עונת הקאמבק: די.אר ביג?

"מאוד אהבנו את "מעמד הר סיני", כתב לי ר' מהיח"צ של עופר אבניר, ולכן בחרנו בך להיות הראשון שיקבל לסיבוב בכורה את הדיאר ביג 2020 החדש".

בחיוך מבוייש התייצבתי לקחת את הדזרט אקספרס החדש מהסוכנות במודיעין, מתוך כוונה לחתוך דוך לקו 400.

הבהמה חיכתה לי בסוכנות בדיוק בפוזה הנכונה, על ג'ק אמצע, צבועה בכחול נייבי.

"רגלית צד זה לחלשים", הרהרתי בסיפוק.

מקיף את המפלץ, ומבחין בהפתעה מרעננת: רגלית התנעה מצד ימין!

"המהנדסים שלנו מבינים שזה לא לעניין לסמוך על המצבר או על הסטרטר החשמלי בתנאי אי הוודאות השוררים כעת, לכן החליטו לשים קיק התנעה", מקריאה לי פזית את דף המסרים.

"אין צורך להתנצל, פזית", אני מניח כף יד אבהית מאובקת  על שכמתה, "סטרטר זה לרכרוכים".

הגיע הזמן לבחון את האופנוע מצד שמאל. בית בוכנה מונומנטאלי מזדקר מהבלוק, ובפינתו התחתונה הכיתוב TSCC950.

"זהו הסינגל הסדרתי החזק מסוגו", ממשיכה פזית בהקראה, "TWIN SWIRL COMBUSTION CHAMBER".

אכן, סינגל 900 סמ"ק נשמע לעניין, צועד בנעליו הגדולות של הביג האורגינל. זו לא עוד גלדיולה מעוקרת.

מוריד בהינף כתף את הג'אמוס מרגלית האמצע, יד שמאל על ההאף קומפרשן, יד ימין פותחת מתנע, רגל ימין מתחילה בתהליך הדחיסה העדין, עד הקליק של ההאף קומפרשן.

עכשיו דממה, שעת ריכוז. מתכנן הנחתה של 100 קילו על רגלית ההתנעה.

"בום", בק פייר מהסרטים מעיף לי את המגף לתוך הישבן. "רק בשנה הבאה נוסיף חיישן נגד חזרת הבוכנה", מחייכת פזית ומוסיפה, "בטח תסכים איתי שחיישן כזה זה רק לחלשים".

אני מגלגל את הביג החוצה מהסוכנות. קלנועית נעצרת מולי בחריקת בלמים ובהשתאות. "הוא קצת קטן, הצוציק מצייאע הזה", מסנן רוכב הקלנועית ומוסיף "אין להם משהו יותר גדול להציע?"

"שמחה ששאלת את השאלה הזו", מזדרזת ועונה פזית כשאני עדיין עסוק בשיווי משקל, "יש לנו אותו גם במהדורת אקסטרא ביג, עם גלגל 23 מקדימה ו-19 מאחורה".

ניסיון הנעה שני, שלישי ורביעי, והתאו עומד במריו, כלומר עומד במקום.

אני מנפנף את פזית, היא בכלל לא נולדה  כשיצא הביג הראשון, מה היא מבינה. שם בגוגל "הכלב לא מניע לי",  אבל בכל התוצאות מופיע "חסר כלב", כאשר "הכלב" רשום בפורמט של strike through שרק גוגל יודע איך עושים אותו בווטס-אפ.

עובר לחבר טלפוני, קסד בטח יידע מה לעשות במצב כזה. קסד עונה אחרי 3 צלצולים, צלול וענייני כמו מדריך טיסה בצ'ק 10.

"איך היא נראית פיזית, הפזית הזאת?"

"דווקא פסדר", אני מפטיר. "אז תן לה לתפעל את הארוע, אתה בכל זאת הכתב שנבחר לנסיעת המבחן הראשונה שלו בארץ, ולא מצפים ממך לפתור את הפאדיחות של סוזוקי", מסכם קסד את משנתו.

אני מסמן לפזית להתקרב, היא מעיפה מבט קצר בקוקפיט, ומחייכת בהקלה. "נהוג להניע אותם כאשר כפתור הקיל סויץ אינו לחוץ".

"מניע בנגיעה", אני ממלמל לעצמי אחרי שהביג נדלק בבעיטה קלה, מייד לאחר שחרור מתג ההריגה. סוף סוף יוצאים לשטח, רק רמזור אחד מפריד בינינו לבין המסלול של קו 400. מתקרב לרמזור, והכלב האקולוגי נכבה מיד, מן הסתם כדי לעמוד בתקן יורו 6. אני מרגיש מבטי הערצה מהולים בקנאה ברמזור, לזה הרגע כה חיכיתי, אלי, שלא יתחלף לעולם!

אבל האור מתחלף לירוק, ואני נועץ ברגלית ההנעה עקב ימין. כלום לא קורה. הרעש היחיד הוא של המכוניות הצופרות מאחורי. יורד מהאוכף ודוחף את הכלב הענקי הזה לצד הדרך, מזיע ברקות ומרגיש את הדופק פועם במפרצים. יד ימין המנוסה יודעת היטב מה עליה לעשות: לחיצה בוטחת  על אייקון החיוג המהיר למספר של פזית. שהיא תמשיך מכאן עם האגדה הזו לאן שהיא רוצה, אני כנראה כבר זקן מדי בשביל החרא הנוסטלגי הכבד הזה.