חופשה באירופה 2016

בסרט 'זיכרון גורלי' הזכור לי לטובה, יוצא הגיבור לחופשת מציאות מדומה. סוכנת הנסיעות מנסה למכור לו, בתוספת מחיר, חופשה שבה לא רק היעד משתנה, אלא גם זהותו של הנוסע. "במקום להיות אתה, תוכל להיות מישהו אחר", מבטיחה הסוכנת חופשה בתוך חלום. אבל החלומות מקיימים זיקה עיקשת למציאות, ולברוח מעצמך אי אפשר, וכך הופכת 'חופשת החלום' טריגר לסדרה של התעוררויות לתוך מציאות, ובעיקר נתיב חזרה אל ה'אני'.

כהרגלנו בשנים האחרונות יצאנו לטיול רכוב. והפעם: חופשת חלום בהרי הפירנאים. טרם העפלנו לרכס החלומי, קפצנו לעיירה פורט בו שבה התאבד ההוגה הגרמני יהודי וולטר בינימין. על גבול צרפת ספרד, כשהוא נס מן הנאצים, הרעיל את עצמו ומת. סמוך למקום קבורתו הפסטורלי קבועה אנדרטה לזיכרו שיצר דני קרוון. בארץ הגאודי והפיקאסו, אנו מתמגנטים למונומנט של אמן ישראלי. היצירה של קרוון, לאלו המתעניינים בה, היא משל יפה לא רק לדרך האומללה בה סיים בנימין את חייו, אלא לכל מי שמביט לאופק כחול שנאטם בקיר זכוכית.

כמה שעות קודם לכן: ברצלונה. למרות ששכרתי מכשיר ניווט הרפתקני, אני מבקש רשות מהבחור בסוכנות ההשכרה לחווט את הטלפון כדי שאוכל לנווט עם waze. שוב הפרובינציאליות הישראלית דורשת את מקומה. הוא מסכים ומציע את עזרתו. בנימוס מעושה אני מודה לו, אבל אחרי שני רחובות מחנה את האופנוע, מפרק את האלתור המצ'וקמק של הספרדי, נותן לו שעתיים ביציאה, שולף מהתיק אזיקונים שחורים עבים, איזולירבנד חבלה, סט מפתחות אלן, אולר שהוא גם קאטר, ומתקין הכל מחדש. ואז זה היכה בי: לא יצאתי לחופשה, אלא למילואים.

יצאנו מברצלונה כשלגופנו ביגוד רכיבה חורפי, מתעלמים ממד הטמפרטורה שרשם שלושים ומשהו. החום היה כה מבאס וסוריאליסטי, שעם הגיענו למוזיאון של דאלי בפיגראס סוף סוף נמצא פשר ביצירותיו של האמן הספרדי. הטיפוס לרכס הפירנאים על אופנוע לא דומה לשום דבר שאני מכיר. נהרות רחבים סכורים, גשרים גבוהים, חורש סמיך וריחות שאפי לא מזהה. זה יפה ופרוע, אבל גם מתורבת, כי האירופאים אלופים באילוף הטבע, מכניעים אותו כמו כלב רוח בורגני. על כביש N-260 המהולל, כשתחתיי אופנוע גרמני מעולה, אני נזכר בכביש 31 בואכה סדום ערד ובפקל קפה במעלה העקרבים.

להתעורר באנדורה, מדינה שהיא קניון עם ריבונות, ולא לרצות לקנות דבר זה ניצחון הרוח על החומר. אבל מי אמר שאנו רוחניים? אנדורה היא קניון מסוגנן ויפה. מאסטר פיס קפיטליסטי של מותגים וסלבים בגודל של בניין. כל פרט בתכנון הנוף העירוני, המשתלב דרך פלא בנוף הפירנאים, הוא מימוש של פנטזיה תיירותית-צרכנית, ומכאן שלהיות באנדורה זה לחיות בסרט.

עוד אנו חיים את החלום, מתכננים גיחה לצרפת הנמצאת קליק אחד מאנדורה, בא הגשם כמו צלצול של שעון מעורר. מכאן ואילך החלה הוצאתה לפועל של תוכנית מגירה, אשר תויקה תחת השם plan b בגוגל מפות. אמיתי לחלוטין. אנו נסים מפני הגשם מערבה על הרכס, אבל ענן פירינאי אפור מבהיר: My way Or the highway! בחרנו ב-highway. ביעף נמוך אנו חוצים דרומה את הארץ התיכונה. שוב נהרות סכורים, אורנים מפלצתיים, תחנות דלק בשלושה גווני 'רפסול', ואז מופיעים שמיים תכולים וארץ חציר צהובה כמו עמק יזרעאל במידה XXL.

לא אלאה אתכם עוד הרבה, רק אוסיף שכעת, בבית מלון נעים בברצלונה, חלמתי על ערב יום כיפור בבית הכנסת הגדול בעפולה, ברחוב יהושוע חנקין. התהלכתי שם עם ניצן דרור ועדיין מברר מה מכל זה חלום מוזר ומה ערות. עוד מעט אבקר ב'סגרדה פמיליה', הגאודי המופרז שנבנה לאטו כבר למעלה ממאה שנה וטרם נשלם, ואעשה מאמץ להתפעל מן ההישג האדריכלי. אני לא פטריוט גדול ולא רגשן, אבל בטיול הזה למדתי שאני מאוד ישראלי.