כשמו כן הוא

הגריסו של מוטוגוצי לא צריך טובות ולא צריך לספק הוכחות. יש לו שם קצר וחותך. שם שאומר בוא נתגרזן, בוא נשים קצת גריז בציפורניים, והכל במבטא איטלו-לטיני שכזה, כמו הסדרות בנטפליקס.

לעומתו, הגלדיוס של סוזוקי מכריז מראש, קבל עם ועדה, שהוא גלדיולה. נכון, יש לגלדיולות את הנישה שלהן בשוק, את המדף שלהן במשתלה, ובטח יהיה מתנדב צדיק שיתחכם וישאל מה פרח יפה כמוך עושה ברחוב המסגר…

אבל, עכשיו ברצינות, משהו עם השם הזה צורם באוזן, מצלצל באוזניים ודוקר את העיניים. דחיל ראבאק, מי נותן שם של פרח לאופנוע? למה לא נכריז על ג'יקסר כריזנטמה אר, על דרוזי גרברה או נחליף את הסוזוקי ויסטרום בסוזוקי גרניום?

אבל בטח יש איזה קהיליית פייסבוק של רוכבי גלדיוס נמרצים ונלהבים, עם טיולי מועדון, חולצות וצמידים תואמים, אז נשאיר את הגלדיוס הזה. אבל, וכאן בא אבל גדול, בלילה בלילה נחלום על הגריסו הזה באיטלקית, צולח להנאתו את מעבר הסלטביו….

ההגינות מחייבת לציין, שמחלקת המיתוג בסוזוקה בדרך כלל פוגעת לא רע. ה"קטאנה" נשמע אכזרי-מעודן, עם מסורת סמוראים עתיקת יומין. ה"היאבוסה" נשמע כמו בוסה, ליתר דיוק כמו חתיכת כוסה לפנים. ה"דיאר ביג" לא התבייש להזכיר לכולם למי יש הכי גדול. הבנדיט, בכל נפח, היה תמיד פרחח לא קטן… אז מה נסגר גם הגלדיולה הזאתי?!

ניחא.

בואו נתאושש מהגלדיוס החנון הזה, ונדבר על דוגמאות טובות אחרות, למשל האפריליה דורסדורו, או "דורסו" בקיצור, שלא מהסס לדרוס אותך כבר בהיכרות הראשונה, גם בכביש וגם באנדורו. או הסוזוקי "דג'אבל", שלעולם ירטיט מיתר אצל ילידי הסבנטיז בארץ ושום רשימה עיתונאית רצינית אינה שלמה בלעדיו. או הדוקאטי מולטי-סטראדה, ששמו לא מותיר מקום לפרשנות מיהו מלך הכביש, בכל כביש.

או היוסאנג "אכילה", סוג של קאסטום שמייד גורם לך לחשוב על ליאון קליגהופר, בכסא הגלגלים שלו, נדחף לים מהסיפון של "אכילה לאורו" בידי לוחמי חירות אמיצים מהסוג שגר כיום בנחלת אפריים ויהודה. ממש עושה חשק לדחוף כזה אכילה מגשר הירקון, לזכרו של ליאון המנוח ולתפארת מדינת ישראל.

לעניות דעתי, אם אין לאדוני שם מוצלח לאופנוע, הסתפק נא בשתי אותיות באנגלית פלוס נפח המנוע, רק לא שם של פרח.