך שהאופי שלו יותר מתאים יותר לאופנוע כביש ספורטיבי.

מבין שני הקטומים העדפתי את הדיוק על פני דגם הסופרמוטו בגלל האגזוז הכפול והחיסכון הצפוי בעלויות, כי ידעתי שארצה מאחור אגזוז כפול שיוצא מתחת למושב. התמזל מזלי להשיג כזה דרך חבר שהפנה אותי לחבר שלו ושהחזיק כזה מפורק, ומיד רכשתי אותו.

האם הכל מחזיק מעמד או שחלקים כבר נופלים מהרעידות?

דווקא בורג ספציפי בפיירינג מקפיד לעוף כל הזמן. אלוהים יודע למה דווקא הוא. מספר הרישוי נפל שלוש פעמים בתוך שלושה ימים גם בגלל הברגים, ופעם אחת הוא פשוט נקרע מהמקום ביחד עם התושבת שמחזיקה אותו. כשהגעתי בפעם הרביעית למכון הרישוי בתוך חמישה ימים כבר הסתכלו עלי עקום, ובינתיים אני מחבר את המספר לתיק גב. אז כן, מדי פעם עפים מפה ומשם ברגים, אבל הרבה פחות ממה שחשבתי שיהיה.

האם נעשה משהו כדי לשכך את רעידות המנוע? כגון תושבות מנוע אלסטיות.

כלום. יש לי סט שלם, החלטתי שלא להשתמש בו.

 

אופנוע בלתי נסבל

אחרי רכיבה ראשונה ושניה – מה חוזר לסדנה לצורך שיפור?

בעיקר צריך לטפל בנושא הפיירינג המזמזם. ישנו זמזום מקדימה שבא בשל המגע של הפיבר בפנס הקדמי, ונטפל בכך עם גומי שיפריד בין הפיירינג לפנס. גם לוח השעונים עדיין לא מקובע לגמרי במקום וצריך לקבע אותו מחדש, וקצת יישורים.

 מה בתוצאה יצא בלתי צפוי לטובה?

ללא ספק הרכיבה עליו. חוויית הרכיבה עליו שונה לחלוטין מכל אופנוע שרכבתי עליו אי פעם. הוא פשוט אחר מכל דבר שמיוצר במפעל סדרתי ומהוגן, ונותן תחושות אחרות ושונות מכל אופנוע סדרתי (פירוט בהמשך). אולי זו הסיבה שאני מאוהב בו כל כך. מרגישים ברכיבה עליו שהוא נבנה לפי מפרט של איש מסוים שבנה אותו לעצמו.

הפתעה שניה היתה היציבות של הפרונט. לא עגלת סופר ולא נעליים. האופנוע יציב מאד גם כשהוא על הצד. 

מה בתוצאה יצא בלתי נסבל לרעה?

ברשותך, אני אחלק התשובה לשניים, כי מה שאצל אחד מוגדר 'בלתי נסבל', אצל אחר הוא סביר לחלוטין: במבט של בוחן לשעבר, אם הייתי צריך לבחון את האופנוע הזה במבט של הקוראים שבשבילם אני כותב, הייתי מגדיר את האופנוע הזה כאופנוע בלתי נסבל לחלוטין וקוטל את האימאימא שלו עד שבעה דורות לאחור. תנוחת הרכיבה בלתי נסבלת מבחינת המשקל העצום שהיא מניחה על ידי וכתפי הרוכב – בדומה לדוקאטים של שנות השבעים והשמונים למי שיצא לו לרכוב על אחד. הרגליים לא מונחות מספיק לאחור כי השארתי את הרגליות במקומן בלי rear set, וכך מיכל הדלק כופה עליך פיסוק לא טבעי. אגב, מה שיצא מזה באופן לא מתוכנן, הוא תנוחת רכיבה דומה לקפה רייסרים המקוריים של פעם. שם היו פשוט מורידים את הכידון למטה, והיתה להם את אותה הבעיה בדיוק כי הרגליות נשארו במקומן והתאימו לתנוחת רכיבה זקופה.

המושב בעצם לא קיים. אין שם שום ריפוד, ואתה יושב כמעט ישירות על השילדה בלי שום אמצעים מתווכים שיכולים להפוך את החוויה ליותר נסבלת.

