קיבלנו שנה עם חובת הוכחה

מקור תמונה: Y-NET / מיצו בדרכים / צילום: עידו בקר ניר כהן ניצן דרור

כמשתמש בכלי רכב דו-גלגלי מזה למעלה מ- 20 שנה, גם אני כמו עשרות אלפי רוכבים אחרים, חווה מדי יום את התסכול של הרכיבה בכבישים הפקוקים במטרופולין של גוש דן. בגלל גודש התנועה ברחובות הערים הצפופות, גם דו-גלגליים סובלים מהאטה משמעותית ומהארכת משך זמן הנסיעה בין נקודות, גם אם המרחק האווירי ביניהן קרוב יחסית. כדי לסבך את העניינים עוד יותר, עבודות הרכבת הקלה/התחתית שהחלו בחודש ספטמבר בגוש דן סתמו גם הם צירי נסיעה חשובים, והפכו את הנסיעה בהם לזוועתית במיוחד. צירים עיקריים רבים הפכו לשמש כנתיבי תחבורה ציבורית בלבד, חלקם נותרו פתוחים אבל נתיב אחד או אפילו שניים מהם הופקעו לטובת התחבורה הציבורית, וחלקם אף נסגר כליל.

ידוע לכל שתחבורה ציבורית זולה מהירה ויעילה מפחיתה ומגשרת על הפערים בין שכבות האוכלוסייה השונות, מצמצמת מרחקים, מאפשרת לאנשים לגור במרחק גדול יותר ממקום העבודה/הלימודים שלהם, וחשוב לא פחות – מאפשרת תנועה המונית של בני אדם ללא הצורך בשימוש ברכבים פרטיים. אבל בעוד שאין חולק על חשיבותה לרווחת הציבור כולו, כך צריך להיות ברור לכל אדם שגם בדו-גלגלי טמונים יתרונות משמעותיים לעומת חוויית הנסיעה בכלי רכב מרובע גלגלים, ומיותר להתחיל למנות אותם כאן שוב. מדינת ישראל מבורכת במזג אוויר אידיאלי לרכיבה על כלי רכב דו-גלגליים, מספר ימי הגשם בשנה קטן מאוד, המרחקים בין היישובים קצרים יחסית למדינות אחרות בעולם, ושימוש בכלי דו-גלגליים – בייחוד הקטנים והזולים שבהם כמו קטנועים ואופנועים קלים – ישפר באופן משמעותי את המצב התחבורתי בישראל, ובעיקר באזורים המאוכלסים בצפיפות.

תחשבו על זה בזמן שאתם תקועים בפקק, הסתכלו סביב ודמיינו שכל מכונית שלישית שנמצאת ביחד אתכם בפקק הופכת בהינף מטה קסם לקטנוע. רק המחשבה הזו צריכה לספק די דלק לפעולה של כל הגופים הנוגעים בדבר על מנת לעודד כמה שיותר את המעבר לדו"ג בישראל. ויחד עם זאת, עדיין כמות הדו-גלגלי בישראל אינה גבוהה ביחס לכל מדינה ים תיכונית אחרת, וזאת כמובן בגלל מחירי הביטוח השערורייתיים הנהוגים בישראל לכלי רכב דו-גלגליים, וכן בגלל המיסוי הגבוה.

והנה בחודש אוגוסט 2015 התבשרנו על אקט אחד שנעשה לטובת הרוכבים, אבל כמו הרבה פעמים אחרות, גם פעולה זו נעשתה בחוסר מחשבה ובחלמאות ישראלית טיפוסית. מדובר על אישור הרכיבה של רוכבי דו-גלגלי על נתיבי תחבורה ציבורית (נת"צים). לרגע קיבלנו אישור לעשות זאת מהמשטרה, מיד לאחר מכן קיבלנו אישור נוסף לכך מלשכת שר התחבורה, ובטרם יבש הדיו על הפיקסלים של הידיעות הרלוונטיות בתקשורת, כבר יצאו הודעות שביטלו את האישורים האלה וחזרנו לנקודת המוצא – פלוס לא מעט בלבול ותסכול. מותר לנסוע על נת"צ? אסור לנסוע? מי מחליט?

