על אופנועים וגבריות
קינת נח בעקבות הודעת הונדה כי תפסיק את ייצורו של ה-CBR
—– לא יודע מה אתכם או אתכן, אבל אני לכשעצמי שייך לזן שפעם היה נקרא גבר אבל היום ———
מאת: נח אבגר הלוי
לא יודע מה אתכם או אתכן, אבל אני לכשעצמי שייך לזן שפעם היה נקרא גבר, אבל היום אם לא שמתם לב – יש סיבה לדאגה: אופנועים ואופנוענים הם זן הולך ונעלם. חבר'ה צעירים לא מצטרפים וכל שנה הגיל הממוצע של אופנוענים בעולם עולה בשבעה חודשים.
אבל יש גם סיבה להיות אופטימיים: כמו צביקה פיק, כמו סודה, אנחנו בטוחים שהאופנוענות עוד תעשה קאמבק.
ילד אסור ילד מותר
כמו שכל דבר מתחיל בהתחלה, הגבריות מתחילה בילדות – ובילדות אנחנו מפגרים אבל חמודים לאללה. כשאלון בן השלוש וחצי מצליח לנסוע על סקייטבורד יותר מחמישה מטרים בקו ישר בלי ליפול, הדבר הראשון שהוא עושה זה לצרוח בקולי קולות. אחר כך כשיגדל ויגיע לבית הספר יגלה שלכל כיתה יש מלך. למלך הכיתה בבית ספר יסודי יש הרבה יותר כבוד מאשר למלך ספרד למשל. תפקיד המלך שמור בדרך כלל לילד שהוא הכי ייצרי ובודק גבולות. רק בשלב מאוחר יותר אלון הנער נהייה אלון הבוגר ומתחיל ללמוד שאסור.
מה אסור? אסור את כל מה שעד עכשיו גם היה מותר וגם הפך את אלון למלך הכיתה: אסור להיות ילד. הרי פעם, העולם של המבוגרים היה הרבה יותר דומה לעולם של הילדים: יצרי, בודק גבולות, אופטימי ומיידי (אימפולסיבי, אם תרצו). קראו שוב את המילים האלו: יצרי, בודק גבולות, אופטימי ואימפולסיבי. אלו הן הברכות הכי גדולות של הילדות, אלו הן התכונות שהופכות ילד למלך הכיתה, והן גם האיסורים הכי גדולים של הבגרות.
מתעטש? תוציא אישור ביטחוני
זה לא תמיד היה ככה. פעם הרי ידעו "למי למי תמיד למי יש יותר כבוד". גבריות הייתה מילה נרדפת למוחצנות, לאנרגיה, לחספוס. לגבר היה שפם, שיראו. כן, יש לו שערות. הייתה כאן אנושות שלייזר להורדת שיער לגברים נתפס בעיניה כמו ניתוח השתלת שיער שחור על לחיים של בלונדינית. אבל היום הגבריות התחילה להתכווץ. איזה חספוס ואיזה נעליים. היגיינה חולנית התפשטה והגיעה לכך שמספר בתי המרקחת בישראל (חנויות 'פארם' קוראים לזה) גדול יותר ממספר המכולות. התעטשות הפכה מצחוקייה בחבר'ה למשהו שצריך אישור בטחוני למתעטש וחליפות חסינות זיהום ביולוגי לסובבים. הגבר החדש צריך להיות מחובר לרגשות שלו, להפגין רגישות, לבכות בסרטים להעריך שלווה. איפה, איפה קלינט איסטווד כשצריך אותו.
רגע אחד אחר כך, הגבריות החדשה מבלבלת מאוד את הגבריות הישנה שלא מבינה: עד עכשיו רכבנו על הארלי, על נורטון, על אינדיאן. התרגלנו להשתלטות היפנית והתחלנו לרכוב על אופנועי ספורט קצת יותר כייפיים. אופנוע היה מאוד יצרי. היינו בודקים גבולות כל הזמן. גבולות של עצמנו, של האופנוע ושל כל מה שאפשר לבדוק. שמנו אגזוזי ואנס-אנד-היינס כי היינו מחוספסים ואם צריך לסבול או ליהנות מעוד קצת רעש כדי לחצות עוד איזה גבול – אז הלכנו על זה. נכון, אולי עשינו דברים שלא בטוח שהיינו עושים היום. אבל האמנו שיהיה בסדר ושנצא בלי פגע, והאמנו שבשביל כיף אמיתי שווה גם להסתכן.