בנוסף, יש כמובן את המנוע שפולט חום, אבל המיקום המחודש והגבוה יותר של הרדיאטורים, או יותר נכון המיקום המחודש של המאוורר, גורם לאחרון לפלוט את האוויר החם ישירות לאיזור החלציים. כך שכל החלק של הבטן התחתונה ומטה מתחמם היטב. עכשיו תוסיפו לזה את האגזוזים שיושבים בדיוק מתחת לישבן בלי שום בידוד, ותקבלו וובוס חמינאדוס באיזור החשק בתום כל נסיעה בת יותר מעשר דקות, ועם צורך עז להרים מדי פעם את הישבן לגובה כך שאוויר טרי וחיצוני יזרום מתחת לישבן החם ויקרר אותו.

והוא מ-וו-ב-רץץץ. הרבה. המון. האופנוע הזה ידוע כאופנוע עוקר סתימות, וזה כשהוא שוקל את 145 הקילוגרמים המקוריים שלו ועם המון ריפוד במושב. נכון להיום הוא שוקל כ-107 ק"ג בלבד, וגילוח 38 הק"ג הפכו אותו לבלתי נסבל מהבחינה הזו לבן אדם מהשורה.

מה שהיה בלתי נסבל ותוקן, היו הויברציות בכידון שפשוט לא איפשרו רכיבה אתו, בטח לא מעל 4,000 סל"ד. שם היית ממשיך לרעוד גם לאחר שהיית יורד מהאופנוע. זה, טופל על ידי החלפת הידיות לידיות ספוג עבות במיוחד, והתקנת משקולות איזון בומבסטיות בקצוות הכידון. גם אי אפשר להצמיד את הרגליים למיכל הדלק בגלל הרעידות, אלא אם אתקין rear set שיגרום לירכיים לא לפגוש בקצוות האחוריים של מיכל הדלק, אבל אני לא ממהר לעשות את זה.

החלק השני של התשובה הוא החוויה האישית הפרטית והמאד לא אובייקטיבית שלי מהאופנוע. ידעתי מראש שזה אופנוע מווברץ, וכן, חששתי במהלך הבניה שלו שאני אוכל מזה קש. בפועל, היתה הפתעה באמת קצת מוגזמת, אבל מתרגלים מהר. מלבד הכידון שהיה באמת בלתי נסבל ותוקן, כל השאר בסדר. ויתרתי למשל על הזזת הרגליות אחורה ועכשיו אני חי עם הוויברציות בשלום, ואפילו קצת נהנה מהן באופן ביזארי כיוון שהן מעידות לי על אופיו הקשוח של האופנוע שמתחתי.

אילו דברים שאהבת ברכיבת אופנועי ספורט גדולים נכנסו במבנה של הדבר הקטן הזה?

שני אלמנטים עיקריים: תנוחת הרכיבה אליה אני מורגל –  שאף הקצנתי אותה מעט כדי להוסיף עוד משקל על הפרונט, והפרונט הספורטיבי מבחינת חלוקת המשקל ומיקום המסה. נשמע דומה, אבל לא ממש.

 

חבל הת-אנך

המזלג הקדמי של CBR1000RR, איך השלדה מתמודדת עם ההיגוי החד שהוא מעניק?

רק כדי לחדד את השאלה; המזלג לא מעניק את ההיגוי החד, אלא זה שהוא קצר יותר מהמקורי, מחדד את זוית המזלג ביחס לאנך כיוון שהחלק הקדמי של השילדה וצוואר השילדה, יורדים כעת באופן תלול יותר אל מול פני הקרקע.

לעצם השאלה, לא רכבתי אתו עדיין לכבישים ספורטיביים כי כיום אני פחות בעניין של כאלה, אבל לא שזה לא מסקרן אותי וזה יקרה בקרוב. אני עדיין לומד את אופי העברת הכח של הדבר הזה, ולפני שאני אבקר בכבישי לאון למשל, אני חייב לשנות את יחסי ההעברה של האופנוע לארוכים יותר. כרגע הם פשוט לא מתאימים לרכיבה מהירה יחסית.

מהמעט שכן יצא לי לרכוב עליו בפניות איטיות או מהירות יחסית – המנוע עדיין בהרצה, הפרונט שלו נהדר. קודם כל, המתלה הזה של הפיירבלייד הגדול פשוט מדהים. היכולות שלו הן ה-ר-ב-ה מעל הדרישות של יכולות המנוע או יכולות הרכיבה שלי, כך שהבחירה בו היתה מושלמת מהבחינה הזו. מה גם שהוא שוקל כרבע לעומת הפרונט המקורי.

