זכרונותיו של גנב אופנועים

תמונות: טל זהר

לפני כ-3 שנים, בפורום אופנועים אמריקאי, הופיע גנב. הוא כמובן לא בא לגנוב אלא לדבר. אחד הגולשים שהכיר אותו שכנע אותו לפתוח פה. הסתבר שהבחור כבר פרש מהעסקים ואפילו מתחרט על עברו. הוא בחר לעצמו ניק בשם "חרטה עצומה" ודיבר על הכל בגילוי לב מוחלט.

כך נפתח לכולנו צוהר להבנת עולמם של אלה הנמצאים בצד החשוך של עולמנו, אותם אנשים אפלים אותם אנחנו שונאים ומהם אנחנו דואגים ופוחדים.

פתיל השרשור הלך והתארך. הרבה שם התבאסו עליו, והמון אמוציות וקללות נחלצו מהגולשים, במיוחד מאלה שכבר נגנב להם פעם אופנוע. מאידך, חלק שיבחו אותו על גילוי הלב והחרטה. הבחור התמודד באומץ עם הכל. לא טריוויאלי.

אתם יכולים לשבת יום שלם ולקרוא כאן את הכל, אבל אפשר להסתפק במה שמובא פה לאחר שהוצאתי את המוץ מן התבן ובעיקר בנושאים שנוגעים לכולנו. אבל לפני שנתחיל – הקדמה קטנה מאת רענן כרמיאלי שמבהיר לנו את המצב בנוגע לשיטת הרישוי האמריקאית. זה חשוב, כי רק כך ניתן להבין מדוע קל שם יותר לסחור באופנועים גנובים.

*   *   *

בארה"ב היחסים בין הממשל לאזרח מבוססים על אמינות לכן הרבה תהליכים שאצלנו כביכול מסובכים, שם הם הרבה יותר פשוטים. אחד התהליכים הללו הוא תהליך העברת בעלות לאחר קניית רכב משומש. אבל לפני שנתחיל בואו נסביר קצת כמה מושגים הכרחיים.

לכל רכב ישנם שני מסמכים חשובים הראשון נקרא באנגלית TITLE וזהו בעצם שטר הבעלות על הרכב בו מצויין סוג הרכב, ומספר הזיהוי של הרכב VIN כלומר VEHICLE IDENTIFICATION NUMBER. באופנועים זהו בד"כ מספר השילדה המכיל 17 מספרים ואותיות. ה-TITLE הוא מסמך בעל מראה מרשים עם עיצוב מיוחד כאילו הרגע רכשת את האחוזה של ביל גייטס וזה שטר הבעלות עליה. ב-TITLE מלבד סוג הרכב הכולל שם דגם, נפח וכו', שנת ייצור וה-VIN לא מצוין שום דבר אחר אפילו לא מספר מנוע. את המסמך הזה ברגע שקיבלתם אתם נועלים בכספת רחוק ככל האפשר מהרכב.

המסמך השני נקרא REGISTRATION, זהו בעצם הדבר הכי קרוב לרישיון הרכב שאנחנו מכירים ובו מצוין שהרכב רשום ויש לו לוחיות רישוי תקינות על שמכם. ברוב מדינות ארה"ב אין כלל טסט לרכב כמו בארץ אלא פעם בשנה אתם מקבלים הודעה בדואר שצריך לחדש את רישום הלוחית לרכב הספציפי. לוחית הרישוי היא אישית והיא עוברת אתכם מרכב לרכב. בגלל זה כאשר שוטר עוצר אתכם בארה"ב הוא מבקש LICENSE, כלומר את רישיון הנהיגה שלכם ו-REGISTRATION כדי לבדוק שרישום הלוחיות בתוקף.

