סיפורה של תמונה: המתדלק המעשן

יותר הזוי מזה קשה להעלות על הדעת: מפגר בכובע ברט צמרירי עם סיגריה דולקת בפה מתדלק אופנוע מתוך כד חלב.

WTF?!

גם הפיט נראה תלוש: מזכיר מרתף מתחת לנתיבי איילון בעת הסלילה.

ובסה"כ, בטח זו תמונה שנלקחה במרוץ פנימי של מועדון ג'אווה בכפר בדרום צ'כיה לפני מלחמת העולם…

לא.

התמונה מבהירה לנו איזה מרחק עצום של שנות אור ממש עבר אירגון המרוצים הבינלאומיים בחמישים השנה האחרונות. תחשבו על זה שהיום צוות עלול לקבל עונש או אפילו פסילה בשל יציאה חפוזה ומהירה מידי מהפיט או נסיעה ללא קסדה בשטחי הכינוס. וגם תזכרו שהיום כל הצוותים מאורגנים ומסודרים בתלבושת אחידה ונוכחות של קהל בתוך שטחי ההיערכות והטיפול אסורה.

התמונה צולמה במרוץ הסיבולת הבין לאומי "24 השעות של בול-ד'אור" בשנת 1969. בתחרות זו המתקיימת ברציפות (למעט 7 שנים בהם היתה מלחמת עולם באירופה) מ-1922 ועד היום, נוטלים חלק צוותים מכל אירופה והיא נערכת באופן מסורתי באחד המסלולים בצרפת, בעיקר מחוץ לפאריס. היא מזכירה כמובן את מרוץ הסיבולת לה-מאן למכוניות שגם הוא נערך בצרפת. במרוצים אלו מתחרים בדרך כלל צוותים ובהם שלושה רוכבים המתחלפים ביניהם במשך 24 שעות רצופות.

כשהצלם מישל מונטאנג' פרסם את התמונה התרחשה טלטלה קטנה. התוצאה המיידית היתה הכנסת מטפים לכל פינה אפשרית בפיט-ליינס, ובהמשך הקצאת מקום נפרד לנקודת תדלוק ולא בתוך המוסכים עצמם. אפשר לומר שזו היתה תמונה משקפת מציאות שהציפה בעיה הדורשת פתרון מיידי.

הצוות שבתמונה הוא של קבוצת "גוטיה את שאלר" והוא צולם במסלול לינאס-מונטלהיי שליד פאריס.

הצלם, מישל מונטאנג' חש שזו תמונה שתגלגל הדים וקבע שהיא תופץ בהדפסה מקורית ובאיכות גבוהה ב-50 עותקים בלבד. הפיכתה למהדורה מוגבלת העלתה כמובן את ערכה. הקהל הרחב אם חפץ היה לקנותה יכל לקבלה רק בהדפסים מאיכות מישנית.

שום דבר נורא לא קרה ושום אסון לא אירע. הפיטס לא עלה השמימה בלהבות והסנה לא בער, אבל שם, ב-1969 במסלול מונטלהיי, נרשם עוד דיבר בעשרת הדיברות של תורת הבטיחות של המרוצים הבינלאומיים.