עבד כי ירכב

מאת: גלבוע דקר

בחוגים מסוימים יהיו שיגדירו זאת כבגידה, כמו למשל אם הייתי מפסיק להשתייך לארגון להב"ה ומתחיל לדבר על זכויות אדם או מפסיק להתנדב בארגון למען בעלי חיים ופותח שיפודיה, אבל למרות שאף אחד לא מדבר על זה, ואולי אני היחיד, פשוט נגמר לי הדלק לרכב על אופנועים.

לפחות לא כשזה שורף לי את חשבון הבנק והופך אותי ליצור שהחופש היחיד שלו זה כשהוא רוכב, וביתר הזמן הוא עבד. עבד של החלום שלו, עבד של הבנק והמשכורת. עבד כי ירכב.

על רכיבת אופנועים.
אם תשאלו אותי איזה כלי רכב הוא אידיאלי מבחינתי אומר לכם אופנוע. ואיזה הכי מהנה והכי כייפי – אופנוע, ואיזה הכי ספורטיבי, חברתי, חסכוני, כדאי, צריך להיות בכל בית ספר בחצר למען ילדים ילמדו ויכירו – אופנוע.

אבל אם תשאלו אותי על מה אני רוכב היום – אופניים.

על רוח בשיער.
במשך כ-15 שנים בלבד אני רוכב על אופנועים. אם כי אף פעם לא חייתי על הקצה – טעמתי כמעט מהכל. רכבתי דו"ש, התחריתי בסופרמוטו, רכבתי כביש על באנדיט 1200 ופייזר 1000 וגם טעמתי את טעם החול במסלול מוטוקרוס. הכרתי הרבה מאוד חברים ואיבדתי כמה, רכבתי בראש השנה למצדה כשהיו 80 רוכבים בלבד והקפדתי להגיע שוב ושוב ולהידלק ממראות הפנסים בסדומערד, השתתפתי בהפגנות המוניות נגד רפורמות הביטוח, הפגנות שהואילו רק לחברות הדלק שנשרף בזמן שנשרכנו כמו ילדי גן אחרי הגננת, רכבתי בהודו ובנפאל על האנפילד במשך ארבעה חודשים וביפן עקפתי עם קטנוע אופנוענים שעומדים בגשם בסוף התור ברמזור.

כשהחברה אמרה זה או אופנוע או אני – לא הייתה חברה, כשרכבתי על ווספה בכבישי הצפון בימי גשם סוערים כשהראות אפסית והביצים קופאות – ידעתי שזה הדבר ההגיוני והנכון לעשות. אלה הרגליים שלי, זה החופש שלי לפנות לאן שבא לי ולא להסתמך על טרמפים/נהגי אוטובוס/מיניבוס/ וגנבי שליטה אחרים. כשלא היה אופנוע – יד2 היה עמוד הבית, כשלא היה לי שקל והחברה החדשה אמרה, "שמע, אם אתה כל כך משתגע בלי אופנוע, אז פאק יט, קח הלווואה ולך תקנה!" -התחתנתי איתה.

על חופש.
לפני שנתיים עברתי לגור 2 קילומטרים ממקום העבודה שלי וקילומטר אחד ממסלול המוטוקרוס שהלך לא מכבר לעולמו ויש יגידו שאם יש תחיית המתים, אז הוא הראשון שיהיה חייב לקום – המסלול של אריאל דדיה בפרדס חנה. הפייזר נמכר, הכסף נכנס לבנק וניסיתי לראות איך זה כשיש שם כסף, שזה בערך כמו להסתכל על טיפות מים מחליקות על שמשת הרכב רגע לפני שאתה מפעיל את המגב – משעמם ונמאס לך אחרי כמה שניות.