בקנית רכב, גם מאדם פרטי, בארה"ב אתם מקבלים מהמוכר שני מסמכים: הראשון – קבלה, BILL OF SALE, בה מצוינים פרטי המוכר והקונה ובכמה נמכר הרכב. זהו מסמך שאין לו פורמט מסוים והוא יכול להיכתב בכתב יד או מודפס אך לבסוף המוכר צריך להיות חתום עליו. המסמך השני הוא ה-TITLE אשר צריך להיות חתום על ידי המוכר באזור שבו הנ"ל מציין שהוא מוכר את הרכב. מתחת אתם חותמים שאתם הקונים. עם שני המסמכים האלו אתם מגיעים לבד, המוכר לא צריך להיות נוכח אתכם כלל, לכל מקום שבו ניתן להוציא מה שנקרא MONEY ORDER ,מעין צ'ק בנקאי, אלו מקומות ששם ניתן לשלם מיסים, למשכן את האוטו ולקחת הלוואה וכדומה. שם אתה מציג את ה-TITLE  החתום ואת הקבלה על המכירה ואתה מקבל רישיון רכב זמני ולחיות רישוי זמניות, אחרי שבועיים תגיע לאותו מקום ותקבל את לוחיות הרישוי הקבועות ואת ה-REGISTRATION, שתקף לשנה בלבד. הקבלה מהמוכר דרושה לשם תשלום מס על קניית הרכב.

עכשיו, כאשר אדם גונב רכב יחד עם ה-TITLE שלו, אין לו שום בעיה לרוץ להעביר בעלות על שמו או על שם כל אחד אחר. מספיק שהוא משרבט חתימה שלכם ומוסיף איזו קבלה מפוברקת, מגיש את הטפסים באחד ממאות הסניפים להחלפת כספים שציינו קודם וזהו.

במידה והגנב גנב את הרכב ללא ה-TITLE, מספיק להחליף את לוחית ה-VIN שמוצמדת לשלדה בראש ההיגוי וסוגרים ענין. מחליפים אותה באחרת עם מספר חדש שבתוכו מכיל גם את מספר השלדה במידה וזה קצר מ-17 אותיות ומספרים.

באופנועים שבהם ה-VIN הוא בעצם מספר השלדה שמכיל 17 מספרים ואותיות והוא חרוט. אזי פשוט מפרקים את האופנוע ומלבישים אותו על שלדה קיימת חוקית ואת המקורית זורקים לפח. מכיוון שבארה"ב אין רישום של מספר המנוע, אלא רק ה-VIN שהוא בעצם מספר השלדה, ניתן בעצם להעביר מנוע מאופנוע לאופנוע. ובעצם מכל רכב שהוא לרכב אחר.

כך הגנבים יכולים למכור את האופנועים הגנובים לדילרים ואלו יכולים למכור את האופנועים הלאה כמעט ללא כל חשש.

רענן כרמיאלי

*   *   *

אני מצטער ומתנצל בפני כל מי שאי פעם נגנב לו אופנוע. היום אני מצר על הבחירות שלי. הלוואי שהיה לי משהו אמיתי שיכולתי לומר לזכותי.

אני לא בדיוק בטוח איך מצאתי את עצמי בחיים האלה. הייתי בעצם ילד אמריקאי נורמלי שהיה מאוד  ביישן ועבר טוב את בית הספר. החבר הכי הטוב שלי היה בעצם חרא אבל בזמנו הוא הצליח לעשות עלי רושם שזה מגניב להיות חרא. התחלתי בתצפיות, אני משגיח והוא גונב אופנועים, אחר כך בעזרה ממש, ולבסוף גנבנו יחד. די מהר הבנתי שהבחורים להם היינו מוכרים את האופנועים הגנובים עשו יותר כסף מאיתנו, אז התחלתי לחסוך כדי להיות כמותם, דילר.

לפני שהבנתי איך ומה כבר הייתי מעורב בסצנה במשך 10 שנים, אבל גם כשהשם שלי התחיל להופיע ברשימות הנחקרים של המשטרה למרות שמעולם לא הואשמתי בגניבה וגם לא הלשנתי על אף אחד החלטתי לעזוב. חשתי שהסיכון עולה על הפרס. ואולי זה היה בגלל האשמה, הבושה, ואולי פשוט התבגרתי. מעולם לא סיפרתי לידידיי ומשפחתי במה אני עוסק ובעצם חייתי בשקר במשך זמן רב, וגם אם אף אחד לא ידע את זה, בתוכי הייתי נבוך בעליל. זה מונח על כתפי כעול כבד. לפעמים, כשהייתי מוכרח לחלוק את הסוד הזה עם מישהו, הייתי נוסע למקום מרוחק, פוגש מישהי זרה בבר, מספר לה והולך.

