להיות מכונאי: מחזה ב-5 מערכות

טוב, אני לא יכל להקיף אופנוע שלוש מאות שישים וחמש מעלות…

מי שמכיר אותי יודע שאני טכנופוב. עוד באירופה אני טכנופוב. באירופה, כשהייתי ילד על אופניים, אם משהו היה מתקלקל, הייתי הולך במו ידיי לזקן עם הפלולה שמוכר אוויר בשקל, בכובשים פינת סימטת הכרמל, ומשלם לו. שקל.

ואם אין – אז אין. אם אין שקל אז אין אופניים לרכוב. אבא עסוק בלסחוב על הגב שקי מלט בשביל סולל בונה ואמא עסוקה בלנקות את הבית של אשכנזים מהקיבוץ הארצי.

מסקנה לחיים: אם תשבור את זה – לא יבוא אחר. (if u build it, he will cum)

חותמת?

פאסט פורווארד להיום 

היום אני יכל לומר שאני טכנופוב מוצהר. אבל גם קצת אופנוען כי אחרי הכל אני יושב רוב חיי על מושב אופנוע. המוטו שלי הוא: יואבי אל תיגע! זה חפץ חשוד!!!

אלא אם צריך לטפל, ולפעמים צריך. אז לא משנה כמה פעמים החלפתי פילטר שמן בדרעק הזה, אני תמיד ניגש ביראה לכל בורג ומתפלל, כי אם שברתי – אז אין. ואם אין – אז אין. ועכשיו לך תגיע לעבודה בגרצליה שמתגמלת בשכר ממוצע שאפילו אתה בעצמך לא מבין בשביל מה לטרוח.

קצת מוקדם יותר מהיום

החורף האחרון האכיל אותי יד (או שתיים) מלטפת לפנים.

בין היתר מתי שבדיוק הייתי צריך את הנבלה בשביל להגיע לרבותא להשביר – היא שבקה.

סמסמים נכתבו, פוסט פורסם בדוגיגים, ואף הפלג נחת בחצרי. כשהוא המריא גיליתי שהווינקר הקדמי חדל לעבוד.

אבל אני התחלתי בדיוק לעבוד אז אפשר לחיות עם זה, עד… הטסט בספטמבר.

מבצע זאפטה

אני מוכן להישבע שבאיזה רמזור שמאלה הוינקר האחורי עבד! הבטתי בו נכוחה! כל זאת היה אתמול!

ועדיין הטסט ממשמש אז מושב עף ומיכל דלק עף.

ועכשיו דיאגנוזה:

איתות שמאלה מראה בלו"ש נורה מהבהבת – סימן שהסוויץ' סבבה. יואבי אל תיגע.

הלאה. קדימה. מסיכה עפה. שוב ספגטי צבעוני (ניומניוםניום בעע) רגע מה זה הזכר הזה? מה זו הנקבה הזו שקשורה לשני חוטים? הם נראים לי באותו הצבע אז אני אחבר אותם ואסתום אזניים.

פוף! הקדמי חזר לעבוד! האדיוט (שזה אני) שכח לחבר כשהפלג הלך אז הוא (הווינקר) נשא עימו את צער השתיקה, את נוף האבן שחרטטנו אז…

שמאלי אחורי כמכשול

עליו הכי הרבה התעכבתי. אתמול הוא עבד והיום לא, אז פירקתי פלסטיק צד ונכנסתי בראבק של האיזולירבנד שעוטף את הריליי, כי צריך לבדוק אם יוצאים ממנו פולסים.

ואז אמרתי רגע: זה בין הריליי למחוון, וזה או להפשיט את צמת הזנב או לפרק את הקצה של הווינקר, כי באמצע יש פלסטיקת זנב, ומעליה סבל נחושתיים ומעליו ארגז ויואבי אל תיגע זה חפץ חשוד.

אז הזחתי בורג של הבקליט וגיליתי זוועת עולם: אבק פודרה וקורוזיה מחוללים יחדיו טנגו צפרדעים.

הטונגסתאם של הנורה נראה ישר ורציף – אז פה לא חשדתי והתחלתי להזליף בראבאק של הספריי מגעים ונייר אפס. אתמול היה טוב, ויהיה גם מחר.

לא זזה רברס.

לקחתי עבומטר ופלוק (שזה אותו מכשיר) וחיברתי את הסטטוסקופ לפלוס והמינוס של הבית: באון הפלוק הראה ברייקדאנס ובאוף זירו.

מוזר. הטונגסתאם נראה רציף בנורה ורק אתמול היא עבדה אז המשכתי לשפשף עם נייר אפס עד שהשד כמעט יצא. וגם הזלפתי זלעפות של ספריי מגעים שמנוני.

באין נורה חליפית, ורק אתמול היא עבדה, פירקתי את הבקליט של הקדמי. מה שנגלה לנגד עיניי לקוח ממנהרת הזמן – כל הבית נראה כאילו עכשיו יצא מהמפעל! (תמונות באינסטוש. לא)

נורה קדמית אחורה והופ! וינקר אחורי עובד!

את הזאפטות שהאכלתי את עצמי על הפאדיחה הזו שמעו גם זקני צפת.

אוקאם

אז נכון שהאופנועה שלי מתנהגת כמו אישה קפריזית שמלבינה לי שערות (חצי שנה ככה: “וואי! איך אני יעבור טסט בלי מחוון שמאלי? מאיפה אני ישיג עכשיו חשמלאי? אני אמנם בבון אבל לא בא לי לפלות כינים מהצמה!”) אבל גדולים וגברים ממני רכבו על שכמותה במדבריות של הדקאר וצמתה המתנפנפת ברוח לא מתקלקלת סתם!

המסקנה שלנו ילדים היא – לא להתפתות לעיסקאות בשטח! שתו רק מים! מים!

 

אחרית דבר (מספר שורות של פיכחון):

אולי זה פוסט תרפואידי אישי שלי עם עצמי להבין (או להצדיק/לתרץ) את ההמנעות שלי להפשיל שרוולים וללכלך את הידיים. עם הקוראים דאובי העיניים הסליחה.

העיקר שניגשתי לסאחבי הטסטר:

– “מה מצב? התגעגעת? בקרוב נתראה כל חצי שנה”

– “מי אתה איש מוזר עם אדי אלכוהול מהפה? תביא, תביא סיבוב!”

מה הקטע של טסטרים לקחת סיבוב על האופנוע עם הניירות בין האצבעות וכובע קסקט? ובשביל מה החרקה יא זבל! אתה גומר לי את הצמיג! מה, אתה לא סומך על הנייר שעלה לי מאה שקל שנקרא אישור בלמים?

ומה הקטע של המדבקה המנוקבת?

הופה, יש לי חומר לפוסט הבא…