ספוט על חלוץ: גלן קרטיס

בטח תמהתם לא אחת, ממש כמוני, למה דוקא באמריקה תעשיית האופנועים התחברה למנועים בתצורת ה-V במובהק ויותר מכל מקום אחר. התשובה הכמעט חד משמעית היא כי היה שם מישהו שהתווה את הדרך ונחשב עד היום כאחד מאבני הדרך החשובות בהתפתחות האופנוע האמריקני – גלן קרטיס.

למען האמת קרטיס נחשב דווקא לאבי התעופה האמריקאית שאחרי אתגריה נטה ליבו יותר מאשר אחר אופנועים, אבל בשנים הבודדות בתחילת המאה ה-20 שהוא פעל בתחום הדו גלגלי הוא הציב כמה סטנדרטים שהנחו את כל התעשיה הזו לשנים ארוכות. הקרדיטים העיקריים המגיעים לו הם בעיקר בשל מנוע ה-V, מיסוב גלי הארכובה והזיזים במיסבי כדורים, ולטענתו גם המצערת המסתובבת, אבל בנוגע לזו האחרונה יש מחלוקת מי היה הראשון שחשב על הפטנט הזה.

הקריירה הדו גלגלית של קרטיס התחילה כנער שליח על אופניים ב-1890, אז הוא זיהה את הפוטנציאל הטמון במהירות כאשר זכה והועדף על פני שליחים אחרים בזכות דיווש נמרץ ואנרגטי. עד מהרה גם נסחף לתחרויות אופניים בסביבות מגוריו, המונדספורט, ניו יורק. היות והיה לו חוש טכני מפותח וכישורים הנדסיים, החל לייצר אופניים תחת השם 'הרקולס'. ב-1899 הוא לקח מנוע בשם 'אוטו-בי', צילינדר אחד עם הספק נמוך של 1 כ"ס, ושתל אותו באופניים מתוצרתו ובנה את האופנוע הראשון שלו. התוצאה איכזבה אותו למרות שהכלי זכה לכינוי "החוליגן המאושר", והוא הזמין מאותו מפעל מנוע עם 3 כ"ס. זה היווה שיפור מה, אבל בנקודה הזו נקעה נפשו והוא הבין שאפשר לעשות את זה יותר טוב. ב-1901 יצר את המנוע הראשון שלו.

זה היה מנוע בעל צילינדר בודד אבל קל וחזק. באותה תקופה כבר היו לו 3 חנויות לממכר אופני הרקולס, ולפיכך גם האופנועים שלו שווקו תחת שם המותג הזה באותם מרכזי מכירה. במנוע הזה כבר נעשה שימוש במיסבי כדורים וההספק שלו לעומת המנועים העצלים של אותה תקופה היה הבדל של שמיים וארץ. עד מהרה הוא גם הוכיח את יכולתם של מנועיו במסלולי המרוצים מה שזיכה אותו בכינוי " קרטיס רוכב הגהינום".

ב-1903 הוא קבע שיא מהירות ראשון של 102 קמ"ש למרחק של מייל אחד. לאחר מכן ניצח מרוץ סיבולת ארוך מניו יורק לקיימברידג' אשר במרילנד, בהביסו מתחרים על אופנוענים מתוצרות אמריקאיות גדולות יותר וידועות יותר, מה שגרר ביקור בביתו ע"י יצרני ה"אינדיאן" שנדהמו לראות שהאופנוע המנצח מורכב במחסן ביתי ע"י הרוכב עצמו ובעזרת קרובי משפחה וחברים.