אני באמת אוהב אופנועים וזו תחושה מחליאה לדעת שאתה אחראי על הההרגשה האיומה הזו שאדם מתעורר בבוקר ומגלה שהתינוק שלו נעלם. לקראת הסוף לפני שיצאתי מהעולם הזה הייתי הולך לישון בטרנינג וסווטשירט כי ידעתי שזה לא יכול להמשך עוד הרבה זמן עד שבוקר אחד הדלת שלי תפרץ בבעיטה ואני אושלך לכלא. רציתי שיהיה לי נוח לישון גם שם…

היום אני כבר מחוץ לזה כ-4-5 שנים ואני עדיין מנסה להבין איך הפכתי לכזה".

נגנבו לי 2 אופנועים שחסכתי עבורם כל גרוש. מדכא אותי לראות אדם אינטליגנטי כמוך מספר על עברו המסריח. נראה לי שיכלת לעשות הרבה יותר עם החיים שלך. כנראה שאינטליגנציה לא מונעת מאנשים להפוך פושעים.

אני באמת לא יכול להסביר את זה. למרות שהחיים שלי בבית לא היו מושלמים לא הייתי צריך להסחף עם זה ולבוא היום כאדם בוגר שהתשובה היחידה שיש לו היא "אני לא יודע איך זה קרה". כנראה שאין כללים לקרימינליות. הרבה מהגנבים מטומטמים על אמת אבל הכרתי כמה  חכמים בצורה מבריקה. יותר מאכזבים הם בעלי חנויות שקונים מאיתנו את הסחורה. הם אפילו לא רוכבים. בשבילם זה ביזנס נטו. אני יודע שגרמתי סבל להרבה אנשים והיום אני מוכן אפילו להתנדב על מנת להוריד את זה מהמצפון. אולי אסע להתנדב באפריקה.

אני לא מאמין בכוח עליון, אבל לכל דבר יש מחיר ותאמינו או לא הפשע לא משתלם. אולי זה ינחם אתכם אבל את כל הכסף שעשיתי – איבדתי איכשהו, אז אולי בכל זאת יש איזשהי קארמה נכונה באויר. הדבר אולי הכי טוב שעשיתי עם הכסף היה להרשם ללימודים בקולג', אבל מלבד זאת איבדתי כל נכס חומרי. אני לא יכול לכעוס, זה בהחלט מגיע לי. אני כותב את זה כשאני פסע מלבקש מחבר לישון על הספה בחדר האורחים שלו ובתוכי מפעם רצון להתרסק על הספה ולישון ימים שלמים.

אני בשנות ה-30 שלי ויש לי פחות מ-500 דולר בכיס והצעת עבודה אחת קלושה. ובמצב כזה, בכנות, מתעורר שוב הרצון לצאת ולהרים כמה אופנועים, רצון חזק, אפילו חזק מאוד. אבל אני מסתכל על זה כמו נרקומן בתהליך גמילה. לאף אחד אין רק עוד זריקה אחת של הרואין ונגמור עם זה אתם יודעים… זה הזמן שלי להתקשח, להתגבר. להתמודד. אין לי ברירה אלא לשחק את המשחק עם הקלפים הגרועים האלה שיש לי ביד ולא לשבור את הכלים שוב.

מה גניב במיוחד ומה לא?

בעיקר סופר-ספורט, אחרי כן ספורט-טורינג, נייקדים, גם הארלים עד גיל 3 שנים ולעיתים רחוקות עד 10 שנים. קאסטומים, בוברים, צ'ופרים  וקפה רייסר'ס מועדים לגניבה אבל ככל שאני יודע הם ממוקמים בתחתית הרשימה. אופנועי שטח נגנבים בדרך כלל ע"י צ'חצ'חים. גנבים מקצועיים לא מתעסקים איתם. באופן די מפתיע יש ביקוש לנינג'ות קטנות בנות 250 סמ"ק.

מה רמת הגניבות של דו"שים?

לא באותה תדירות כמו סופר ספורט, אבל קיימת. אופנוע מעל 3 שנים ערך הביקוש שלו יורד אלא אם כן מדובר בלהיט עיצובי שמחזיק שוק חזק שנים רבות.