אז הנה. הוחלט. בהודעה שיצאה היום פרסמה לשכת סגנית ראש עיריית ת"א גב' מיטל להבי כי משרד התחבורה ועיריית תל-אביב סיכמו באופן מוצלח על התחלת פיילוט שבו רכבים דו-גלגליים יוכלו לנסוע בצורה חוקית וחופשית על כל נתיבי התחבורה הציבורית בתל-אביב. במסגרת הניסוי יבדקו מספר פרמטרים הן לפני התחלתו והן במהלכו ("לפני-אחרי"), בו ימדדו מספרי הדו"גים הנוסעים בנת"צ, השפעתם על גודש התנועה ועל זמני הנסיעה של האוטובוסים, וכן פרמטרים נוספים. הבדיקה תיעשה באמצעות מצלמות האכיפה העירוניות וגם באמצעות מצלמות ייעודיות שיותקנו על אוטובוסים ועל קסדות אופנוענים שישתפו בניסוי. מטרת הניסוי היא לבחון את האפשרות של נסיעת רכבים דו-גלגליים בנתיבי תחבורה ציבורית הן מבחינה תכנונית והן מבחינה בטיחותית.

מועד התחלת הניסוי יהיה בעוד מספר שבועות, בכפוף למספר תהליכים בין משרדיים, והוא כאמור יימשך שנה. בסיומו, יבדקו הנתונים שייאספו, בעיקר אלה הקשורים לבטיחות הרוכבים, ותצא החלטה שתאשר, או תמנע, את הרחבתו אל שאר אזורי הארץ.

מה המשמעות של הניסוי על הרוכבים? לדעתי – הדבר החשוב ביותר שעלינו, הרוכבים, לשים לב אליו הוא הבטיחות שלנו ושל שאר הסובבים אותנו על הנת"צ. חשוב לציין כי הנת"צים לא אמורים לשמש אותנו כמסלולי המראה, ולא מאפשרים לנו לעשות בהם ככל העולה על רוחנו. אנחנו עדיין כפופים לכל חוקי התנועה, לכל הגבלות המהירות, לכל תמרורי האין כניסה והעצור, ומן הסתם שימוש לרעה בנת"צים ואי הקפדה יתרה על הבטיחות שלנו תגרור אחריה תאונות ואולי גם נפגעים או הרוגים.

וכאן טמון המוקש הגדול שחייבים להזכיר בהקשר הזה, הפיל הגדול שנמצא בחדר: השליחים. מדובר בציבור גדול שמונה כמה אלפי רוכבים, שאצל רובם המכריע הזיקה בינם לבין "אופנוענות" נטו היא קרוב לאפסית. לחלקם אין כל הקפדה על ציוד מיגון, רכיסת הקסדה נתפסת אצלם כטרחה מיותרת, על כפפות ומעיל כלל אין מה לדבר. עבור חלקם, חוקי התנועה משמשים כאיזו המלצה מיותרת, ורכיבה על המדרכות, נגד התנועה, ומעבר צמתים ללא מתן זכות קדימה היא אצלם דבר שבשגרה. נכון, ישנם גם שליחים רבים שכן מקפידים על הבטיחות ועל חוקי התנועה, אבל הצרה הגדולה היא שבאופן עקרוני, השליחים האלה נתפסים בעיני הציבור שלא מבדיל בין אופנוע לקטנוע, כ"אופנוענים חוליגנים, משתוללים ופורעי חוק".

לדעתי, הצלחת הניסוי ובעקבותיו הרחבת האישור לרכיבה על נת"צ טמונה בידי אותו ציבור של שליחים, שמהווים אחוז גדול מאוד מסך רוכבי הדו-גלגלי ברחובות גוש דן. ההתגייסות שלהם למען הצלחת הפיילוט היא קריטית להצלחתו, ומצד שני זלזול שלהם בחוקי התנועה והפיכת הנת"צים למגרש המשחקים שלהם תפגע בכולנו.

מכירים שליח? ספרו לו על כך, אולי תצליחו להעביר את המסר.