טינקר (V)
כולנו יודעים כמה מהר מכריזים שמאי הביטוח על טוטאל-לוס. הורדה מן הכביש של כלי משומש משמנת היטב את גלגלי השיניים של המערכת המוטורית. האופנוען, לאחר תום תקופת האבל על אובדן מחמל נפשו, מחשב את קנייתו הבאה, היבואנים ששים להציע לו ממרכולתם, אינוונטר המשומשים במחסנים של סוחרי הגרוטאות משתבח ופורח, פירוקיות מספסרות בחלקי מתכת תקינים / או שלא, כלכלת השוק עולה ופורחת ודוהרת קדימה, וכולם שמחים בחלקם, פחות או יותר. סבבה? – סבבה!
והנה מגיע מאן דהוא, ג'ק לני שמו, ויש לו רעיון רדיקלי איך לחרב את כל השמחה. לפני כחמש שנים הוא נתקל בעיתונות בעובדה מעניינת: כ-90% מהאופנועים בבריטניה מסיימים בשלב זה או אחר את חייהם עקב נזק שלדתי ומורדים מן הכביש למגרשי הגרוטאות. לי אישית הנתון הזה נשמע הזוי אבל אני לא קורא עיתונות בריטית.
ג'ק לני, בחורצ'יק בריטי צעיר, היה אז תלמיד במגמת עיצוב המוצר באוניברסיטת אדינבורו-נאפייר, תלמיד מצטיין יש לציין. העובדה הזו שהוא קרא על אובדן המוצר, המדכאת משהו יש לומר, הביאה אותו למחשבה שאולי בעולם מודרני, ממוחשב ומתקדם, ניתן למצוא פתרונות לא קונבנציונליים למצבים הללו בהם איבדת את האופנוע עקב נזק בשלדה, והוא החל הופך בראשו איך למצוא פתרון זול, נגיש ומודולרי לעניין.
והפתרון שהוא מצא ממש לא מסובך וניתן להבנה מהירה במשפט אחד: "אני אספק לך שלדה ואתה תשתמש בכל החלקים של האופנוע הישן שלך".
הפתרון פשוט לאללה: ג'ק לני יצר שלדה אוניברסלית הניתנת להתאמה לכל מנוע+גיר. מהפכני? – זוהי רק ההתחלה. הוא גם לא צריך לספק לך אותה – אלא אתה תוריד אותה לבד מהאתר שלו. כלומר, תוריד את השרטוט שמופיע בתוכנה שמתאימה למכונות כרסום (CAD/CAM) ותוכל לבנות אותה אצל החרט הביתי שלך בתל אביב או באמסטרדם. כל מה שתצטרך לתכנן בעצמך זה את החיבורים והתושבות למנוע-גיר הספציפיים שלך. מהלך גלובלי-חופשי שמייתר את תהליך הקניה/מכירה, שיווק, תשלום, שילוח ואחריות יצרן. גאוני.
ג'ק לני אומר שהמוצר שלו יתאים לכולם: לקסטומאי-סדנה, לחובבנים שאין להם מספיק יידע לבנות אופנוע מאפס, לטכנולוגים נלהבים שרק בסופי שבוע יש להם קצת זמן להתעסק עם פירוקים והרכבות, וגם למקצוענים שיש להם את כל היידע והזמן ויכולים לעזור לאחרים להגשים חלומות בעלות נמוכה.
הרעיון הוצג ב-2015 בתערוכת עיצוב בלונדון וזכה בפרס הראשון. "ההשלכות של הרעיון מרחיקות לכת" – ציינו השופטים בהחלטתם.
עד כאן חביב ונחמד ואחלה ומשובח ואפילו יפה יאה ונאה מאד, אבל… איפה היישום המציאותי שלו?
הרי אסור לנו לבנות שלדות בבית, נכון? איך נעביר את האופנוע החדש טסט? איפה מספר שלדה? איפה אישור טכניון? איזה מכון תקנים, ישראלי או מרוקאי, ייתן לנו גושפנקא רישמית שהתוצאה בסדר?
ויותר מזה: מאיזה חומר לבנות את השלדה? איך תתנהג השלדה הזו תחת מאמצי כפיפה ופיתול? כמה אפשר ללחוץ את האופנוע בהשכבות ולדעת כי הוא יגיב כמצופה וישאיר אותנו בחיים? איך אפשר לסמוך על חובבן שייצא לכביש עם שלדה אינטרנטית שבתוכה מנוע של ג'יקסר ולדעת שגם יגיע בשלום הביתה אחרי סשן בנס הרים ושגם משתמשי הכביש שבאים מולו בנתיב הנגדי ימשיכו לראות אור יום?
אז מה יצא לנו?
יושב לו בבריטניה בחור מוכשר וחכם וממציא רעיונות נפלאים המיועדים לעולם אוטופי בלי חוקי תעבורה, בלי משרדי ממשלה, בלי חוקי פיזיקה, ומבטיח לנו שעולם חדש זה, אמיץ, זול, פשוט, וממוחשב, כבר ניצב לו על סף דלתנו ובתוך מחשבנו.
אבל אנחנו, מצולקי הביורוקרטיה, כבר יודעים שהכל אוטופיה ונידון לתיוג וכליאה באגף הקוריוזים. לא ככה?
ומסתבר שגם המציאות חזקה מהחלומות. הנה האתר של הממציא והוא עדיין לאחר 3 שנים, תחת בניה ולא מממש את ההבטחות…
והרי הוא לפניכם, ג'ק לני בונה בהילוך מהיר את הקפה-רייסר האוניברסלי, טינקר הוא קורא לו:
90% ?
100% מהכלים הדו גלגליים ממונעי הבנזין יירדו מהכביש בעתיד הלא רחוק, בשל הרעש והזיהום מהם.
ההווה והעתיד שייכים לכלים חשמליים מכל הסוגים.
כשאני הולך רגל, כל אופנוע בכביש שפותח מצערת נשמע לי כמו פושטק מחרחר מלחמה.
כשאני רוכב, החירחור הזה הוא סימפוניה הרמונית.
הרוב אינם רוכבים, ולכן הרעש הזה חייב ללכת. הזימזום החשמלי ניצח.
רעיון גאוני שמתאים לכל העולם חוץ מישראל שהרי כאן יש מומחי תחבורה לוקים בשכלם שמרוב כסתחים לא זוכרים את המטרה.
שילדה משני פלאנג'ים זה הכי רטבייק אבר!!
מי לייק