מה עם אופנועי אספנות? מה רמת הסחירות בהם?

לא כל כך גבוהה. בדרך כלל לוקח נצח להפטר מהחלקים שלהם.

אז תן סקירה של התהליך: איך כל זה מתחיל? ילד יוצא לרחוב עם כלי חיתוך, מרים אופנוע, מביא לאחד כמוך ו… מה הלאה? מה קורה אז? כמה אתה משלם להם, כמה רווח. מה אתם עושים איתם? אתה מדריך אותם מה להביא לך? מכוון אותם למה אתה מחפש?…

ובכן, בשבילי, זה היה מזל עיוור. צריכים להכיר מישהו מבפנים ומי מוכן לקנות והוא חייב להיות סוכנות מבוססת ומכובדת לכאורה שאנשים באים לקנות שם. שאפתי לצאת מחיי גנב הרחוב ולעבור לצד שקונה מאלה שמסתכנים. כשהגעתי לזה  הייתי זהיר מאוד. לא לקחתי סחורה מכל גנב רחוב מזדמן אלא תמיד העדפתי להתעסק עם הגנבים המקצועיים ביותר שיכולתי למצוא, כאלה שמחזיקים מעצמם מקצוענים הגונים. הכרתי אחרים שלא עניין אותם כלום וקנו כל דבר מכל אחד. הם לא החזיקו מעמד הרבה.

בדרך כלל שילמתי 1,000-1,500 דולר לאופנוע ומכאן אתה יכול לעשות שני דברים: או לקנות משהו הרוס במכירה פומבית ולשקם אותו עם החלקים שבידך, או ישר למכור הלאה. הכי קל דרך ה-eBay. זה מנטרל כל תקורה בעסק שלך ומביא רווח של 200%-300%. השתדלתי להמנע ממכירת מנועים כי קל לעקוב אחריהם (בגלל המספר). אין טעם להכנס לפינות של חמדנות.

אני חייב לציין שמכירה וקניה דרך מכירות פומביות היא קלה ונוחה מאד וסוכנויות גדולות ורבות במדינה רוכשות וסוחרות כך ברכוש גנוב. למעשה זה היה די מאכזב ודי הוציא לי את הרוח מהמפרשים להיווכח שסוכנויות גדולות שרציתי ושאפתי להקים לי אחת כמותן, מתעסקות בדיוק באותו זבל כמוני.

האם יש דרך מהירה להכיר אופנוע מושתל איברים?

כן ולא. אם מישהו עשה הכל נכון, אז לא, אבל בעסק הזה זה מקרה נדיר. לדוגמא ניקח CBR600RR מודל 2004-2005. בשנים האלה הוא לא עבר שינוי מהותי במנוע-גיר-שילדה אלא רק עידכונים מינוריים בתת-שילדה, ברגליות, בידיות, במושב, בזרוע המתלה, במזלגות, בבלמים ובצבע הקליפר. באופנוע הזה אתה יכול לבנות סיביאר 600 שנת 2006 שלם על בסיס אופנוע זהה ממודל 2003. אין כמעט שום סיבה לגיטימית בעולם שיצרן יעדכן את כ-ל האופנוע כל שנתיים שלוש.  זו רק דוגמא אחת מיני רבות ואתה צריך להבין בשנתונים כדי לקלוט מה לא אורגינל ולא מסתדר בכל החבילה השלמה שאתה רואה.

יש לשים לב לברגים ייחודיים בעיקר אלה שאוזקים את המנוע לשילדה. הרבה פעמים הם בעלי ראש מיוחד שמצריך כלים ספציפיים כדי לפתוח אותם. מסיבה זו או אחרת רוב האידיוטים אין להם את הכלים הנכונים כדי לפתוח אותם והם משתמשים בפטיש ומברג. אז אם מבחינים בסימני דפיקה או בבורג סטנדרטי כלשהו זה סימן שהמנוע הוסר ממקומו על ידי מישהו שאיננו בעל מקצוע וזה בד"כ סימן רע.

כמה קיבלת עבור אופנוע גנוב?  

