עיתון לבן גוריון

צילם: אסף רחמים

איזהו המותג שגורר אחריו שרשרת מעריצים עיוורים כפותים למנוע הטווין? – הארלי דוידסון. יש כאלה שעיוורונם חזק משל אחרים. אני מכיר אחד שאפילו טרח והלך למשרד הפנים ושינה בתעודת הזהות את השם שנתנו לו הוריו והמיר אותו ל: הארלי. ברישיון של האופנוע התלת גלגלי שלפניכם נכתב השם הארלי פעמיים: בשם היצרן ובשם הקונה.

הארלי סער (אח של נחום, רוני, יאיר, ושמשון סער – כולם אופנוענים) הוא בן למשפחה שחיה מסביב לשני גלגלים מאז ולעולם. היו להם כבר מיליון אופנועים וכמעט לכל אופנוע יש סיפור כי אחרת זה ישעמם. הנה הסיפור של התלת הזה: הארלי חפר אותו מתוך לול תרנגולות לפני 25 שנה. כשהלך לסדר לו את הרישיונות התברר שהבעלים המקורי היה עיתון "דבר" ז"ל, ונער המערכת היה הפרש שדהר עליו עם שחר לשדרות קק"ל (היום שדרות בן גוריון) להביא לבן גוריון את העיתון כשהתיישב לשולחן ללגום את קפה הבוקר שפולה הכינה לו. משם המשיך הלאה לזקני מפא"י, למנהיגי הפועלים, ולשאר המינויים.

התלת הזה של נער העיתונים שהיה מתגלגל ברחובות ת"א בוקר בוקר עם חשכה, נוצר ב-1949. המנוע שלו הוא 749 סמ"ק וכשהארלי חפר אותו מהתרנגולות והניע אותו, השמיע המנוע קולות שבר נהי ובכי כה רמים שכמה מכונאים זקנים בסביבה נבהלו. אבל הארלי לא חת ולא פחד ולא מצא כל דופי ברעשי הגריסה ודווקא ראה בהם צלילים אותנטיים וסבירים. "ככה זה הארלי" – הוא אמר. פתח קצת, ניקה קצת, שימן קצת, וסגר אותו חזרה כלעומת שפתח כי לא היה צורך ביותר מזה לדעתו. מאז שוב לא נפתח ומעולם לא שופץ, ומסתבר שהדבר הזה מקרטע בינינו כבר 68 שנה על אותן בוכנות ושסתומים שהרכיבו לו במילווקי אי אז בשחר ההיסטוריה עוד לפני שהוקמה המדינה.

במקום שהיה ארגז העיתונים מאחור יש עכשיו כסא לשניים. ההתנעה בקיק, הקלאץ' – ברגל, 3 הילוכים מקבלים פיקוד מן הידית שעל המיכל, מצערת הגז ביד ימין כרגיל, אבל ידית שמאל היתה פעם מסתובבת גם כן והפעילה מנגנון לקידום או איחור ההצתה, כי בימים ההם היה צריך להתייחס למצב רוחו של המנוע לפי מזג האויר העונתי. על מיכל הדלק ממוקמים הסוויץ', מדיד השמן, ומשאבת פמפום מעניינת המשמשת כצ'וק. הדיפרנציאל והבלמים מאחור מקוריים אבל המזלג, הדיסק הקדמי, הקויל, הקרבורטור, הגיר והמצמד – עברו שדרוג, טיוב, עידון ושיפור במהלך השנים כחלק ממאמצי האינטגרציה של המשפחה לקידום גוש הברזל האמריקאי אל המודרנה, במטרה לראות אותו בתמונה עוד שנים רבות, בתנועה ולא כפסל.

והוא נוסע. עד היום. בעצם, זו שורת הסיכום: הדבר הזה מטייל בינינו עד היום עם רישיון כחוק, ומשמש לניוד אורבני. יש מצב שתתקלו בו בדרום ת"א חונה בחזית איזה קיוסק, אז תדעו שנחום או הארלי קפצו איתו רגע לקנות משהו. אולי עיתון?

דיגמן והדגים: נחום סער.