מבחן לדוקאטי 860GTS בביקור באוסטרליה

מה עושה אדם שצריך לטוס לאוסטרליה ולבלות יומיים בטיסה הלוך, חמישה ימים ביבשת שלמטה, ועוד יומיים בטיסה חזור? עד שכבר מגיעים סופסוף לאוסטרליה, איך מוציאים את המיטב מהזמן המוגבל הזה? – זו בדיוק הדילמה שעמדה בפני עת טיסתי לכנס באוסטרליה מיד אחרי יום כיפור. תמיד אמרתי לעצמי שאם אני מגיע לאוסטרליה אני נשאר שם לפחות חודש או חודשיים כדי לטייל שם. אז אמרתי, אז מה. אישתי שהתעצבנה עלי שאני משאיר אותה לבד בחופשת סוכות עם הילדים קבעה בנחרצות: "אתה טס, נותן את ההרצאה שלך וחוזר. נקודה." וכך זה נסגר.

אז מה עושים? אהיה באוסטרליה וחוץ מבריזביין לא אראה כלום? לא שבריזביין איננה עיר יפה, היא עיר מדהימה, נקייה, עם פארק עירוני ענק הכולל חוף מלאכותי הפתוח חינם לציבור, מערכת כבישים נפרדת לחלוטין עבור התחבורה הציבורית והכל מסודר ומתוקתק בחביבות אוסטרלית. קל להבין מדוע אוהבים את האוסטרלים.

בריזביין

בהעדר כל מוזיאון דו"ג באזור או אירוע דו-גלגלי קרוב החלטתי לפנות אל חברי קבוצת הפייסבוק של דוקאטי פאנטה בה אני חבר ושאחוז גדול מחבריה אוסטרלים, ושאלתי מי נמצא בבריזביין ומעוניין להיפגש. לשמחתי נעניתי על ידי מספר חברים הגרים באיזור ואחד מהם כריס, גר ממש בבריזביין. מכיוון שהוא בפנסיה אזי היה לו זמן להיפגש איתי גם באמצע השבוע וכך קבענו ליום רביעי.

כישראלים, אנחנו גדלים עם הרבה פחדים ואזהרות בעיקר כאלה הקשורים לזהותנו בחו"ל. כמה פעמים הסבירו לנו לא לדבר עברית ברחוב, או לא ללבוש חולצות בעלות כיתוב בעברית, ובכלל – להסתיר את זהותנו מזרים? בנוסף, כל חיינו מטיפים לנו שאסור ליצור קשר עם זרים ועל אחת כמה וכמה דרך הרשת. די שעשע אותי העניין הזה שאני מטיף לילדי להיזהר מחשיפה ויצירת קשר עם זרים ברשת והנה אני עושה את הדבר שאני מטיף נגדו.

ביום רביעי, כריס הגיע לאסוף אותי מהמלון כמתוכנן ונסענו אליו הביתה. ביתו של כריס בנוי משתי קומות כאשר הקומה השניה היא קומת מגורים וקומת הקרקע היא הגאראז', המוסך שלו או ה-MAN CAVE שלו, תקראו לזה איך שתרצו אבל הלוואי עלי גאראז' כזה (תיהנו מהתמונות). המוסך מורכב משני חדרים גדולים ועוד חדר קטן, ומכיל כארבעה עשר אופנועים, כולם של כריס. מסביב שולחנות עבודה עם חלקים וכלים, כל מה שצריך בכל בית. על הליפט עומד סוזוקי GS1100 שנת 79' שנמצא בתהליך שיפוץ, ומסביב דו"פים של סוזוקי מתחילת שנות השבעים, מצ'לס, דוקאטי פאנטה 350 שעבר הגדלת מנוע ל-660 סמ"ק ועמד במשך שנים במוזיאון פרטי, הדוקאטי 860GTS עליו רכבתי והונדה VFR1200 שנת 2013 עליו רוכב כריס לטיולים ארוכים עם האישה. כריס יצא לפנסיה מוקדמת ומאז הוא עוסק בשיפוץ אופנועים ישנים ומוכר אותם והמוסך הביתי שלו הוא החלום הרטוב של כל אופנוען ישראלי באשר הוא (לפחות אני הרגשתי ככה).

"מערת האדם הקדמון"

לאחר היכרות וסיור במוסך ניגשנו אל האופנועים שהוכנו לרכיבה. כריס רכב על סוזוקי T500, דגם כביש  דו-פעימתי מתחילת שנות השבעים, אני רכבתי על דוקאטי 860GTS שנת 78' ממנו התפתח דגם ה-900SS המפורסם עליו רכב מייק היילווד. יחד איתנו רכב גם חבר של כריס שאחיו עובד בצוות המכונאים של מאבריק וויניאלס במוטוGP ולפני כן עבד עם חורחה  לורנזו, וכך גם שמעתי קצת ריכולים מתוך הפיטס. הוא רכב על סוזוקי T350 שתי-פעימות, האח הקטן של ה-T500.

הדוקאטי 860GTS הוא ההמשך הישיר של דגם ה-750GT שהיה האופנוע הראשון של דוקאטי עם מנוע ה-L טווין ועל הבסיס שלו נבנה האופנוע איתו ניצח פול סמארט את מירוץ האימולה 200 ב-1972. על עיצוב ה-860 אחראי מעצב המכוניות ג'יוגיארו ותרומתו הבולטת ביותר היא ההמשכיות של מיכל הדלק אל מכסי הצד. זהו אופנוע עירום, פשוט המיועד לשימוש יום יומי ומצוייד במקור גם בסטרטר וגם בקיק. באופנוע הספציפי עליו רכבתי הסטרטר לא עבד וההנעה התבצעה בקיק בלבד, עסק לא פשוט בדוקאטי הזה ולמעט פעם אחת שהצלחתי להניע, רק כריס הצליח להניע איתו. כריס גם הוסיף מגינים לכידון בטענה שככה פחות קר לו בידיים בזמן רכיבה.