אז קניתי אופנוע 2 פעימות ו-125 סמ"ק. בהתחלה היה חם מידי לרכב, אח"כ היה רחוק מידי, בהמשך הוא היה חלש מידי ואני הייתי כבר לא כל כך אמיץ כמו שזכרתי והמקום שהרגשתי בו הכי בטוח היה מסלול המוטוקרוס. אז מכרתי כדי לקנות משהו גדול יותר.

ואז פתאום בום! טראח! החלקתי בפנייה של העובר ושב, הרמתי לווילי בחשבון בנק ונהניתי מכל רגע של פלוס. הידיעה שיש לי כסף בבנק הכתה בי כמו נהג שמגלה שיש לו אופנוען דבוק לדלת ימין שלו.

אז חיכיתי שזה יעבור, שתחזור תחושת הבעירה באצבעות, שיחזור הרצון לצאת לצייד במחוזות המכירה של כל הפשפשונים-יד שתיימים- לוח זולו ולוחות אחרים. אבל זה לא הגיע.

אולי הזדקנתי מהר מהרגיל? אולי קפצה עליי עצלנות רכיבתית או אין אונות מוטורית? לא ידעתי, אך בזמן שחיפשתי תשובות לשאלות האדרנלין שבי היה צריך למצוא פורקן, אז הגברתי קצב באימוני ערב, קניתי גלשן גלים ופתאום שמתי לב שבלילה הפסקתי לחלום על אופנועים. כשראיתי אופנוע נחמד למכירה שהצליח להתפלח לי לדף הפייסבוק, המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש הייתה "מה, עכשיו שוב לשלם לביטוח, שוב לחזור למינוסים? למוסכים שאי אפשר לסמוך עליהם, לימים כל כך חמים שאי אפשר לרכב בהם? אני מוותר מראש, עדיף כבר ללכת לים".

לא אשקר, אני לא מתגעגע. ואני גם יודע מדוע. פשוט כי איכות החיים שלי השתפרה. אני מרגיש חופשי. אולי רק הקוראים שחיים בקו התפר הכלכלי שבין מינוס לפלוס יבינו זאת, כי כמוני גם הם אמרו כמה וכמה פעמים במהלך חייהם ש"כשאתעשר אקנה לי אחד אנדורו, אחד כביש, ואחד קאסטום ככה בשביל הקטע". אבל בינתיים הוויתורים רבים מידי. כדי לקנות אופנוע או להחזיק אחד אתה מוותר על נסיעות לחו"ל, על מחשב חדש וכן, גם דוחה איזה טיפול שיניים שעולה כמו גלגל שיניים חדש, כי בינינו, מה עדיף, יותר כוח בפתיחה או סתימה לא הכרחית?

זו הגמילה הכי קלה והכי מוזרה שהיתה לי וכבר נגמלתי מכמה דברים בחיי. אני נהנה מכך שיש לי כסף בבנק, שאני יכול בעוד חודש לטוס לחו"ל לשבועיים מבלי לרדת לזנות, וגם מכך שביום-יום אני יכול ללכת לסרט בקולנוע ולארוחה במסעדה מבלי לחשוב על כמה זה יוצא בדלק.

ואולי אני עושה טעות, ועד שהמילים האלה הגיעו אליך או אלייך אני אהיה כבר ביד2, מחפש אופנוע כי וואלה כמה אפשר לחכות לגלים, וכמה אפשר לפדל פידולים, ולעזאזל כל החובות והסכנות, פתאום אני זקוק לכלי רכב ואי אפשר עם הפקקים, ומה גם שלא שמעתי עד עוד מישהו שנמאס לו מכל הוואג'ראס הזה של הרכיבה. שמעתי על אלו שמכרו בגלל שהאישה ביקשה או כאלה שאמרו "לא מתאים, יש לי עכשיו שני ילדים והרבה אחריות, אני לא יכול להרשות לעצמי למות" ויש את אלו שחוו תאונה או כאלה שהם בין אופנועים, צדים את הטרף הבא. אבל לא שמעתי עדיין על מישהו שכמוני, נגמר לו הדלק לרכב על אופנועים.