עבריין בעל כרחו

מאת: נח אבגר הלוי

כמה שאתה מנסה להיות שומר חוק, החוק עצמו, כמו צייד וירטואוז, מתמרן אותך לפינה שממנה אין לך שום ברירה. אתה מוכרח לעבור על החוק. נשמע תרוץ של עבריינים? כנסו, כנסו.

אתה מסתכל ימינה ושמאלה, ואין שום פעולה שאתה יכול לעשות והיא חוקית. אתה איש ישר ויקר, נורמטיבי – בשפתם של עורכי דין משודרגים, שקוראים להם שופטים – ואין לך מוצא. עוד רגע תעבור על החוק. בראש שלך כבר מתנהל דיון עם השוטר שיקפוץ עליך, ואתה תסביר לו שלא הייתה לך ברירה, שום ברירה, חוץ מלעבור על החוק, אבל אתה יודע שהוא לא יוותר וירשום לך קנס נוראי על עבירה קשה. בתוך הראש שלך גם אתה לא מוותר, והולך על משפט. אתה מתחיל דיון עם העורך-דין המשודרג לשופט: "אותי צריך להעניש? – אתה תשאל בטון נעלב-נוזף – הרי תקעתם אותי במצב שכל פעולה שאעשה תהייה עבירה על החוק".

אני לא הולך לספר איזו אנקדוטה כמו הצורך לרכוב קצת יותר מהר מהתנועה כדי לשמור על החיים שלנו, הברירה האומללה שיש לנו האופנוענים לנסוע מהר מהמותר להסתכן בקנס עד נקודות, או לשמור על המהירות המותרת ולהסתכן בקופ"ח עד צלקות. לא. הסיפור הוא דווקא על מקרה קטן-קטן שאפילו סוקרטס, שלא הסכים לברוח מהכלא כי לא רצה להעליב את החוקים, היה עובר על החוק, וגם אתה חביבי היית עובר על החוק, והסיפור הוא כזה: אתה יוצא בלילה ממושב כלשהו שכוח-אל ורוצה לעלות על כביש ראשי ולהגיע כבר הביתה, ואתה מגיע לרמזור. ואז, כמו סרט אימה, מתחתיך על הכביש מסתתר רוצח אכזר.

הוא עומד לרצוח את הזמן שלך. הוא גם הולך לענות את הסבלנות שלך. אתה רוצה לברוח או לצרוח, אבל מאוחר מידי. על הכביש יש מין חריצים כאלו שמספרים לך שהרמזור לא יתחלף עד שתגיע מכונית. אתה לא יכול לנסוע ישר ימינה או שמאלה אלא אם תעבור באור אדום. אתה לא יכול לעשות פרסה – יש שלט שאוסר את זה. השעה אחת עשרה וחצי בלילה, הרגע התחיל לרדת גשם ואין כלב על הכביש (נבחתי. לייתר ביטחון. אין תגובה). הגשם מתחזק ואיתו נשטפת התקווה שמכונית תעבור שם ותפעיל את האור הירוק. זהו, חביבי, נתקעת. הרמזור לא יתחלף עד שתגיע מכונית. וכל תנועה לכל כיוון שתעשה – היא עבירה על החוק. אתה בכלא מונופול בלי קוביות או קלף שיוציא אותך משם.

עכשיו, יש לך שתי אפשרויות: לחכות בעצבנות עד שתעבור מכונית. זה יכול לקחת שעות: אתה עומד לבד בלילה, באמצע שומקום ובוהה ברמזור שמתחלף פעם שישית, מתעלם ממך ומשאיר אותך כמו הילד הדחוי של הכיתה – מחוץ למסיבת האורות הירוקים שסוערת בכל שאר הכיוונים. אתה תקוע בכניסה ליישוב שהדרך להתאבד בו, זה לשכב על כביש הכניסה ולמות מרעב. אפשרות נוספת שעומדת בפניך היא לעבור על החוק: כלומר לנסוע משם, לאנשהו. והרי כל כיוון שתיקח יהיה עברה על החוק: ישר, ימינה ושמאלה או פרסה.

והקריז גובר: איך לא מתחשבים בנו, איך לא עשו שיהיה ירוק כל ארבעה מחזורים, איך??? שיעשו משהו, רק שיוציאו אותי מכאן בלי לעבור על החוק. אבל אתה אופנוען, לפי הדימוי אתה פרחח, מתאבד, פורע חוק, הורס, רוצח, ומכחיד אומות העולם, אז ממילא אתה עובר על החוק מרצונך, אז למה שנתחשב בך. קח, הנה, על חשבוננו, תעבור על החוק כי אין לך ברירה ואנחנו כבר נעניש אותך.

לצערי, עבריין בעל כורחו זו לא רק פריבילגיה של רוכבי אופנועים. עמדתם פעם עם מכונית בתוך פקק, ראשונים ברמזור אדום, ומאחוריכם אמבולנס עם סירנה שואגת בדרכו לבית חולים? עכשיו, כמו שאתם יודעים, אסור לעבור באור אדום גם כדי לפנות לאמבולנס את הדרך. מצד שני, אתה לא ממש יודע עד כמה חמור המצב באמבולנס: אולי אישה יולדת בתנאים קשים וחיי היילוד תלויים בהגעה מהירה לבית חולים? אולי השניות הנוספות שהאמבולנס מתעכב בדרך לבית החולים הן קריטיות לחייו של האדם שלכבודו הוזמן האמבולנס? אבל לך אסור לזוז. אם תעבור באור אדום, השופט יתייחס אליך כאל טוני סופרנו של עולם התחבורה. והסירנה מסרינה, ובדמיון שלך אתה הורג מישהו. וגם ההרגשה הזו שכולם מסתכלים עליך איך אתה חסר הלב חוסם אמבולנס בדרכו המקודשת להציל חיים, ואולי גם שוטר שאורב לראות אותך עובר באור אדום ומפנה את הדרך לאמבולנס, נבלה שכמותך…

אז כן, הנה, לפעמים שמים אותך במצב שבו אתה עבריין בעל כורחך. לפעמים זה כדי להציל מישהו אחר, ולפעמים, מסיבה אנוכית, כדי לא לעמוד כל הלילה בגשם ברמזור באמצע שום-מקום. המדינה מייצרת פורעי חוק, ואם המדינה מכריחה אותי לעבור על החוק מתי שבא לה, למה שאני לא אעבור על החוק מתי שבא לי?

אני מדגיש: אין כאן שום קריאה לעבור על החוק. זו אזהרה לחוק עצמו שיחזור לשמור עלינו.