רגע. שנייה. לפי הפסקה האחרונה אפשר להבין שעד לא מזמן גם האופנוענים וגם האופנועים היו מאוד יצריים, בודקי גבולות, אופטימיים ואימפולסיביים. בקיצור – הם היו כמו ילדים. רגע, מה ילדים? ילדים?! אסור.
הרפתקאות עלאק (אדוונצ'ר? אבל אסור להיות ילד…)
טוב, לא ניכנס לעומק הסוציו-משהו של תיאוריית ה'אסור להיות ילד' כי זה ידרוש מאיתנו אשכרה להתחיל לעבוד. אנחנו נקפוץ מכל זה למסקנה ש"אסור להיות ילד" הגיע גם אלינו לאופנוענות. גם לאופנועים שלנו אסור להיות יצריים, בודקי גבולות וכל זה. אם תסתכלו סביבכם ותבדקו מי הם האופנועים הכי נמכרים, תגלו שמזה כמה שנים שהאופנועים האלו הם אופנועים "שפויים". קחו למשל את ז'אנר אופנועי ה'אדוונצ'ר' – הרפתקאות עאלק. בטח הרפתקאות. הרפתקאות המנכ"ל בקריית התעשייה הגדולה. אבל יש עוד אופנועים שפויים שנמכרים יפה: וי סטרום שהוא אופנוע נפלא אבל לא יצרי ולא בודק גבולות, וגם לא ההונדה טראנסאלפ וגם לא הוורסיס של קאוואסאקי…
אופנועים יצריים ובודקי גבולות הולכים ומתמעטים. אופנועי כוח מוחלט כמו היאבוסה של סוזוקי או ה-ZZX-10R של קוואסאקי כבר לא ממש נמכרים. אופנועי סופר-ספורט שהיו בשנות התשעים מלכי המכירות מדשדשים, הולכים ומתאדים. סדום ערד, מקדש האופנוענות של שנות השמונים והתשעים כמעט ריק מאופנועים. כדי לרדת את סדום ערד, להתאמן על כמה אלמנטים, לחזור למעלה, לדון באלמנטים שוב ללמוד עוד משהו לשפר עוד משהו ולרדת באופן מיידי שוב כדי לנסות את מה שלמדת – אתה צריך להיות מאוד ייצרי. וזה חביבי, קצת מאוחר עכשיו. לא בימינו. אתה והאופנוע שלך צריכים להיות תרבותיים. כן, כנראה ש'תרבותי' זו המילה ההופכית ל'ייצרי'. חלק מיידי מה'תרבותי' זה לא ללמוד גבולות לא לבדוק אותם.
אז הסתדרנו עם שתי מכות ילדות בבת אחת: יצריות ובדיקת הגבולות. עכשיו, קח ילד ודכא לו את היצר, שים אותו במסגרת שאין לו יכולת לבדוק גבולות והרגת לקטנצ'יק גם את האופטימיות.
רגע האמת
אז שלום לכולנו גברים שפויים, עם אופנועים שפויים בעולם שפוי. מדבר הילד הייצרי שבכם ואתם עובדים יותר מידי עם הראש ולא נותנים לו מקום. מדבר הילד שבכם שבודק גבולות ורוצה לראות מה הוא יכול, והאם הוא יכול עוד. אל תפחדו ממנו הוא לא מזיק לעצמו. סתם אומרים לכם ככה. ילדים כמוני, בודקים גבולות אבל בסוף מתים מזקנה. מדבר הילד האופטימי שמאמין שיהיה בסדר ושליהנות זה לגיטימי לפחות כמו לעבוד, הילד שרוצה אופנוע ע-כ-ש-י-ו-! ולא כשזה יסתדר. אני רוצה להזכיר לכם רק דבר אחד: אתה לא מפסיק לשחק כי אתה מתבגר, אתה מתבגר כי אתה מפסיק לשחק.