כריס, הידיד החדש שנרכש מהפייסבוק

התנעה של האופנוע מבהירה לך שכאן זה שנות השבעים והסאונד שבוקע מאגזוזי הקונטי, מוזיקה לאוזניים, מבהיר שהוא חלק בלתי נפרד מהנראות של האופנוע. כריס השאיל לנו ציוד רכיבה שכלל מעילים, כפפות וקסדות ויצאנו לרכיבה של כארבע שעות בכבישים המפותלים שנמצאים ביערות באיזור. כריס רכב ראשון, אני אחריו וחברו של כריס, ששכחתי את שמו, רכב שלישי. מאוד מוזר לרכב בצד הנגדי של הכביש והרבה פעמים אמרתי לעצמי איזה מזל שיש לי אחרי מי לעקוב, כי בטוח הייתי שוכח לרגע היכן אני נמצא ונכנס לכיכר מהכיוון הלא נכון או פונה שמאלה לנתיב הלא נכון. גם אחרי ארבע שעות כאלה עדיין לא התרגלתי. אני מניח שצריך כמה ימים אינטנסיביים כדי להתרגל לכיוון הנסיעה ההפוך. לאורך כל מסלול הרכיבה ישנו שילוט המזהיר אותך מפני קנגרו'ס שעלולים לחצות את הכביש ולהפתיע את הנהגים והרוכבים, בעיקר בשעות הערב והבוקר המוקדמות כשעדיין חשוך. מאוד הזכיר לי את הרכיבה בוויסקונסין שבארה"ב ששם הכבישים מלאים בשילוט המזהיר מפני איילים. יחי ההבדל הקטן.

לגבי הדוקאטי, מה אומר ומה אספר לכם? – הרכיבה על הדוקאטי הישן הזה היתה חוויה. הכל מכני וקשה, הקלאץ' דורש עבודת לחיצה רצינית ואחרי זמן לא רב מרגישים את השרירים. ARM PUMP זה כאן. גם הגז והברקס דורשים סיבוב ועבודה החלטית אבל ככה זה היה פעם כשהאופנועים היו מברזל והרוכבים מפלדה. בפניות הדוקאטי הוא בדיוק כמו שקראתי עליו בעיתונים הקלאסיים, מאוד יציב בסיבובים, ממש קטר בזכות בסיס הגלגלים הארוך שלו ולכן גם כל שינוי כיוון דורש מאמץ. הבלימה הזכירה לי  את הסוזוקי GS שהיה לי בארה"ב. גם בדוקאטי היא דורשת תכנון מוקדם מפני שמשקל של 200 קילו רטוב עם בלמים מאותן שנים מצריכים מרחק בלימה רב יותר מהמקובל כיום. אך זו חלק מהחוויה, ובעיני זה מקביל לנהיגה בפרארי מאותן שנים, נהיגה/רכיבה נטו ללא שום אלקטרוניקה או בקרות, זה רק הרוכב והמכונה וזה כיף. זה היה כיף גדול שממש חשתי שרק בשביל זה היה שווה לטוס עד לשם.

ווס קולי רפליקה

אחרי הרכיבה בכבישי 'נס הרים, ליאון ולוזית' שלהם רכבנו אל איזור התעשיה בו מרוכזים כל עסקי הדו"ג והרכב בבריזביין. כריס הכיר לי את מיישר השלדות שלו, בחור אוסטרלי מבוגר שכל התמחותו היא ביישור שלדות כולל שלדות אלומיניום של אופנועי כביש ואופנועי מירוץ, 60 שנה שהוא בתחום ואת העסק שלו תוכלו לראות בתמונות. משם המשכנו לחנות חלפים ומכירות ואח"כ לארוחת צהריים ב'קפה טומי' שנמצא בין סוכנות סוזוקי לדוקאטי, ולשם מגיעים הרוכבים המקומיים בכל ימות השבוע כדי לאכול, להיפגש ולשתות כמובן, ובעיקר בימי שבת. בתוך בית הקפה עמד לראווה על דלפק סוזוקי GS1000S שנת 1979 שנקרא גם רפליקת 'ווס קולי', על שם הרוכב שזכה עבור סוזוקי שנתיים רצופות, בשנים 79 ו-80, באליפות הסופרבייק האמריקאית. לדעתי, אחד הסוזוקים היפים ביותר שאי פעם יוצרו. אחרי ארוחת צהריים בריאה חזרנו לביתו של כריס לקפה ופיטפוטים, ואח"כ חזרה למלון כדי שאספיק לארוחת הערב החגיגית של סיום הכנס.

בסיכומו של דבר, הביקור הקצר באוסטרליה בהחלט לא היה לחינם והרווחתי לא רק טיול אופנועים מדהים אלא גם חבר חדש, מעבר לזה שהודעתי לכריס שכאשר הוא מגיע לישראל תורי לשלם את החוב ושיידע שמחכה לו כאן אופנוע לטיול, אלא שכריס כבר מתכנן את המסלול לטיול גדול יותר בביקור הבא שלי. עכשיו רק נותר למצוא שוב כנס באוסטרליה.

ומסתבר גם, שיש דברים טובים בפייסבוק…