זה משתנה בהתאם למותג, גיל האופנוע, למודל ולמצב. לפני כ-10-12 שנים היה לי קונה קבוע שהיה משלם 3,500 דולר עבור סופר ספורט חדש בן 1,000 סמ"ק. בדרך כלל המחיר עבורם הוא 1000-1500 דולר. בהארלי זה תלוי לא מעט בדגם ובאופציות, אבל המחיר הוא  בין 1,000 דולר עבור ספורטסטר ועד אלפים בודדים עבור פאט בוי, קינג רוד וכו'.

האם נתפסת אי פעם באמצע גניבה?

פעם אחת כמעט נתפסנו. הגענו רכובים על אופנוע באמצע היום וניסינו לגנוב כלי של בחור שנכנס הביתה להפסקת צהריים. זה לקח קצת יותר זמן מהצפוי עד שהוא יצא… קפצנו על האופנוע שלנו והמראנו משם. הוא אפילו לא ניסה לרדוף. הופתעתי. הוא נראה המום יותר מכל דבר אחר. זה היה לפני 10 או 11 שנים ואני עדיין זוכר את המבט על פניו.

באופנוע הראשון שגנבתי חלפה על פנינו איזו גברת שטיילה עם הכלבים שלה. היינו באמצע עבודה על שני אופנועים והם חלפו על פנינו. נבהלתי אבל היא אפילו לא הסתכלה פעמיים. המשכנו לעבוד ורכבנו משם. זה לא קרה לי, אבל הבחור שהביא אותי לעסק הזה כמעט הסתבך פעם כשניסה לשבור מנעול כידון ומישהו קלט אותו והתקרב אליו, אבל הוא לא נבהל ופנה אליו ישירות: "היי גבר, אתה יכול לתת לי יד, הכידון שלי תקוע ואני עומד לאחר לעבודה". הבחור סייע לו לשבור את מנעול ההיגוי… יש לטיפוס הזה כמה סיפורים מטורפים. הוא היה קר כקרח ומוכן לדחוף את מזלו עד לקצה. זו כנראה הסיבה לכך שהוא מת עכשיו.

האם השתמשת בעזרים? (ואן, משאית, וכו')

עזרים? אין צורך. יש את האופנועים עצמם. גם האופנועים האיטיים ביותר מהירים וזריזים מרוב המכוניות.

יש טעות נפוצה זו שאפשר להיעזר במשאיות וטנדרים. זה מתכון בטוח להתפס. הקריירה שלך תהיה קצרה מאוד אם תטעין לתוך ואן טיל שיכול לנסוע 300 קמ"ש ובטח יש לו אזעקה מחוברת למוקד. נסה לברוח ממשטרה עם טנדר שנוסע 120 קמ"ש בתנועה ותגיע מהר למעצר. אם אתה לא יכול להניע את האופנוע ולנסוע משם, אז אתה בטוח לא יכול למצוא ולנטרל את מערכת המעקב ואולי אתה בעסק הלא נכון.

במשך השנים הכרתי הרבה גנבים ורק אחד היה טיפש מספיק כדי להטעין אופנועים לתוך משאית או טנדר וגם זה לזמן קצר בלבד. לאחר שנתפס פעמיים הוא כבר למד מה צריך לעשות.

כמה כסף בסך הכל הרווחת לאורך השנים מכל הגניבות שלך?

בתכל'ס עשיתי רק  80 אלף דולר לשנה אחרי ניכוי הוצאות. אפילו עכשיו כאשר 80 אלף נראים לי כמות עצומה של כסף, זה עדיין לא שווה את הסיכון שלקחתי.

למעשה הייתי גנב במשרה חלקית. הייתה לי  עבודה במשרה מלאה והגניבות היו מהצד. כאן ושם. בסופו של דבר החלטתי לשמור את כל כספי הגניבות ועם 25 אלף דולר רציתי להתחיל לסחור. הוצאתי המון כסף כדי להגיע לעסק חוקי. המטרה שלי הייתה להיות בעלים של סוכנות לגיטימית, אבל להרים עסק חוקי היה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי והשקעתי הרבה יותר הון ממה שהיה לי והתייאשתי.