זוית המזלג התחדדה המון עם ההורדה של אף האופנוע למטה כתוצאה מהמזלג הקצר הרבה יותר, ועומדת כיום על זוית פסיכית קצת של 23.2 מעלות. זו גם הסיבה שהכידון המגניב והמעוצב שרכשתי ושהיה אמור להיות מותקן מעל המשולשים בסגנון קפה רייסרס אולד סקול הוזז הצידה, ובמקומו הותקנו קליפאונים. פשוט פחדתי שהפרונט יתנהג כמו זה של ה-CBR900RR – שזה סוג של לרכב על גלגל משוגע של עגלת סופר. לא שזה היה מפריע לי במיוחד, זה למשל לא מפריע לי ב- CBR900RRהפרטי שלי, אבל שם אני פותר את זה עם פתיחת מצערת, וכאן לא ידעתי איך המנוע החלש (פחות מחצי ביחס למנועים שאני מורגל בהם) מצד אחד, ובעל אופי העבודה והעברת הכח בסגנון "ביג באנג" שאני לא מכיר על אופנוע ספורט, יתמודד עם דבר כזה. אז הוספתי קדימה את משקל הגוף שלי דרך תנוחת הרכיבה.

מה שיצא אגב, הוא פרונט מדהים מבחינת חדות ההיגוי, זריזות, ועדיין יציבות גבוהה מאד בסוויפרים. עד כמה שהגעתי אליהם. צריך לבחון עוד ובמהירויות גבוהות יותר אחרי ההרצה, אבל אני מאמין שהתוצאה לא תהיה שונה בהרבה, אם בכלל.

אחד האלמנטים שמשפיעים המון על הפרונט או על התנהגות האף של האופנוע, היא דווקא הזרוע האחורית. בשלב מסוים היתה מונחת על האופנוע זרוע אחורית של R1, אותה אני אוהב במיוחד בגלל שגשר החיזוק עובר מתחת לזרוע ולא מעליה כנהוג. כמה מדידות, והחלטתי להשאיר את הזרוע האחורית המקורית הארוכה יותר כדי למנוע אפשרות של וויליז לא מתוכננים או פרונט שעולה למעלה ומאבד קשר עם הכביש בפתיחת מצערת חזקה ביציאה מפניה למשל – מה שיכול להוביל לאבדן אחיזה ולהתרסקות. לאחר הרכיבה עליו, אין לי ספק שהויתור על הזרוע היפיפיה של ה-R1, עם כל הצער, היתה נכונה וטוב שלא לקחתי צ'אנס מיותר.

 בשלב התיכנון אמרת: אני רוצה אופנוע שמתאים לאופי הרכיבה שלי, קרוב יותר לכידון מאשר לחלק האחורי. האם זה הושג? למה אתה רוצה לשבת יותר קדימה מאשר אחורה? מה זה נותן?

המינוח המדוייק היה שאני מה שנקרא "רוכב פרונט". אני אוהב להתרכז בפרונט של האופנוע ובהתנהגות שלו, הרבה יותר מאשר מה שקורה מאחור. מקדימה נמצא כל האקשן, וזה מתאים לסגנון הרכיבה האינסטינקטיבי שלי שהוא להכניס את האופנוע לפניה מאוחר יחסית ולתת את פקודת ההיגוי רחוק מאד בתוך הפניה בקוי פניה אגרסיביים יחסית. זה אלמנט שמ-א-ד אהבתי למשל ב-CBR600RR מ-2007 ואילך, וכן, המטרה הזו הושגה במלואה. מעולם לא הייתי רוכב טוב או "עגול", ואהבתי לחקות את סגנון הרכיבה המטורלל של קווין שוואנץ האלמותי כי ראיתי בזה אתגר.

החלק הקדמי של האופנוע דחוס מאד מבחינת המשקל המועמס עליו והוא עבר עוד קדימה ונמוך יותר עם המתלה הקצר יותר בכ-7 או שמונה ס"מ לעומת המתלה המקורי. כך נוצר בדיוק המצב הזה שאני יכול להתרכז בפרונט, ולתת לחלק האחורי דרור מתוך הבנה שגם אם הוא יחליק בצורה לא מתוכננת, זה לא ישנה כלום למה שקורה מקדימה. מה שכל הזמן היה לי בראש הוא "בניית סוג של חד אופן עם גלגל עזר מאחור", וכן, זה הושג.