מצויין 😉
עמוק ומדוייק
מעטים ואיכותיים יודעים לחיות בתמימות ילדותית ולהתפעם בעיניים פתוחות לרווחה לעולם
נכון חלקית , נכון לגבי הצעירים יותר שיותר מעניין אותם לפתוח ברמזור עם הטי מקס תוך גרירת קרוקס על הכביש , לגבינו בני ה 40 פלוס ימי האופנועים שמכילים לפחות שני r בשם אם לא ששלושה חלפו מפני שמי מסוגל גם לגדל שני ילדים וגם להחזיק כלי שמחובר לארנק בצורה שלא תאפשר לחיות בכבוד ולהעניק למשפחה מה שצריך , זה בטח לא הגבול שרצינו לבדוק שהחלטנו שאנחנו אופנוענים אי שם בילדות , אז ירדנו לכלי שפוי כזה שמאפשר גם להנות מידי פעם וגם להאכיל את הדור הבא , שותף לדעתך לגבי אדוונצ'ר לתפיסתי זה לא אופנוע בכלל ככה שזה לא בא בחשבון בכלל , אבל כל אחד ופרוסת העוגה שלו סופש נעים .
גבר. לילדים של היום אין גבולות. יש להם אופניים חשמליים.
ולגברים של היום מנפחים את המוח על כולסטרול טוב ורע (ממש קריוס ובקטוס) ומנחיתים להם בחניה תקנות יורו 4.
מת הקירור אוויר. מת!
כתוב ניפלא!
מנגן על מייתרי ליבי כרוכבת, כבת להוריי אל תרכבי על אופנוע לעולם וכאמא שמגניבה את ילדיי על רכיבת שטח.
מכל האספקטים נגעתי בי.
כמובן שיש עדיין רוכבים צעירים ברוחם אני מכירה גם כאלה הנושקים לגילאי 50
וכן לדעתי הם פשוט ברובם עברו לשטח.
שם סכנת החיים לא ממש מעבר לפינה
ואפשר לעשות ים של רעש ופודרה באויר.
אני מניחה גם שמגמת הוכנולוגיה המתעצמת בכלים עצמם הפכה את הכלים ה"עדינים ביותר" להגדרתך חסרי יכולת פריצת גבולות… לכלים חזקים הרבה יותר מפעם.
ולגבי גילאי הרוכבים, אני הצטרפתי עכשיו וגילי 40 אני חושבת שכל גיל הוא נכון לממש את החלום הזה הנקרא אופנוענות.
אבל שורה תחתונה כתבה פצצה
גבר צריך להישאר גבר
רכיבה שומרת אותנו צעירים לנצח
ואופטימיות היא must
טסטוסטרון, לאורך הדורות, נע על סינוסואידה, כרגע היא בנקודת שפל. אז אנחנו מקבלים לכל היותר "זכרים" לא גברים.
חחחח קסד תגיד תודה שיש עוד מנוע בעירה פנימית ולא הורידו אותנו לכלי חשמלי נטול חיים lol .
קונה חלקית.
ילד רוכב על 220 קמ"ש בכביש הצפון ויש לו זמן לשכב חצי שנה עם פלטינות.
גבר רוכב על ויסטרום כי הוא צריך לחזור הביתה בריא ולקחת את הילדה לבלט.
הגבר עדיין יכול להשכיב את הויסטרום עד המראות בדרך לעבודה בבוקר בכביש 4…
חולה עליך אבגר, רק בשביל זה היה שווה הכול:
לגבר היה שפם, שיראו. כן, יש לו שערות. הייתה כאן אנושות שלייזר להורדת שיער לגברים נתפס בעיניה כמו ניתוח השתלת שיער שחור על לחיים של בלונדינית. אבל היום הגבריות התחילה להתכווץ. איזה חספוס ואיזה נעליים. היגיינה חולנית התפשטה
אלוף אתה, אלוף
פילוסופיה בשקל, את המנגינה הזאת לועסים כבר שנים. תחיה ותן לחיות וזאת כל התורה. לא כל מי שעולה על אופנוע עושה את זה בשביל אדרנלין ובדיקת גבולות. מותר להיות בוגר ולא להיסחף, מותר לאהוב את הילדים שלך יותר מאשר את האופנוע. אתה רוצה להשתולל-בבקשה, אבל להטיף לאנשים מבוגרים לבדוק גבולות? מי אתה? מה אתה עשית שאחרים לא עשו,אף אחד לא אשם אם לא בדקת מספיק בילדות.