ילד לבדו עם אופנוע בארץ ניכר

תחרות ה-GCC הגרמנית היא קרוס קאנטרי – מוטוקרוס משולב אנדורו. 7 סבבים ארציים. היא כוללת קטגוריית ג'ויניורס כמובן, ויובל פינק, כאזרח גרמני, לוקח בה חלק קבוע. הוא הזמין חברים לבוא לבקר ואפילו להשתתף. בישימון התחרותי המתקיים במחוזותינו נפערו אוזניים להקשיב. הדור הרוכב שגדל כאן בארבע השנים האחרונות צמא לאקשן, מת לתחרויות. מה זה צמא? – ניחר גרונו.

כרגיל, כמו בתחרויות הבינלאומיות בהם משתתפים בני משפחת סלע ואחרים, הכל עניין של משפחה עשירה. אין שום תכנית הכוונה ממשרד הספורט או תמיכה. גם ספונסרים אין אלא רק חברים טובים שנרתמים לעזור, ובמצב כזה מכניסים ההורים את היד לכיס ומחפשים לבדוק כמה סבבים הם יכולים לממן. במצב כזה עולה גיל זרקו על המטוס, נוסע לארץ ניכר, ומסיים שני מתוך 33 מתחרים עד גיל 16, על אופנועי 85 סמ"ק, וזה היה זה היה הסבב השלישי באליפות; בראשון ביקר גיל במקום השלישי ובסבב השני – לקח את המקום הראשון!

בסבב האחרון יובל פינק סיים חמישי, רן יוחאי שבאה לבדיקה חד פעמית, התחרתה שם יום קודם בקטגוריית נשים. רובן היו על אופנועי 250 סמ"ק. היא סיימה במקום ה-11 מתוך 22 מתחרות, תחרות שאורכה שעתיים!

אורכו של מרוץ – 45 דקות והוא חל ביום ראשון כשיום לפני, בשבת, גיל נרשם לתחרות של בוגרים על מנת להכיר את קצת את התנאים והמקום. להתאמן ככה סתם – אסור. הוא רוכב שעה בין רוכבים מבוגרים ויוצא. מהשעה הזו הוא מבין ומסיק מה יהיה למחרת (למרות שהמסלול ישתנה) לומד את השטח ומתכונן.

את גיל זרקו מאמן באופן קבוע מתן ניר. הם קבוצה של צעירים שרוכבת תחת הדרכתו באופן שוטף ורועי שלומי עם קורי נמט מעבירים סדנא העשרה פעם בשנה ולפעמים יותר. קורי, שמסתובב ומשתתף בתחרויות האירופאיות על בסיס של קבע, דואג לאופנוע (הוסקוורנה 85 סמ"ק) ללינה ולתנאים הדרושים. רועי מלווה. יש עוד אנשים טובים שמידי פעם עוזרים: עמית מ'סטומפ' (שאין גבולות לליבו הרחב) ואופנוגרר (שקנו הפעם את כרטיס הטיסה) אבל ההוצאה הגדולה כמובן נופלת על ההורים, וזה לא פשוט: שורת הסיכום התחתונה של יציאה חד פעמית כזו לתחרות לא פוחתת מ-6 אלף ש"ח.

אבל עזבו כסף. בעוד חודשיים בערך יהיה גיל בן 14, ותחשבו פעמיים אם אתם מאמינים שהילד שלכם מספיק בוגר בשביל לשלוח אותו לבד לחו"ל לסופ"ש ארוך של קריעת תחת, לפעמים מלווה במשברים, לפעמים בפציעות, סופ"ש שמתחיל ביום חמישי ונגמר ביום שלישי. אני נצמת מהתפעלות כל פעם שמספרים לי על ג'וניור זה או אחר היוצא לתחרויות בינלאומיות לבדו. לא משנה כמה שרועי שלומי הנפלא והאבהי יחבק ויעטוף, תחליף לאמא הוא יתקשה לספק.

לפני 3 שנים סיפרה לי נורית, אימו של גיל, סיפור נהדר. הרכיבה על אופנועים והתחרויות שינו את יחסו של גיל לבית הספר, את גישתו ללימודים ולהתחיבויות, ושינוי עצום עבר עליו, שינוי שבעקבותיו השתנה גם הסטטוס החברתי שלו בין חבריו. הלכתי לבדוק את זה באופן אישי. הנה, תראו לאן הגעתי ומה מצאתי.