מוזיאון האופנועים היווני

לאחרונה הוזמנתי לאתונה לחמישה ימים ע"י מכון דמוקריטוס באתונה שהוא מכון מחקר למדעים מדוייקים להעביר שם הרצאה וגם כדי לעזור להם לשדרג את המיכשור הקיים שם. אז מה עושה חובב אופנועים מושבע שכמותי? אקרופוליס? היפודרום? ממש לא. חיפוש ברשת הניב את תוצאה שישנו מוזיאון אופנועים באתונה, יש לו דף בפייסבוק, יש לו אתר עם תמונות של חלק מהאוסף אך משום מה אין שעות ביקור או כתובת. מוזר.

החלטתי ליצור קשר ושלחתי אימייל לכתובת שהופיעה באתר, ציינתי שאני מגיע לאתונה ואהיה בה מיום שני עד שישי ושאני מעוניין לבקר במוזיאון. התשובה שקיבלתי הייתה שהמוזיאון איננו פתוח אבל ניתן לתאם ביקור פרטי והאם יום רביעי בצהריים מתאים לי? מכיוון שבאותו זמן הייתי אמור לתת הרצאה ניסיתי לקבוע מועד חדש אך הבחור לא זז מיום רביעי.

ביום שני הגעתי לאתונה בשמונה בבוקר ולאחר סדרת פגישות במכון הגעתי למלון באחת בצהריים לנוח לפני ארוחת הערב שתוכננה לי. שיטוט קצר בגוגל הראה שהמוזיאון נמצע במרחק 4.5 קילומטר ממני בקו ישר לכיוון האקרופוליס ולמרות שהייתי ער משלוש בלילה עקב הטיסה המוקדמת, החלטתי שאני שם פעמי למקום. הדרך למוזיאון, למרות שעברה דרך דאון-טאון אתונה ברחוב ראשי מאוד בו נמצאות גם שגרירויות זרות, הייתה די מדכאת. הרבה גראפיטי על הקירות, הרבה שטחי מסחר ריקים עם שלטים להשכרה, מדרכות שבורות ועוד. המשבר הכלכלי ביוון בהחלט מורגש גם לתייר הבא מבחוץ, ארבע עשרה שנים לא הייתי באתונה ולא כך זכרתי אותה. האם האלים עזבו את יוון והניחו אותה לגורלה?

לאחר הליכה של כארבעים דקות הגעתי למקום, מבנה בעל חמש קומות ומרתף שנמצא במה שהיה בעבר איזור מסחר שוקק חיים קרוב מאוד לאקרופוליס והיום הוא מעין מגדלור שעדיין מאיר את אורו בדד. בעל המקום ישב בקומת הקרקע, נקישה קלה בדלת והוזמנתי פנימה. מיד התנצלתי על הגעתי ללא תיאום אך בעל המקום אמר שאין שום בעיה ולהיפך, הוא בדיוק פתח את האימייל שלי להציע אולי אוכל להגיע היום, כך ש'החוצפה' שלי דווקא התאימה לשנינו.

מוזיאון האופנועים היווני, הוא בעצם אוסף אופנועים פרטי, המכיל מעל למאה אופנועים של אדם בגיל 60 פלוס בשם פאנאיוטיס (טאקיס) מאריופולוס, אשר רכש את המבנה בעל חמש הקומות על מנת לשכן בו אות אוספו ולהפכו למוזיאון. טאקיס אדריכל במקצועו וחובב אופנועים מושבע אסף את האופנועים במהלך חייו, כולם עובדים, כולם נוסעים וטאקיס אשר פעיל מאוד במועדון האופנועים הקלאסי ביוון ומשמש כנשיאו, לוקח כל פעם מספר אופנועים לאירועים ורוכב עליהם במסלול. בסופ"ש שעבר הוא לקח את הבראף-סופריור שלו לאירוע קלאסיים שהתרחש במסלול קרוב לאתונה ורכב עליו שם. טאקיס גם רוכב על האופנועים שלו, למרות היותם נדירים, לאירועים גם מחוץ ליוון.

