ראלי אנדורה 500: מרוץ הקלאסיקות

במדינת אנדורה הפצפונת, שתקועה בין ספרד לצרפת ובין ההרים הפירנאים, מתגורר לו אחד בשם סיריל דפרה. מי שקצת קורא כאן בדו"גיגים, יודע שהבחור לא פראייר, בלשון המעטה, בתחום הרכיבה: 5 פעמים מנצח ראלי הדקאר, 3 פעמים ניצח את הרומניאקס ופעמיים את הארזברג המפרכים. בשנים האחרונות, פינה הבחור את גריד המסלול הדו גלגלי לטובת רוכבים צעירים יותר, ועבר ב-2015  להתחרות בדקאר בתחום הרכבים (בקבוצת פיג'ו).

אבל החיידק הדו גלגלי והתחרותיות, לא נעלמו ממנו. כאחד שחובב אופנועי אספנות מעניינים (מחזיק ב-DT125, אופנוע Ural עם סירה ומתנייד ביומיום על XSR700), החליט דפרה שהנופים סביבו יכולים להוות יופי של תפאורה למרוץ ראלי ארוך, בדיוק כמו שהוא אוהב, על אופנועים קלאסיים, בדיוק כמו שהוא אוהב.

דפרה משך קצת בחוטים, דיבר עם חברים, והפיק בשנה שעברה את הסבב הראשון של ראלי אנדורה 500. האירוע נפרש על פני שלושה ימים וכולל, כפי שכבר הבנתם משמו, רכיבה לאורך של כמעט 500 קילומטרים בנופים המדהימים של אנדורה. ההצלחה הייתה רבה ולא מעט לקחים הופקו, ובתחילת חודש יוני האחרון, כשאנחנו היינו עסוקים בהתמודדות עם גלי חום וזיעה, יצאה לדרכה בגשם קליל, המהדורה השנייה של המרוץ בהפקתו של אלוף הראלי.

ככה זה עובד: הרוכבים מתחלקים ל-3 קטגוריות ע"פ האופנוע שברשותם: "קלאסיק" בעבור אופנועים משנות ה-80 ואחורה, "נאו-קלאסיק" בעבור קלאסיקות חדשות ו"קאסטום" בעבור כל האופנועים שנכנסים לקטגוריה בין בוברים, סקרמבלרים וקפה רייסרים. אם הרוכב לא יודע להיכן הוא מתאים, הוא מתבקש לשלוח מייל טרום התחרות עם תמונת האופנוע והמארגנים כבר יעזרו לו להחליט. אגב, קיימת גם קטגוריית "טוריסט" שיכולה לעניין ישראלים השוכרים אופנוע באירופה (שהוא כמעט אף פעם לא יתאים לקטגוריות המרוץ), בה רוכבים אחרי המתחרים על גבי מסלול המרוץ, עם כל אופנוע אחר.

האירוע מתחיל בפרולוג ביום שישי בבוקר, בתחרויות משעשעות ונושאות פרסים שבסופן נקבע סדר הזינוק. בימים שבת וראשון מתקיים המרוץ עצמו, כשבכל יום נדרשים הרוכבים לרכוב כ-210-220 קילומטרים. חלקים מסוימים מהמסלול היומי, מחולקים למקטעים מדודים – סטייג'ים (ממש כמו בדקאר!) בני 10-15 ק"מ כל אחד, בהם מתבצעת המדידה שלפיה נקבע הזוכה במרוץ. מאחר וזהו ראלי המתקיים על כביש ציבורי, אין משמעות כאן למהירות סופית או להגעה במקום הראשון אחרי קרבות מרפקים בתוך הפניות. כאן נדרשים הרוכבים לשמור על מהירות ממוצעת קבועה, עם מינימום חריגות, בתוך כל סטייג', וכמובן – להגיע בכל יום לקו הסיום. לא פשוט כשמדובר לעיתים באופנועים ישנים.

מדידת המהירות הממוצעת נעשית ע"י GPS  בו מצוידים כל האופנועים. בסוף כל יום רכיבה המכשירים נמסרים למארגנים, שם המידע מוצא מהם ומחושב אוטומטית למציאת המהירות הממוצעת של כל רוכב בכל סטייג'. בנוסף, מסלול היום הבא מוזן לתוך המכשירים. זה המקום לציין, כי הרוכבים יוצאים למסלול מבלי להכיר או לדעת אותו קודם לכן. כמו בספרי הדרך של הדקאר במתכונתו המקורית, המסלול נחשף בפני הרוכב ככל שהוא מתקדם בו. השנה, התווסף סטייג' אחד מיוחד שעשה שימוש במורדות התלולים שמעניקים ההרים: קטע מבודד, שנסלל מחדש לכבוד השימוש במרוץ האופניים טור דה פראנס (שמתוכנן לעבור במקום מאוחר יותר השנה), נקבע כמקום בו תימדד המהירות הסופית של המתחרים, כשהם יורדים את הכביש ללא שימוש במנוע בכלל.

יוצא אם כך, שבזכות החלוקה לסטייג'ים, מצליח דפרה להשית, ולו במעט, מרוח הדקאר, על הראלי שארגן לחברים באנדורה.

וידאו שהפיקה Zenith, נותנת החסות לאירוע, בתום מרוץ 2016:

 

לאתר המרוץ

לדף הפייסבוק שפתחה ההפקה