מקס מקס עובר גהינום בנבדה

הקדמה (מאת: ינוקא)

לפני חודשיים אני מקבל הודעת ווטס-אפ מיורם לביא: "אדם קם בבוקר ומזנק למרוץ, מזנק היטב ואפילו מחזיק הובלה לכמה זמן, ואז – כאבים בחזה. מפה לשם אמבולנס ובית חולים ובדיקות. עכשיו בתור לצינתור".

יצא מזה. "פתחו 2 סתימות" – הודיע לי בהודעה נוספת למחרת. יצא בזול אבל עם אזהרת מסע.

יורם לביא המכונה "מקס-מקס" הוא ישראלי החי במקסיקו, אופנוען אקסטרים בתחום האנדורו והטריאל שמאחוריו עשרות תחרויות בינלאומיות על גב אופנועי שטח מכל הסוגים. הוא גם כבר לא ילד.

סתימות בעורקים, כאבי לב, צינתורים, אללה, דוניא, ונעליים… את המנגינה לא מפסיקים. עברו חודשיים ויורם שוב מתערבל עם הסלעים בטירוף שלו, והפעם בנבדה.

הנה כך:

מירוץ אקסטרים מספר 2 השנה (מתוך 4 או 5) – אי-אר-סי אנדורו פסט בספארקס, נבדה.

10  שעות נסיעה לכל כיוון, מסלול של 7 מייל "בלבד" שאותו היינו צריכים לעשות כמה שיותר פעמים כשהשערים נסגרים אחרי שעתיים וחצי מקסימום.

גהינום מהרגע הראשון ועד הרגע האחרון ממש כי סחבאק סיים את המסלול דקה לפני זמן הגג. סלעים, עליות תלולות בטירוף, חול, דרדרת, ירידות אימה, צוקים שגורמים לך להרהר רגע כמה שווים החיים שלך… כיף טהור!

קודי עשה 5 הקפות, עוד שני "פרו" עשו 3 הקפות, עוד כמה – 2 הקפות, וכל שאר שדה החובבים הקפה אחת בלבד.

את נשמתי נתתי כדי לסיים בזמן תוך כדי בדיקת יכולת אישית ברמה של "תמות נפשי עם פלשתים" או "הכל סבבה". לשמחתי החלק של "תמות" לא עבד, אבל כן הצלחתי באפיסת כוחות להחליק על אחד הסלעים האחרונים, ליפול על צידי ולשבור (שוב) צלע… אולי אני כבר זקן מדי בשביל החרא הזה???

עדיין, מיקום של 37 מתוך 80 מתחרים. אכן, 43 מתחרים לא הצליחו לסיים בכלל את המירוץ. שווה את הכאב ואת חוסר היכולת לצחוק ולהתעטש בשבועות הקרובים.

וגם 20 שעות נסיעה.

יאללה, עוד 5 שבועות, צלע שבורה או לא, זקן מדי או לא – לאסט דוג סטנדינג בגלן הלן, קליפורניה, (ושבועיים אחרי זה, סטיקס אנד סטנס, סילבר מאונטיין צ'לנג' באידהו).