יש בישראל

יש בישראל רוכב אופנוע שלא מרגיש צורך להתנצל מול המשפחה על הבחירה שעשה כשרכש אופנוע. הוא מבין את הפחד, מכיר את הסטטיסטיקות ואת הסיפור על בן הדוד של אבא שנהרג על המצ'לס לפני 40 שנה. הוא בהחלט מבין את החשש ואינו לועג לו. אבל הוא גם מבין שאלו הם חייו ואם ייתן לאחרים להכתיב לו את הדרך, חייו יהיו חסרי דרך.

יש בישראל רוכב אופנוע שטח שהפנים כבר מזמן שאין מה לשכנע את חבריו על אופנועי הספורט ש"רק יבואו לסיבוב ויבינו". ברור לו מהי המשיכה שמייצרת רכיבת כביש גדושת אדרנלין, הוא הרי היה שם בעצמו. אך ברור לו באותה המידה, כי רק הארה נקודתית ורבת עוצמה תשכנע אותם לשנות את דרכם. הוא מאוד מקווה עמוק בליבו, שההארה לא תגיע בעקבות תאונה קשה.

יש בישראל רוכב קטנוע שלא רוכב על המדרכה. ברור לו שחיסכון הזמן שלו ברכיבה על הקטנוע הוא אדיר, והידחקות מסוכנת בין רכבים או קיצור על מדרכות, זה כבר בונוס זמן נוסף שלא ראוי לסיכון הגלום בו. הוא לא כזה צדיק כמו שחבריו אומרים עליו בשמץ של הומור. הוא פשוט לוקח דברים בפרופורציות.

יש בישראל רוכב אופנוע בדואי שרכש את אופנועו במיטב כספו. הוא עבד 3 שנים ב-2 משרות, בתחנת דלק וכמלצר באולם חתונות בבאר שבע, רק כדי שיוכל להחליף את אופנועו החבוט באחד חדש. מה רבה הייתה גאוותו כשנכנס לסוכנות בתל אביב ומלוא כספו בידיו, במזומן. לא הפריעו לו המבטים החשדניים ולא היה אכפת לו מהשאלות המעט יותר מדי חודרניות. אחרי 3 ימים הוא קיבל את האופנוע לידיו ולא היה מאושר ממנו. אפילו שבכביש באר שבע בדרך חזרה לשבט, עצרו אותו השוטרים לבדיקת רישיונות ולא הניחו לו במשך שעה ארוכה של בדיקות האופנוע. "שלך? באמת שלך?".

יש בישראל רוכב אופנוע שיודע שאופנוע זה דבר באמת מסוכן. אפשר להפוך את הסטטיסטיקות ל-1001 כיוונים, אבל העובדה שהוא חווה בשבוע, בכל שבוע! 2-3 "כמעט תאונות", מול נהגי מכוניות שלא יודעים להשתמש במראות, מהווה מבחינתו את ההוכחה האולטימטיבית. תוסיפו לכך את החברים שנפצעו או נהרגו ואת הצלקת בברך שנשארה מההחלקה ההיא בכביש הצפון, ואין עוד צורך בהוכחות מבחינתו. כל שנשאר לו הוא להיזהר לנפשו. בטח שלא להטיף לאחרים כמה הם טועים לגבי הסכנה הגלומה באופנוע.

יש בישראל רוכב אופנוע ספורט שממש לא מתעניין במרוצי גראנד פרי או כל סוג אחר. גם כדורגל לא מעניין אותו. הוא ממש בעניין של טניס ואפילו היה ביד אליהו בערב הבלתי נשכח ההוא, "כשניצחנו". הוא כבר לא מנסה להסביר למה הוא כזה לחבריו שמסביב. הוא פשוט מושך בכתפיים, מביט מעט למעלה ואומר "ככה זה אצלי. קצת אחר".

