חמישים ל-50 סמ"ק 

כתבתי לאחרונה כי הנוסטלגיה אינה משיבה לאדם את נעוריו אלא הופכת אותם לאלבום תמונות דהוי, ואני מאמין בזה. אבל בה בשעה מכיר ביכולתם של חפצים לשמש גשר לתקופות אחרות בזמן. ונדמה לי כי האופנוע, יותר מחפצים אחרים, מסוגל לחבר אדם לנקודת זמן שהייתה ואינה עוד, ולהחיות בצורה מאוד עזה זיכרון מתוק, עד שהוא מפיח חיים באותו רגע אבוד ומעורר ערגה. בני התשחורת, אשר רכבו בשנות ה-80 על אופנועי 50 סמ"ק מגרדים בימים אלה את גיל חמישים, והדבר שוטף אותם בגל נוסטלגיה חסר תקדים.

רק כך אפשר להסביר את ההתעניינות המחודשת, האספנית, באופנועי 50 הסמ"ק שאכלסו את חניית בית הספר וסניפי ה'בורגר ראנץ' (עליהם השלום) בשנות השמונים; רק כך אפשר לתרץ את ההשקעה חסרת התקדים (בזמן ועלויות) של אופנוענים מסוימים בשחזור 'האופנוע הראשון', זה שהיה ברשותם בכיתה י', בואכה גיל 16.

קצת רקע לקוראינו הצעירים: בשנות ה-80 אופנועי 50 הסמ"ק הוגדרו כאופניים עם מנוע עזר על-ידי משרד הרישוי, משמע: נערים בגיל 16 הורשו לרכוב עליהם (אחרי מבחן רישוי כמובן). חרף ההספק הנמוך (6~7 כוחות סוס) ונפח המנוע המצחיק, הם נראו כאופנועים והתנהגו כאופנועים לכל דבר ועניין.

רשימה מכובדת של יצרניות איטלקיות הציעה את מרכולתה לשוק הישראלי: גרלי, ג'ילרה, פאנטיק-מוטור, דרבי, מאלאגוטי ועוד. המצאי האיטלקי היה מרשים ביותר, אבל סבל מנחיתות ביצועית (למעט הפאנטיק) ואמינות מפוקפקת. בשנת 1984 נכנסו לתמונה הדגמים היפנים מבית סוזוקי ושינו את כללי המשחק. הם היו מאובזרים יותר, נעימים יותר לרכיבה ובעיקר הפגינו אמינות מופלגת. הם נמכרו, לפיכך, כלחמניות חמות.

אופנועי 50 הסמ"ק זכו לבולטות במגזין האופנועים 'מוטו', שהקדיש להם 'מבחני דרכים' מפורטים ובהמשך מדור קבוע, הם כיכבו במגזינים לנוער, בחלונות ראווה, כאילו היו אופנועים של ממש, והתופעה פושה בכל הארץ, מכה חזק במיוחד את המעמד הבינוני העולה, אשר זוכר חסד לשיר 'רק עם אופנוע'. החל משלב מסוים, אפשר היה לחשוב שבני התשחורת, מדן ועד אילת, הם בפועל חבורת אופנוענים שמנהלת את המדינה. בכל פינת רחוב, בעיר הגדולה או במושב, יכול היית לאתר נער מחוצ'קן נודף ריח שמן דו-פעימתי.

וריח השמן השרוף, שאין לטעות בו, נמהל אז במוזיקת רוק משובחת, במופעים הגדולים של חוף צמח ו'עיר הנוער' בחיפה; ריח השמן הדו-פעימתי נמהל ברומנטיקה, בנשיקה ראשונה, באהבות נעורים; הוא נמהל בטיולי שטח, בטעמה המתוק של סיגריה אסורה ורכיבת בוקר קפואה לבית הספר, כי בעת ההיא ציוד רכיבה כהלכתו היה רעיון מרוחק ובוסרי. במילים אחרות, ריח השמן השרוף פגש אז חוויית נעורים אחרת מזו העכשווית, שהייתה – תודה לאל – נעדרת טלפונים חכמים וצבאות של נרקיסיסטים בתנוחת סלפי(ש).