התחלנו את הסיור בקומת המרתף, שם נמצאים אופנועים שטאקיס עובד עליהם כמו הדוקאטי 900SS וה-BMW R60 או הבראף איתו הגיע לאירוע הקלאסיים שבוע לפני. בקומת המרתף האופנועים חונים בצפיפות, חלקם מכוסים בניילונים אך עדיין ניתן לראות את הצונדאפ עם סירה משנת 1947 שהורכב בגרמניה שלאחר המלחמה מחלקי ספייר שנשארו כחלק מניסיון של החברה להתאושש. בצד אחר של המרתף מונח לו גוצי טריאלצ'ה בעל שלושה גלגלים, אחד לפנים ושניים מאחור עם ארגז מטען גדול מאחורי הרוכב. הגוצי הזה שימש כטנדר מסחרי לכל דבר באיטליה שלאחר המלחמה. מהמרתף. אנו עולים לקומה הראשונה שם נמצאים אקזמפלרים איטלקיים מהשנים שלאחר המלחמה. ניתן למצוא שם ניבאל – יצרן איטלקי קטן ומאוד נדיר, פארילה, בנלי, גוצי וגם וספה. מיותר לציין שכל אותו זמן שאני עסוק בהתבוננות וצילום טאקיס מסביר ומספר בסבלנות אין קץ, באריכות ובפירוט על כל אופנוע ואופנוע וכיצד הגיע אליו, באיזה מצב, ומה נדרש היה כדי להביאו לכשירות. בתחילה אני מרגיש שטאקיס קצת בוחן אותי כדי לראות מהי רמת הידע שלי. לאחר שעברתי את המבחן התקבלתי, אני גם מתכבד בכוס קפה.

קדימה, ממשיכים לקומה שניה שם נמצאים האופנועים המודרניים, ביניהם הונדה CB750 שנת 1970, שתי לברדות, האחת מדגם C3 עם מנוע בעל שלושה צילינדרים והשני טווין מדגם 2SF 1000. בכניסה לחדר עומד מצ'לס מדהים שהתחרה פעם באי מאן. במבואה הגדולה בקומה עומד במרכז מוטוגוצי לה-מאנס 2 ומצדו האחד שורה של דוקאטים, 851 גרסת פול סמארט, פאנטה 500 ו-600 וכן פאזו 906 ושתי בימוטות. מצדו השני של הגוצי שורה נוספת אשר האטרקציות בה הן ה-998 סנה שיוצרה כהוקרה לאיירטון סנה, ה-MV אגוסטה RR4F וגרסת ההוקרה לאיירטון סנה של ה-4F. בצד החדר עמדו הסקרמברלים של דוקאטי (אלו המקוריים, לא החדש) וטרימף ביניהם. על הקירות תלויות כרזות של אירועים שונים, ציורי שמן של האופנועים של טאקיס, וכן גזרי עיתונים ממוסגרים עם ידיעות דו גלגליות מתקופות שונות.

הלאה לקומה השלישית, שם שוכנים להם אופנועי BMW מסדרת ה-R60, R71 מקורי אותו הרוסים העתיקו על מנת לייצר את האורל המוכר לנו כיום, NSU, ועוד אופנוע צרפתי נדיר מאוד, Terrot, שנלקח שלל על ידי הגרמנים בעת כיבוש צרפת והגיע ליוון עם הכיבוש הגרמני ונשאר שם. טאקיס מספר לי שיש בידו את כל התיעוד על האופנוע מהרגע שנקנה ועד הגיעו אליו. באותה קומה נמצאים גם שני דגמי וילוסט אותם ניתן לזהות לפי שלוליות השמן שמתחת לאופנוע, סקוט משנת 1947 אם אני זוכר נכון, שנבנה עם קירור מים, וגם וינסנט. כמובן שטאקיס מציין שהוא רכש אותו הרבה לפני שערכם של הוינסנטים הרקיע שחקים.