אם יש לי כמה הגנות כמו 2 מנעולי שרשרת, מנעולי דיסק מקדימה ומאחורה ואזעקת ביפר, כמה זמן היית אומר שזה ייקח כדי להתגבר על כל זה? כמו כן, אם הגנב באמת יודע מה הוא עושה, האם זה ייקח לו 30 שניות או 30 דקות להתגבר על כל זה?

אם הייתי רואה את כל המיגון הזה הייתי חושב: "צריך להזהר, הבחור הזה כנראה כבר אכל אותה קודם אולי אפילו יותר מפעם אחת!" לי בד"כ זה לא היה שווה להתעסק עם תסבוכת כזאת אבל זה לא אומר כלום לגבי אחרים. תמיד יש מישהו שמוכן להסתכן יותר.

אבל אין ספק שזה לוקח יותר מ-30 שניות. עם זאת, אם הייתי בכל זאת רוצה לעשות את העבודה, הייתי עושה משהו כמו לחזור למקום כאילו בטיול עם כלב, לנער אותו קצת ולראות אם מופעלת אעזקה, אם הבעלים מגיעים וכמה זמן זה לוקח לו להגיע. במקרה כזה יש לי תירוץ: "מצטער, הכלב ננעל על האופנוע שלך". אם אזעקה לא הופעלה אז יש מצב לבדיקת אובייקט מהירה. מסירים בזהירות רבה את המושב, מרימים קצת את המיכל, ובודקים אם יש חוטי חשמל שלא שייכים. רק בדיקה מהירה לעת עתה. אז מתחילים לעבוד על המנעולים ולשבור את נעילת הכידון כשמשתדלים לא להזיז את האופנוע בכלל.

בסיכומו של דבר זה היה לוקח את הזמן שלו ועכשיו תלוי איפה אתה מחנה אותו. אם בסמטה צדדית הייתי חושד שמישהו צופה בי ונזהר יותר. אלא אם כן זה בסמטה בה יש פאב. שיכורים תמיד אוהבים ליפול על אופנועים מסיבה כלשהי…

מה סדר העבודה במהלך הגניבה?

קודם כל חושף את החוטים שמובילים למעקף מערכת ההצתה. אחר כך שובר מנעול כידון ואז חוזר להצתה, מחבר ומסתלק. לעולם לא נשאר רגע מיותר לבדוק עוד דברים אחרת מישהו, באיזשהו שלב, כבר ישים אליך לב.

תן טיפים להתגונן מפני גנבות

קודם כל – לעולם, לעולם, לעולם לעולם לעולם, אל תשאיר את האופנוע בחניון ששייך לקומפלקס דירות במיוחד כזה הכולל חניון מגודר. חניון מתחת לבית דירות בעיר גדולה הוא המקום מספר אחד לגנבים ללכת "לקניות". כמו כן, אל תשאיר אותו ברחוב לפרק זמן ארוך בלי שייראה כאילו הוא זז לפעמים. אם אתה חייב, תמצא משהו לעגן אותו אליו באזיקים.

נעילת הכידון היא חשובה למרות שהיא ההגנה הכי פשוטה. מנעולי היגוי לא כל כך קשים לפיצוח בדרך כלל אבל יש יוצאים מהכלל שאני חייב לחזור עם עוד מישהו שיעזור לי לשבור אותם ובזמן הזה יש מצב שאתה כבר תשים לב שמתעסקים עם האופנוע שלך ותשגיח.

מנעול דיסק זול בדרך כלל לא מהווה בעיה לגנב. מומלץ מנעול דיסק חזק ואיכותי, על הגלגל האחורי, משולב עם  שרשרת עבה קריפטונייט דרך חלקי שלדה וזרוע המתלה אבל לא דרך גלגלים. אם זה חייב להיות בגלגל – עדיף מאחור. לוקח להסיר אותה הרבה יותר זמן מאשר מקדימה. עדיף לכסות את האופנוע ולהקפיד על כידון נעול.

