פורעי החוק של שיקאגו

כתבה: גליה יהב, מבקרת האומנות של "הארץ" (פוסט בפייסבוק)

הצלם דני ליון מתאר את עצמו כילד רכרוכי ופריבילגי מקווינס, בן של רופא יהודי שיצא לעולם מבלי לדעת להחליף גלגל. כשהיה בן 21 מישהו הסתכל לו בכפות הידיים ואיבחן: "לא עבדת יום אחד בחיים". שנתיים אחר-כך, ב-1963, הצטרף למועדון האופנוענים  Chicago Outlaw, האויבים המרים של ההל-אנג'לס, ותיעד.

לא ברור איך הצליח החנון הצעיר שרכב על טריומף TR6 להתקבל לכנופיה הרדיקלית של רוכבי ההארלי, אבל הצילומים הפכו לקלאסיקה, עד היום הם נחשבים לתצלומי-האופנועים הטובים ביותר. מלבד המימד האוטוביוגרפי, יש בהם מבט בלתי אמצעי מבפנים על רגעים בחוויה הקולקטיבית – מירוצים, פיקניקים, לוויות, התאספות במועדון, בבר או בנקודות מנוחה מוסכמות, מסעות ארוכים ותיקוני ציוד. אבל גם אידיאליזציה מצדו של מעריץ רומנטי. כמי שהתמחה לפני ואחרי בתצלומי קהילות מובחנות (התנועה לזכויות האזרח, אסירים נידונים למוות), ליון נמשך לאי-קונבנציונליות, לגלות-מרצון, ובייחוד לחיים על סף החוק אבל עם אתיקה קבוצתית קשוחה.

כשנשאל על התקופה אמר: "היום לא הייתי מעז לרכב בלי קסדה".