בקומה הרביעית שוכנים אופנועים מתקופת בין המלחמות. ניתן היה למצוא שם שוב וילוסט, סאנבים, נימבוס דני בעל ארבע צילינדרים אורכי, אופנוע צרפתי נדיר מתוצרת אוטומוטו, אופנוע בלגי נדיר מתוצרת לה-מונדיאל (לא קשור כלל למונדיאל האיטלקית), גוצי צבאי, וכן עוד אופנוע צבאי שוויצרי מתוצרת יוניברסל, חברה שוויצרית אשר יצרה אופנועים לצבא המקומי (כן, גם האופנוע עם הרובה הוא שוויצרי מתוצרת החברה הזו).האופנועים המעניינים בקומה הזו היו אופנועי הדאגלס הבריטיים עם מנועי הבוקסר האורכיים שיוצרו שנים לפני ש-BMW  חשבו על הבוקסר. בין לבין בפינות החדרים עמדו ארונות זכוכית עם חפצי ממורביליה שונים כאשר זה אשר הכי מצא חן בעיני הכיל עשרות ספידומטרים אנאלוגיים מכל השנים. תענוג פשוט תענוג. בקומה החמישית עמד אופנוע בודד ליד פינת אירוח, זהו הווילוסט האהוב על טאקיס. משם יש יציאה לגג אשר ממנו מקבלים את התצפית הטובה ביותר בעיר על האקרופוליס העומד מנגד.

למעלה מחמש שעות ביליתי בחברת טאקיס ואופנועיו מקבל מידע יותר ממה שאוכל לזכור, שומע סיפורי שיפוצים, מביט בתמונות במחשב, נפעם מכמות האופנועים, מצבם והעושר הגיווני. טאקיס אפילו התנצל שחלק ניכר מהאוסף מאוחסן במקום אחר עד שהוא יסיים את הבנייה במקום וחלק גם נמצא בתהליכי שיפוץ בסדנאות באיטליה. הוא סיפר שהמשבר הכלכלי פגע בו כל-כך עד שהוא נאלץ למכור את ביתו על מנת לשלם מיסים וחובות וכל זאת כדי לא למכור את אופנועיו, מכיוון שהוא ואישתו לא היו מוכנים להתגורר בשכירות הם עברו להתגורר במבנה אותו הוא מייעד למוזיאון שם הכשירו איזור קטן למגורים. הלכתי משם רק בגלל שהייתה לי התחייבות אחרת לאותו ערב, אחרת נשבע לכם שהייתי מתנחל שם. הצטערתי מאוד שלא הצטיידתי מבעוד מועד במצלמה ראויה ואת הצילומים נאלצתי לבצע באמצעות הטלפון. מקווה שתמצאו בליבכם מקום לסלוח לי, כי אני לא!

המוזיאון, כרגע נמצא בשלבי אישורים וביורוקרטיה יוונית, אותה מכנה טאקיס הנוראית ביותר בעולם שאם אפשר מכל דבר הכי קטן ינסו להוציא ממך עוד ועוד אישורים שעולים עוד ועוד כסף כמובן. אמרתי לא שלמזלו הוא עוד לא פגש את הביורוקרטיה הישראלית כך שהמצב לא כזה נורא. הוא כמובן לא האמין לי בתחילה אבל לאחר כמה סיפורים מצידי בעיקר בנושא הספורט המוטורי כדוגמה, אני חושב שהוא השתכנע. מלבד המוזיאון, טאקיס פתח חברה לטיולי אופנועים ביוון שם זוכים המטיילים לרכב על אופנועיו הקלאסיים של טאקיס ביניהם ה-R60 BMW הלברדה SF2 וה-C3, הקאוואסאקי 1000Z, מוטוגוצי V7, R50 BMW ו-R60 עם סירה. יש למוזיאון אתר אינטרנט ותוכלו למצוא אותו גם בפייסבוק. בנוסף לכל שלל תפקידיו ופועלו בסצינת האופנועים הקלאסית המקומית, טאקיס גם חבר מועדון הגוצי המקומי וכבר סיכמנו שנתאם משהו לעתיד. טאקיס מצדו הבטיח לארגן ארוחה גדולה על הגג עם הנוף של האקרופוליס ברקע מואר בצבעי השקיעה.

הדרך חזרה למלון לוותה בהתרוממות רוח. פתאום אתונה נראית הרבה יותר טוב והרבה יותר יפה. מי שם לב לחנויות הנטושות או לגראפיטי?היי, אפילו הנשים היווניות נראות פתאום כמו אפרודיטה… אז הבנתי שהאלים כלל לא עזבו את יוון הם פשוט התנקזו כולם לבנין אחד בן חמש קומות, משגיחים על אחד האוצרות הגדולים ביותר שיש לאתונה להציע ומדי פעם מעיפים מבט לעבר האקרופוליס מהתצפית הכי טובה בעיר.