יש לנו כלי חיתוך חזקים ומקפיאי מתכת לשבירה מהירה ופיצוח מנעולים. אבל לפעמים יש חריגים. הדבר הכי מוטרף שאני זוכר הוא בחור שבא לחניון עם מבער לחתוך את השרשרת וכל מה שהוא הצליח לעשות היה להעלות את המקום באש…

אם אתה חונה באופן זמני בחוץ, טריק נחמד למניעת גניבה הוא להסיר את מנוף המצמד. אין ידית – הגנב הולך. כמובן שאם אתה עושה את זה כל לילה מחוץ לדירה שלך הוא פשוט יחזור עם ידית מצמד משלו…

לא להשאיר מפתח חילופי בתא המטען שלך. אני יכול לפתוח תא מטען עם סכין חמאה. נשמע מצחיק? – זה קורה לעיתים קרובות יותר ממה שאתה חושב.

אם היית רגיל להחנות ברחוב והאופנוע נגנב, לפני שאתה קונה אחר – שכור מחסן או יחידת אחסנה סגורה או משהו. הגנב יחזור. הם תמיד חוזרים. מחכים כמה שבועות שהביטוח יפצה אותך ובאים לבדוק במה התחדשת. אל תזלזל יותר מידי באינטליגנציה שלהם. רוב הגנבים לא כל כך חכמים ומחצית מהם על סמים, אבל אל תהיה טיפש יותר מהם.

רוב הגנבים מחפשים עבודה קלה. אני מכיר כמה חבר'ה שיכולים לשבת במשך שעה על עבודה אחת אבל הרוב נותנים כמה שניות, אולי כמה דקות, ואם הם לא יכולים לקבל את מה שבאו בשבילו הם עוזבים. שניות מרגישות כמו נצח כאשר החופש והחיים שלך נמצאים על הקו.

ובאופן אישי: אם האופנוע לא נראה מלוקק, סימני נפילה על הגריפים, מעיכה פה ושם, צמיגים עם סמני סגירה על הקצה אבל השרשרת נקיה ומטופחת אני נוטה לעזוב אותו. יש בו פחות מידי ערך מכירתי ומצד שני, לי באופן אישי, יש הערכה לבעלים שמוציא את המיץ לאופנוע שלו ורוכב אותו כמו שצריך. נראה עליו שזה כל עולמו.

מה דעתך על המערכות האלקטרוניות לאיתור האופנוע שמתקינים היום?

קודם כל דעתי היא שצריך למנוע את הגניבה ולא לחשוב איך לעקוב ולמצוא. אופנוע שיצא ממך כבר לעולם לא יחזור אותו דבר. גם אם תקבל אותו בחזרה בחתיכה אחת (אם המשטרה לא תרסק אותו במרדף…) סביר להניח שישאר לך נזק במשולש עליון עד צוואר המסגרת (מנעול הגה), נזק במערכת ההצתה, נזק במנעול טנק הדלק, פגיעה אפשרית בטנק עצמו, נזק אפשרי במנעול תא המטען, ולאחר מכן סביר שגם חברת הביטוח שלך תזיין אותך יפה.

לכן עדיף להשקיע באמצעים מעכבי גניבה שמרתיעים את הגנב. אם בכל זאת אתה מתקין אזעקה רצוי שתבחר לך מתקין טוב. איכות ההתקנה היא גורם חשוב. כדאי להסתיר את הרכיבים עמוק ולמטה תחת תיבת האויר ואת החוטים להשחיל בתוך הצמות המקוריות.

המערכות שמייצרות רעש ואזעקה יותר טובות ומרתיעות. מערכת אלקטרונית עם חיבור למוקד זה נחמד נגד גנבים מתחילים, אבל מקצוען יפרק אותה בקלות. הן גם כל כך נפוצות שממש לא בעיה ללמוד את ההתקנה ולנטרל אותן בקלות. פירוק מכשירים אלקטרוניים הוא ללא ספק יותר אתגר מנטלי מאשר פיזי. הבעיה עם מערכות אזעקה שהן אינן מחוברות למשטרה אלא למוקד שצריך להזעיק את המשטרה, אז זה לא כל כך מרתיע גנבים.

מה לגבי מערכות מעקב GPS חדשות?

זה תחום די חדש שבזמני לא ממש היה נפוץ. בעיקרון, הטיפול במערכת הגנה אלקטרוניות חייב להיות יעיל הן בגילויה והן בניטרולה. מתקין טוב מצפין את המערכת חכם ולא משאיר בשטח חוטים גלויים שמרמזים על התקנה חיצונית וזה כאב הראש הכי גדול לגנב. אני צופה שבסופו של התהליך המערכות האלה ימוזערו כל כך שגילוין וניטרולן יהיה עניין למקצוענים אמיתיים.