ב-1904 הוא בנה את הוי-טווין הראשון שלו שהתהדר ב-5 כ"ס, לקח אותו לדייטונה, וניצח את כל מרוצי החוף דייטונה-אורמונד כשהוא מנפץ כל שיא קיים בין 2 ל-10 מייל. אז ננטש השם 'הרקולס' ואופנועיו של קרטיס בהספקי 2.5, 3.5 (מנועי סינגל צילינדר), ו-5 כ"ס (טווין) החלו להמכר תחת שמו – "קרטיס", וכבר יצא להם שם של חזקים, יציבים, ומהירים, דבר נדיר באותה תקופה. השפעתו של קרטיס על תעשיית הרכב הדו גלגלית החלה מתפשטת ומעמיקה שורשים.

ודווקא בנקודה זו הוא נמשך החוצה מעולם הדו"ג לעולם התעופה, כאשר טייס ירידים של ספינות אויר דוגמת הצפלין בשם טום בולדווין הגיע אליו בחיפושיו אחר מנוע טוב לתמרוני התעופה שלו, שהתבטאו במאמצים ניכרים לשלוט בכלי המעופף שיוכל לחזור ולנחות בשדה ממנו המריא ואשר בו התאסף הקהל שהתכוון לשלם לו. קרטיס נפנה איפוא ממרוצי החולות והחל לתכנן מנועים עבור ספינות אויר. בולדווין עבר לגור בקרבתו ושניהם הפכו לשותפים. לא רחק היום ומנועיו של קרטיס משכו את תשומת ליבו של גרהם בל ממציא הטלפון שעתה היה עסוק בפרוייקטים אוויריים. בל התפעל מכישרונותיו של קרטיס, כינה אותו "מומחה המכונות הגדול ביותר בארץ", וצירף אותו לצוות שעמל על בניית מטוס כנף שביצע ב-1908 את טיסת הראווה המתוקשרת הראשונה לעיני העולם. האחים רייט הקדימו אותו אמנם, בהצליחם להרים כלי ממונע מעל הארץ ולנחות איתו בלי להתרסק,  אבל הטיסה הזו נחשבת עד היום כביצוע הרישמי הראשוני של מטוס אמיתי שהמריא ונחת לפי תכנית לעיני קהל ותקשורת.

ובתוך כל המולת היצירה המרתקת הזו, חלף במוחו של קרטיס עוד זכרון רצון למרוצי אופנועים, ובהתקף גדלות רוח או שיגעון לקח והביא מנוע V-8 שבנה לספינות האוויר של בולדווין ושתל אותו בתוך מסגרת ארוכה כשהוא מותח גם כידון אינסופי שיגיע אל הרוכב שישב אי שם בקצה האחורי של הכלי הענק. עם היצירה הזו הוא חזר לחולות אורמונד בפלורידה למרוץ חופים נוסף.

כמובן שלא היו לו מתחרים. עם המנוע הזה שהפיק 40 כ"ס הוא קבע שיא מהירות מדהים לאותם ימים של 218 קמ"ש! תחשבו על זה – בלי מתלים ומעצורים מתאימים ועוד בחול… במקצה השני התפרק הדרייב-שאפט שגמע כמויות חול אדירות ועף לקבינימט כשהגלגל האחורי ננעל ומטיח את קרטיס הרחק לפנים. הוא שרד את זה…

וזו היתה בעצם שירת הברבור שלו בתחום האופנועים. מכאן ואילך הפנה את מלוא תשומת ליבו לתעופה ומסר את מפעלון האופנועים שלו לחברים. כמובן שבלעדיו זה לא היה יכול להיות אותו דבר והחברה שרדה שלוש שנים בלבד עד שהתפרקה ב-1911.

גלן קרטיס המשיך בחזונו התעופתי ובנה את מטוס הפרופלור הראשון, מטוס ימי, ובמלחמת העולם הראשונה – מטוסים צבאיים. כל אלו הקנו לו את התואר "אבי התעופה האמריקאית". ב-1920 פרש לביתו בפלורידה למשחקים בהמצאות ופיתוחים שונים לאחר שמימש מניות בסכום בלתי נתפס לאותם ימים – 20 מיליון דולר. 10 שנים אחר כך הוא מת מסיבוכים בתוספתן.