מישיגן. עונה קצרה אבל יופי של שלכת.

מאת: ארז תורג'מן

 

באפריל, הכל עדיין אפור. העצים ללא עלווה, הדשא עדיין נראה קפוא והילדים עדיין לובשים מעילים. לא זמן טוב להוציא את האופנוע. וגם אם נצא, לאן? הכבישים מלאי בורות, הנהגים בקופסאות עדיין עם אותם טלפונים ביד עוד מהקיץ הקודם. נחכה. גם יום מסלול במזג אוויר שכזה יהיה הימור מסוכן מדי,  לכל הפחות הצמיג ידפק במפגש עם האספלט הקר.

סוף סוף יוני, ירוק בחוץ, יש ימים נעימים. כיף לשבת בערב בחצר לאור מדורה. הבקרים עדיין קרים אבל מתחמם לכדי נעים לקראת אמצע היום. עונת ימי המסלול התחילה רשמית. על הכביש הציבורי עדיין עדיף לוותר, הבורות מהחורף לא תוקנו והטלפונים עדיין בידיי כל דיכפין. יום מסלול זה כיף, אמנם צריך להסיר קצת חלודה, להזכר בכאב הטוב של שרירי הגוף אחרי סשן רכיבה מוצלח.

 

יולי. הלכו שני סטים של צמיגים.

אוגוסט? אוגוסט כבר חם מדי לקמפינג על המסלול. יש רק עץ אחד בכל המדשאות וכדאי להגיע מוקדם ולפרוס אוהל תחתיו. לילידי המקום זה לא מדי משנה, בכל מקרה הם מגיעים עם קראוון מאובזר לעילא ולעילא. אבל הרכיבות על המסלול הן כמו מדיטציה. או אורגזמה. כל אחד והקטע שלו, העיקר הקיצון שבדבר. ומה לגבי הכביש הציבורי? אולי עדיף להמנע ממנו במישיגן, יותר מפי שניים אחוזי תמותה לכלל משתמשי הכביש ביחס לוילה בג׳ונגל.

ספטמבר. מתחילים להריח את הסוף של העונה. הגשם נעשה תכוף יותר והימים קצרים. קשה להתמיד ולהשתפר בעונה כל כך קצרה, אבל זה מה יש. מזל שהילדים ובת הזוג נהנים מהאווירה על המסלול, לזו יש את הקמפינג ולזה יש את הזיעה בחליפה. לך תבין ולכי תביני. יקר העסק, ובשביל עונה כל כך קצרה עדיין נרכש לו גנרטור, על מנת שלא יהיה קר לצמיגים. ככה זה, אין קשר בין נסועה או מספר ימי מסלול להשקעה. הזוזים ייצאו מהכיס כך או אחרת.

 

אוקטובר. אמנם חוקי לרכב ללא קסדה אבל פאקינג קר, נוותר על הכביש הציבורי. חזרנו לבורסת ההימורים של ימי המסלול, למכורים בלבד. עם קצת מזל נסחט עוד סופ״ש עם טמפרטורות שקרובות לקרה בלילות. יש רק אוהל אבל יהיה בסדר, לפחות לא נזיע בחליפה.

בתכלס הייתה אחלה עונה, המסלול מושך אליו אחלה אנשים, אפשר לחוש בהתקדמות עם הרכיבה והמשפחה נהנית מהקמפינג. חבל שזה הקיץ האחרון במישיגן.

נובמבר. אין סיכוי שגוררים את האופנוע 10 שעות דרומה לאלבמה, אבל תמיד אפשר לפנטז.