אזעקה מהווה בעיה. יש כמובן גנבים שנוקטים בדרך הפעולה הידועה להפעיל בלילה כמה פעמים את האזעקה עד שאתה מתייאש ומנטרל אותה והדרך נפתחת. שים לב לא להתייאש.

 

איזו רמת סיכון לאופנוע מהווים חניונים של מלונות והוטלים?

כדאי לא להחנות בחניוני המלון אלא מול הקבלה. באור הזרקורים. רצוי לקשור שניים יחד אם ניתן. כדאי להזמין חדר בקומת קרקע ולברר על חדרי נכים שבהם יש רמפה לכסא גלגלים וכך אולי אפילו תוכל לגלגל את האופנוע לתוך החדר, ברשות ההנהלה כמובן.

אם אתה לא יכול לשים אותם בחדר, גם בחוץ וקרוב יהיה טוב. רצוי למקם את השרשרת גבוה כי כשהיא על הארץ הגנב משתמש במשקל גופו להעיק על מכשיר החיתוך (תוכי) ובאויר זה הרבה יותר מסובך.

כיסוי האופנוע תורם במשהו?

גנב מזהה את סוג האופנוע גם כשהוא מכוסה. הפרופיל מסגיר והעין מקצועית בזיהוי. לפעמים גם גלגל אחורי שבולט טיפה החוצה מלמד מיד מה הדגם. אני אישית הייתי חושש שהכיסוי ממולכד, מחובר לאעזקה או משהו ולא הייתי נוגע, אבל יש אחרים שלא יירתעו מלהרים ולבדוק.

מה לגבי פחד ממישהו שיירה בך?

הפחד קיים. אין ספק, להרבה אנשים יש היום נשק בכל מקום. בעיקרון, תמיד דאגתי יותר מהבעלים מאשר מהמשטרה. המשטרה תיקח לך את החירות אבל בעלים כועס יכול לקחת לך את החיים.

אני לא בחור גדול, אבל תמיד שמרתי על כושר גופני טוב. זה יהיה די קשה עבור מישהו באמת להשתלט עלי בלי נשק. אני מתאר לעצמי שזה עדיין יהיה מפחיד, אבל לא פחד מוות כמו עם מישהו חמוש שיוצא עליך.

אחרי שהצליחה הגניבה, אתה יוצא לכבישים ליהנות קצת מפרי עבודתך? לתת גזים בכיף?

שלילי. עבדתי עם מקצוען וזה השפיע עלי מאד. הוא לימד אותי לא להיות חמור ולסכן את המבצע, את הכסף ואת החירות. הוא לימד אותי שאתה יוצא ליום עבודה ולא ליום בילוי, הזמן שלך זה כסף, לא באת לכייף, להשתולל ולקרוע את הכבישים. יש לרכב במשמעת עצמית ולפי החוק, ולקחת את האופנוע לכתובת המיועדת ולמסור אותו לידי מי שאמור לקבלו. וכן, תמיד רכבתי עם קסדה מעיל וכפפות.

האם חשבת לשתף פעולה עם רשויות החוק ולתרום מנסיונך במניעת גניבות עתידיות?

השאלה הזו שמה אותי במקום בעייתי. אני לא חושב שאני צריך להפיל אנשים אחרים שהם לא רוצחים ולא אנסים, רובם בעלי משפחות ואין להם מקורות פרנסה אחרים. כאשר אתה בא לקחת את פרנסתו של אדם אתה מעמיד את חייך בסכנה ולא שווה לי לסכן את החיים בשביל להפיל גנב שאחר כך יישב בכלא שנה עד שלוש שנים וייצא לחפש אותי.

כמו כן אני מכיר רבים שנמצאים בעסק הזה שנים ואפילו שנים רבות, הם ידועים למשטרה או ל-FBI, נחקרים לפעמים ומשתחררים. אני לא חושב שאני אחדש שם משהו למישהו אם אצביע על דילר כזה או אחר. המידע עליהם קיים ובכל זאת הם ממשיכים בעסקים כרגיל.