טריאלדורו ופרשת האיש היווני

מי שנוצר בידי (?) הוריו נמוך קומה ורוצה להיות אופנוען שטח, יש לו בעיה אחת מהותית: אין אופנועי שטח נמוכים.

לבעיה זו מספר פתרונות:

• לא להיות אופנוען שטח
• להנמיך אופנועים
• לרכב שטח לייט בלבד
• ללמוד רכיבת טריאל
• ללמוד לרכב על הגז – נחישות, אומץ, ולהתאבד על מיכשולים
• לרכב על אופנועי ילדים (למשל – הוסקוורנה 85 סמ"ק עם גלגלים גדולים)

מי שהחליט שהוא אופנוען שטח למרות היותו נמוך, צריך לדעת את המגבלות הבאות:

• הנמכת אופנוע – פתרון מוגבל שיוצר בעיות משנה: זווית היגוי שונה ממה שתכנן היצרן, שיכוך זעזועים פחות מוצלח, אפשרות לנענועי כידון במהירות גבוהה, ומרווח גחון מופחת. יש בשוק ערכות הנמכה מקצועיות אבל לא לכל האופנועים והן יקרות (למדו עוד)
• שבינגלים – הבחירה הקלה והמבאסת: שבילים וסינגלים בלבד. סלעים ועליות קשות נושרים מן התפריט
• רכיבת טריאל  – לקנות אופנוע נוסף רק בשביל להתאמן זה לא בסקאלה של כל אחד: לא כספית ולא מציאותית מבחינת זמן המוקדש לאימונים
• רכיבה על הגז – תנסו… הצלחה חלקית מובטחת (וגם כמה עצמות שבורות)
• אופנועי ילדים – לרוב מתגלה כפתרון גרוע: נמוך מידי וחלש מידי

עד כאן תמונת המצב העגומה.

סבו של הפרירייד נולד

אני קשיש נמוך. נמוך מאד. המדידה שעברתי במשרד הפנים בהיותי בן 18 והראתה 1.63 מ' בטח כבר לא תואמת מציאות: מגיל מסויים אתה מתחיל להספג לתוך עצמך ולאבד גובה. היות ואני מת על הרעיון שאפשר לקחת אופנוע ולהכנס בראבאכ של ההרים והסלעים, מצאתי את עצמי לא אחת מבואס תחת: רגליים קצרות מידי שלא מוצאות מדרך במדרונים, נפילות והתעייפויות. לעת בין ערביים של חיי מצאתי את עצמי כמשה על הר נבו: מנגד יראה את ההארד אנדורו ואליו לא יבוא.

בשנת 2007 הבליח אור בחשכת ימי קצרי הגפיים: חברת טריאלים צרפתית בשם 'סקורפה' (נבלעה היום בתוך 'שרקו') הוציאה דגם של אופנוע שטח שהתיימר להיות שילוב מסוים בין הטריאלי לאנדורו ושמו: T-RIDE. הגרסה הזו היתה ראשונית מידי ובוסרית מידי, רבו מגרעותיה על יתרונותיה, והיא לא נחלה הצלחה רבה, אבל המתג נלחץ, הזרקור נדלק, ואלומת אור עצומה ושופעת ברכה הופנתה אל מה שיהפוך במעוט הימים לנישה: טריאלדורו. היו צריכות להתבזבז עוד כמה שנות מחקר ונסיונות עד שיצאה ק.ט.מ עם הדגם המנצח: פרירייד.

לפני כ-6 שנים, ימי הביניים טרום היות הפרירייד בארץ, החלטתי שאני הולך על הרעיון של הטי-רייד הסקורפאי ועושה כמיטב יכולתי. קניתי אופנוע טריאל ישן מאותה תוצרת – סקורפה 'איזי', בניתי לו תת שלדה ועליה הלבשתי כסא של ימאהה YZ. התוצאה נראתה כך:

מיטב יכולתי התברר כלא רע. סוף סוף פעם מתחתיי אופנוע עם המון כוח (300 סמ"ק דו"פ), מרווח גחון סביר, יכולת רכיבה בעמידה כמו גם בישיבה, מיכל דלק עם קיבולת שהספיקה לי לחצי יום רכיבה (4.5 ליטר) והכי חשוב – כל פעם שנתקעתי באיזה לוך ונאלצתי להוריד רגל, תמיד מצאתי את כדור הארץ ואדמתו הטובה מחכים לי בנאמנות.

גם מגרעות היו לו: 1. אי אפשר לחבוק כסא ומיכל דלק בעמידה (נמוכים מידי) ולכן רב העומס על הידיים, 2. רגלית ההילוכים באופנועי טריאל מרוחקת מהפג וכדי להחליף הילוך צריך להושיט את המגף קדימה.