כל אחד מאופנועי 50 הסמ"ק הציב בפני הרוכב אתגר מסוג אחר: בפאנטיק, שהיה 'גדול ומרשים', האתגר הגדול היה לצלוח חמישה קילומטרים מבלי לתפוס מנוע, ואני זוכר בבירור בחור אחד שהחזיק דרך קבע תיק גב עם בוכנה וצילינדר ספייר, וככה בזמן שהיינו עוצרים לפק"ל קפה הוא היה עושה עוד אוברול; בסוזוקי TS50X מבחן האומץ האולטימטיבי היה להתייצב מול רוח נגדית ולהעביר להילוך חמישי; הבנלי והג'ילרה יכולים היו להגיע בדוחק ל-80 קמ"ש, אבל רק בריק (וואקום), כלומר היכן שהאוויר לא מייצר שום התנגדות, למשל: בחלל החיצון או במבחנה מיוחדת.

למעלה מכל נחרטו בזיכרוני שיטות הדיאגנוסטיקה, שהמכונות המורכבות הללו דרשו, למשל: בדיקת קומפרסיה באמצעות הפעלת כוח מבוקר על הקיק-סטרטר, תחילה ביד ימין ובהמשך ביד שמאל והאצבע המורה. אם הצלחת להניע באמצעות הזרת – המנוע גמור; תחיבת הזרת לראש הצילינדר לבדיקת מוליכות – אם בהעדר פלאג הזרת הצליחה להפיק ניצוץ – מערכת החשמל תקינה; עיסוי מכסה הסלילים בשמנים ארומטיים לבדיקת חופשים אפשריים בגל הארכובה; בחינת פוטנציאל התרחבות הבוכנה תחת עומס חום באמצעות תפיסת מנוע יזומה ומבוקרת (על חשבון מזמין הבדיקה) – אם המנוע נתפס, יש חשש לתקינותו, וצריך לבוא חשבון עם המוכר.

והיו מיני אלתורים שלא היו מביישים את דור תש"ח: כאשר גלגל השיניים נגמר לא מתקינים חדש, רחמנה לצלן, אלא הופכים את הקיים כמו תקליט. נשמע דבילי, אבל עובד. בדוק.

חזרה לגל הנוסטלגיה: בקבוצת הפייסבוק 'סוזוקי tsx /tsw' מוצעים למכירה אופנועי 50 סמ"ק במצב חרפה מתקדם באלפי שקלים, רק משום שפעם, כאשר היו להם שני גלגלים וצורה של אופנוע, האותיות TS50X או TS50W התנוססו בגאון על מיכל הדלק. גרוטאות מבחילות אלו, שהעלו חלודה במשך שנים באיזו חצר, נרכשות תמורת סכום שערורייתי, ולאחר השקעה של סכום שערורייתי נוסף הופכות לאופנוע נוצץ. יש משפצים המוותרים מראש על השוק המקומי האכזרי ופונים לסחר הגלובלי, וזאת, להזכירכם, כדי להצטייד באופנוע המגרד 90 קמ"ש רק עם עזרתה של רוח גבית.

עם זאת, איכות התוצרים המוגמרים שמפיקה קבוצת הפייסבוק 'סוזוקי tsx /tsw' או קבוצת פאנטיק מוטור ישראל או מועדון הטילון מרשימה בכל קנה מידה. מנועים משוחזרים, קרבורטורים משופצים, צמות חשמל נקלעות מחדש, הצביעות אותנטיות והמושבים מרופדים בקפדנות. כל זאת כדי שהאופנוע יראה כאן ועכשיו כפי שראה אותו בעיני רוחו מעצבו היפני לפני ארבעים שנה. איכות הרסטורציה חסרת פשרות, והלוואי והיינו רואים כאן בישראל דרגה כה גבוהה של שחזור גם בכלים גדולים יותר ומורכבים יותר.

פרט לכך ניכרת בקבוצה גם אווירה קהילתית, אירועים חברתיים, רכיבות בצוותא, טיולי 50 סמ"ק מזמן המלחמה הקרה, ומעל הכל – התרגשות גדולה מאופנועים שמקור כוחם הוא הגעגוע.