נותר לשחק עוד עם הבולם האחורי כדי להשיג SAG נכון ושלא פוגע – כמו שקורה כרגע, במושלמותו של הפרונט. קל מאד לביצוע, רק צריך זמן לזה ודיברתי עם חברי ניב חיימי (אתם מכירים אותו כמדריך על ב"אופנוען מאומן"), שהוא אחד המומחים הגדולים שאני מכיר לכיוון מתלים, שניפגש ונעשה את זה יחד כי הוא יודע יותר ממני. אז נתחיל לשחק גם עם הכיוונון של הקדמי אל מול האחורי – שני מתלים שבאים מעולמות אחרים לגמרי, אחד היפרספורט ליטר והשני מעולם הסופרמוטו, שיעבדו ביחד ובהרמוניה. אני מאמין שהדרך להשיג את זה לא תהיה ארוכה יותר משעתיים שלוש של כיוונון.

האם מיכל הדלק הגדול לא מתנגש עם הרצון הזה? האם מיכל קטן יותר לא היה נותן לך כמה סנטימטרים נוספים ונכבדים קדימה?

יש מספיק משקל קדימה. מיכל הדלק לא משפיע בכלל. אם כבר, אז בגלל צורתו, הדלק מונח היום נמוך יותר באופנוע מאשר במיכל המקורי. אני מניח שגם זה עוזר למירכוז המשקל נמוך יותר באופנוע.

איך הוא בשיוט רגוע? (נוח/נסבל/זוועה)

מבחינתי הוא כיף. זה לא אופנוע לקחת אותו לטיולים ארוכים. ממש לא, אבל לנסיעות אליהן אני מייעד אותו כמו נס הרים וכאלה, הוא בהחלט סבבה לאחוז אחד מהרוכבים ואני ביניהם. שאר 99 האחוזים ירדו ממנו אחרי 10 דקות, ירקקו הצידה שלוש פעמים, ולא יסתכלו יותר לאחור

רגע רגע…אז עכשיו מגיעה שאלת השאלות:

לפי תיאורך, חוץ מההיגוי הספורטיבי שרצית והשגת, כל שאר האלמנטים לא מתחברים: האופנוע רועד מדי, הוא מבשל את הרוכב, הרגליות לא מתאימות לתנוחה שמכתיב מיכל הדלק… ובקיצור – אופנוע בלתי נסבל.

עמיר, יד על הלב, האם הקונספט היה טעות?! האם ייתכן שחוץ מפוזה מגניבה, שיחקת עם הנתונים באופן קיצוני מדי והתקבלה תוצאה בלתי נסבלת לרכיבה? ועוד: בהנחה שאתה משוחד או מאזוכיסט, האם מישהו חוץ ממך יוכל לרכב על זה או ליהנות מהרכיבה עליו?
מהצד האישי, אני חוללללה עליו. אופנוע מושלם.
בשבילי.
יכולתי לשים אלמנטים שמבודדים את החום ואת הויברציות גם אחרי שהתחלתי לרכוב עליו. יותר מכך; אם תשיב לב, יש רווח קטן בין המושב לתת השילדה שנועד בדיוק למבודדים למיניהם, אך העדפתי להשאיר אותו נטורל, למרות שנראה לי שבסוף כן אשים לו מבודד מתחת לכסא. אני מאד אוהב את הקשיחות והספרטניות שהוא יודע לייצר. קצת חששתי, ורוב החששות גם התאמתו, אבל בתכל'ס? האופנוע נבנה גס בצלמי ובדמותי ובנאמנות לקפה רייסרס הקשוחים של פעם. מהימים שהאופנועים היו עשויים מברזל והרוכבים מפלדה. אני חושב שאפשר להגדיר אותו בקלות כערימת ברזלים מינימלית עם מושב, מנוע וכידון, וכך בדיוק אני אוהב אותו ולא מתכוון לשנות את זה.

איך התוצאה ביחס למה שתיכננת וחשבת שתהיה?

חמסה חמסה.

אופנוע רע לרוכב הממוצע, אבל בשבילי הוא תמצית האופנוענות כפי שאני רואה אותה. האופנוע הזה נבנה מראש תוך שהוא מוותר על כל חלק מיותר שיכול להוסיף לו משקל ולעזאזל הפרקטיות. אופנוע נטו. בלי גינונים, בלי בידודים, קל, מינימלי, ספרטני מאד. זה היה ברור שהוא הולך להיות אופנוע לא נח, קיצוני מאד, ובקיצור, ערימת ברזלים נקיה אליה משודך כידון, מנוע ומושב קטנטן וזהו. זה גם מה שיצא וזה בדיוק מה שרציתי שהוא יהיה.

 

צילום ועריכה: אבי פרידמן

 

תמונות: דימה ולרשטיין