רב ומוצלח היה ערכם של היתרונות, ולמגרעות מתרגלים. הפשרה התבררה ככדאית. איתו יצאתי אל שטחי הציד של ההארד אנדורו ועימו שעטתי בעקבות חבורות הפראים חובצי המדרונות והמסלעות. הם כולם היו צעירים ממני בכעשרים שנה וכושרם נעלה על שלי, ובאמת ברכיבות המהירות פיגרתי קצת והם נאלצו לחכות לי ברוב טובם, אבל כשתקפנו ביצורי אבן בשטח אויב השתעלתי לפניהם למעלה בקלילות וחיכיתי להם, ברוב טובי.

אבל היום יש כבר את הפרירייד, הוא בדרך כלל עונה נכון במבחנים ומספק תשובות מצויינות והמורים מבסוטים ממנו.

אנדורו יווני

ואז החלטתי לפנק את עצמי באנדורו יווני. אז הכוונה לחודש מאי 2017, והמדריך הנבחר היה וסיליס בודרוס, צ'מפיון מקומי החי בסביבות אתונה, איש רגוע ושליו ונעים הליכות, ההופך לחיה טורפת כשהוא על האופנוע (העסק שלו קרוי "אנדורו גריס"). נסגר איתו דיל משודרג לשלושה ימי רכיבה, מלון ומזון בעלות 5 אלף ש"ח כולל טיסה. דיל משודרג הכוונה ל-4 ארוחות ביום וחדר פרטי. אפשר גם לשנמך דילים, להביא סנדביצ'ים מהבית ולנחור עם רעיך המיוזעים 5 בחדר. לא בשבילי.

הוא הכין לנו אופנועי הונדה בנפחי 250 ו-450 סמ"ק, והיו לו גם ק.ט.מ 300 דו"פ ופרירייד, אבל הפרירייד הובטח כבר לבחורה בשם אינה (רוכבת מצויינת) ואני נעזבתי לגורלי להתמודד עם אופנוע אנדורו פול-סייז, כשלפתע גיליתי בקרן זוית את הטריאל הזה של בטא ואורו עיניי:

האופנוע הוא טריאל 300 סמ"ק דו"פ עם מכל דלק בן 3 ליטר, שעליו מורכב קיט כסא-מכל מקורי. ששתי על המציאה כמוצא שלל רב ושמחתי להווכח שלא פס מן העולם הפתרון האולטימטיבי לקצרי קומה, ויפה שבשנת הדגם 2016 מוצא מפעל אירופי לנכון להציע לשוק קיט לרכיבות אנדורו קשות. הסקורפה הישן שלי מהבית קרם לפתע עור ושרירים ונזכרתי בנשכחות.

המכל הנוסף מכיל 4 ליטר וביחד עם קיבולת המכל המקורי עומדת לרשות הרוכב כמות נאה של 7 ליטר איתה ניתן לחצות ארצות. יש כפתור בורר שניתן להפריד בין שני המכלים. לאופנוע יש 2 מפות הצתה והמתונה יותר התאימה לי מאד. אין סטרטר אבל כנראה שאי אפשר לקבל הכל בחיים.

מימין לשמאל – בשורה העליונה: ברז דלק, מבט מלמעלה על שני מכסי מכלי הדלק, קיט כסא-מכל. שורה שניה – בורר מפות הצתה (צהוב) ומתג אורות (שחור), מתג מגנטי על הכידון לכיבוי מהיר במצבי הפעלה וניתוק

אני טוען שאין ביוון מישורים כל עוד לא יוכיחו לי אחרת. המסלולים היו הרריים והארד אנדורו בחלקם. שלושה ימים, 6 שעות רכיבה בכל אחד מהם, עלינו וירדנו הרים. ביום השני לרכיבה הוא לקח אותנו לבקשתנו לעשות קצת סינגלים ביער, אבל גם שם היו אתגרים נחמדים שהבטא עזר לי לצלוח בכבוד.

אבל רוב הזמן טיפסנו או ירדנו. הצמחיה דומה מאד למה שיש לנו בארץ – חורש ים תיכוני, אבל הנוף, הנוף… מעל ראשי ההרים נגלים מפרצים ומפרצונים ובהם מתערסלות סירות וספינות וסביבן ים פנינים רוגע. בדרך למעלה חלפנו מקדשים עתיקים, מכרות נטושים, ומנזרים נעולים. בדרך למטה בתקנו ערוצי נחלים שמצעם אבני דשדש, חצינו חורשות ששורשים זוחלים מתחת גזעי העצים החוצה למרחב, או שהתקרקשנו על תוואי אדנים מתפורר של מסילת רכבת-מכרות שאיננה בשימוש כבר עשרות בשנים. כשירדנו אל החופים בלעו אותנו טברנות ובהן מגישות נערות יווניות חמודות חטיפים (סנאקס) טעימים להשתגע.

בערב אחרי מקלחת / ספא, בא וסיליס ולקח אותנו לנמל, שם ביצענו מחקרי עומק עם מה ואיך בדיוק גולש האוזו במורד הגרון בצורה הכי מיטבית ואיך הכי נכון לבלוס סופלאקי. בבוקר קמנו מתנודדים קמעא לרכיבת 6 שעות. כמו שאתם מבינים היה זוועה והייתי חוזר על כל זה שוב בכל רגע נתון.

 

אופציה יוונית נוספת