להוציא את האדם מהמשוואה

בשנים האחרונות אני שומע ורואה הרבה תגובות בסגנון של "לא כדאי לך את האופנוע/רכב הזה, אין לו ABS ואין לו בקרת אחיזה…" ועוד חסרון קיומן של כל מיני מערכות כאלו ואחרות. נכון, אין עוררין על תרומתן של מערכות הבטיחות הללו לרוכב ולנהג, אבל מי אמר שאי אפשר בלי? עובדה, אנחנו וגם הורינו גדלנו בלעדיהם ושרדנו.

מי שמתגרה בדארווין אף מערכת לא תעזור לו וכאן נעוצה הבעיה, כי המערכות הללו מפותחות לדעתי בגלל כל אותן סטטיסטיקות נוראיות שנרשמות לרוב בגלל אותם רוכבים/נהגים שמתפרעים ומתגרים בדארווין. עד כדי כך שגם גוגל, גם אפל וגם טסלה נמצאים בשלבים די מקדמים של בניית המכונית האוטונומית, כזו שתוציא את האדם מהמשוואה.

ואני בטוח שעם המכונית האוטונומית יגיע גם האופנוע האוטונומי וזה לא נעצר שם. ארה"ב כבר הצהירה בעבר שמטוס ה-F35 יהיה מטוס הקרב המאוייש האחרון ואחריו היא תפתח רק מטוסי קרב לא מאויישים שיוכלו להגיע בין היתר לביצועים שבהם גוף האדם לא מהווה מגבלה. וכך, אחרי אלפי שנים שבהם האדם חלם לעוף וקצת יותר ממאה שנים אחרי שהצליח לעשות כן, מורידים אותו לאט לאט לקרקע.

לא מזמן, במסגרת מועדון הסרט הקלאסי אצלנו במשפחה, צפינו ילדי ואני בסרט 'משחקי מלחמה' מ-1984. למי שזוכר הסרט מספר על נער שפורץ בטעות למחשב של משרד ההגנה האמריקאי ומשחק איתו במלחמה גרעינית, רק שעבור המחשב זה לא משחק. אבל, הסרט מתחיל כאשר צמרת הביטחון האמריקאי מחליטה להוציא את האדם מן המשוואה ולתת למחשב את האחריות לשיגור הטילים הבליסטיים בעקבות ניסוי שהראה כי 20% מהחיילים לא שיגרו טילים עקב נקיפות מצפון ומחשבה שניה. השורה התחתונה של הסרט היתה שאם תוציא את האדם מהמשוואה, תקבל חוסר שליטה לחלוטין על גורלך. הסרט הזה, למרות שנתפס כסרט נעורים, בא בעצם לעורר את הדיון עד כמה אנחנו מוכנים לוותר על השליטה בחיינו ולהעבירה למכונה, והכל תמיד בשם איזה שהוא תירוץ מפוצץ כמו בטיחות וכדומה. לאחר הסרט, קיימנו דיון אצלנו במשפחה עם הילדים על הנושא והמשמעות הזו של ויתור על גורלך.

לנו (או לפחות לי) שנולדנו בשלהי שנות הששים והשבעים ועדיין גדלנו בעולם אנלוגי שבו ההחלטה היא של האדם, קשה לקבל את הדחיקה הזו החוצה. ואם נחזור לאופנועים, כי בכל זאת בטור דו-גלגלי עסקינן, אני מודה שברכיבה על האופנועים החדשים של היום אני מרגיש הרבה פחות מחובר לכביש מאשר על אופנוע משנות השמונים או התשעים, ולכן גם לא מצאתי אחד שממש התחברתי אליו.

נכון, המערכות החדשות מאפשרות לרכב מהר יותר ולקחת את הסיבובים נמוך יותר, אבל הפידבק/התחושה שמועברת מהכביש והאופנוע לרוכב כמעט ולא מורגשת ואני אסביר למה הכוונה. באופנוע הישן שלי, כאשר אני מתקרב למגבלות שלו אני מרגיש את השלדה מתעוותת תחתי כאומרת לי "חביבי, תעצור. עד כאן", או את הכידון מתנדנד, ואז אני יודע לסגת אחורה. אותו דבר גם ברכבים, שם יש גם מערכות לתיקון סטיה מנתיב, מובילאיי ועוד ועוד. אולי אני מיושן או דינוזאור אבל אני עדיין לא מוכן לוותר על השליטה שלי ברכב ועל הקשר ביני לבין האופנוע/רכב והכביש.

ברור לי שילדינו ונכדינו שנולדים היום לתוך המציאות הזו יקבלו את הרכבים האוטונומיים כמובן מאליו כי זה מה שהם מכירים, והמציאות לוקחת אותנו לעולם שבו המחשבים יחליפו אותנו בכל תחום עד שנהפוך למיותרים. אבל עדיין יש פינות מסויימות שמסרבות להיכנע לתכתיבים הללו ואחת מהן דווקא מגלגלת הרבה כסף. זוהי סדרת הנאסקר האמריקאית שם התקנון אוסר לחלוטין על שימוש במערכות אלקטרוניות לנהיגה.

אני מניח שמתי שהוא במסגרת גל רטרו כזה או אחר האדם ינסה לחזור אחורה לימים שבהם זה היה הוא ששלט במשוואה ולא עמד וצפה סתם מהצד. אבל עד שזה יקרה, בואו ננסה להישאר כמה שיותר בפנים ונפסיק להתחרות עם דארווין כדי לא לתת לכל המצקצקים מוטיבציה להוציא אותנו החוצה.

 

העתיד (1) ע"פ הונדה

 

העתיד (2) ע"פ ב.מ.וו