יש בישראל רוכב אופנוע ספורט שמפחד. באמת מפחד. אין לו גם שום בעיה להודות בכך. הוא יודע שיום אחד, הפחד הזה יעלה לו ביוקר. אולי הוא יקפא על הכידון מול מכונית שתצוץ לו בתוך הנתיב, אולי הוא יבלום מעט חזק מדי עם הקדמי ויחליק לעבר גדר הבטיחות האפרורית שבצד הדרך ואולי הוא לעולם לא יידע מדוע נעל מבט בשיא הפנייה על חברו שרכב לפניו. הוא יודע שהפחד מסוכן, אבל הוא לא יודע איפה עוד ניתן למצוא מכונה שמספקת כל כך הרבה אדרנלין והתרגשות על הכביש.

יש בישראל רוכב אופנוע ספורט צעיר, שלא רואה את חייו עם דו גלגלי ככאלו המוגבלים בהתאם לציוני דרך חשובים בחייו. לא החתונה, לא המשכנתא ולא הילדים צפויים מבחינתו לסיים את סיפור האהבה שלו עם עולם האופנועים. יש רוכב אופנוע שמבין שהדברים יכולים להתקיים זה לצד זה ולא זה במקום זה.

יש בישראל רוכב אופנוע שחושב שעלות ביטוח החובה בארץ לעומת הכיסוי הרב שהיא מעניקה, דווקא לא כזו נוראה כמו שטוענים הווכחנים שבפורומים.

יש בישראל רוכב אופנוע שחושב שהצהרות בסגנון "אני יודע מה הסיכון ברכיבה על אופנוע וזו החלטה מודעת שלי להסכים ולהתמודד עם הסיכון הזה", הן הצהרות ילדותיות ומגוחכות. גם הוא חשב כך בעבר. עד שביקר במשך חודשיים, פעם אחת כל שבוע, חבר שהיה שרוי ב-COMA בעקבות תאונת אופנוע. החבר התעורר בסופו של דבר, אך הוא מעולם לא חזר להיות אותו החבר. לא עם הגפיים שהפכו למיותרות בהעדר שליטה מוחית, ולא מבחינה רוחנית. החבר התעורר להיות אדם אחר.

יש בישראל רוכב הארלי שנהנה לטייל עם האופנועים האמריקאיים כבר 8 שנים. לא היה לו אף פעם אופנוע מתוצרת אחרת. ובכל זאת, הוא לא מגחך או לועג לרוכבי אופנועי הכביש והשטח מתוצרת יפנית או אירופאית. הוא מכבד את בחירתם ולא כועס אם הם לא מכבדים את בחירתו שלו. הוא מבין שזה כל היופי באופנועים.

יש בישראל רוכב אופנוע שלא מצפצף כל הזמן. הוא אומר לשואלים אותו, שהוא מעדיף לחמוק מהתאונה ולהתרכז בהישרדות, מאשר להתריע ולהזהיר את שאר משתמשי הדרך לגבי התקרבותו. הוא גם לא רוכב עם אורות גבוהים בלילה שלא לצורך.

יש בישראל חבר במועדון האופנועים ששלם עם הבחירה שעשה ולא מרגיש צורך לתרץ אותה מול המלעיזים.

יש בישראל רוכב שגלש פעם בפורומים ובפייסבוק, הופתע לראות את כמות הגולשים ואת רמת הפעילות, אבל הוא ממש לא מתעניין בכך. הוא מעדיף לרכוב על האופנוע שלו במקום לכתוב על כך בבית מול מסך המחשב.

יש בישראל רוכבים מבוגרים שלעולם לא ירכבו על הארלי. למעשה, אופנוע ספורט עם 4 צילינדרים ויותר מ-1000 סמ"ק, ממש עושה להם את זה.

יש בישראל רוכב שגולש המון בפורומים הדו גלגליים ברשת, ובכל זאת לא השתכנע בעניין מגני הברכיים לרכיבה יומיומית.

יש בישראל רוכב אופנוע שטח מעמק יזרעאל שרוכב ממש לאט.

יש בישראל לא מעט רוכבים שהם אחרים לגמרי ממה שהם נראים. למרבה הפלא, הם הרוב.

מבוסס על הטור "יש בישראל" שכתב ופרסם יאיר לפיד במוסף "7 לילות" של ידיעות אחרונות ב-24 ליולי 2009. (פורסם במקור בבלוג kruvi.net)

תמונה: טל זהר