רנדונה – "זה היה סיפור של חורף"

תמונות: אסף רחמים

לפני כ-3 שנים הובא ארצה ע"י מוטוטראק יבואן גאס גאס, דגם מיוחד מהיצע החברה ושמו – רנדונה. לפני שנעשתה לו תקינה התחרט שם מישהו במשרדים והחליט שלא כדאי ולא שווה להתעסק עם הדגם הזה וגנזו אותו במחסן.

בין היבוא לבין התקינה לבין ההחלטה לשכוח ממנו, ביקשתי וקיבלתי אותו למבחן. צורת הטריאל שלו קסמה לי, אני חובב טריאלים מושבע, והגדרתו כפליי-בייק קסמה לי עוד יותר: אני חולה פליי-בייק'ס. לקחתי ונסעתי איתו הביתה.

הרנדונה מעוצב כאופנוע טריאל עם מושב. המושב פריק. המנוע 4 פעימות 125 סמ"ק קירור אויר, האופנוע נמוך מאד, והוא מתאים לסבתות ולנערים כמתנת בר מצווה. לחובב אנדורו אין מה לעשות איתו, אלא אם כן… טוב, תיכף ניגע גם ב'אלא אם כן' הזה. בהתחלה חשבנו שאולי הוא מתכוונן על נישת הטריאלדורו אבל עד מהרה התברר שגם זה לא.

נעליו של הבחור הם צמיגי טריאל וכשמפרקים ממנו את הכסא משדרת כל החבילה המטעה הזו פיתוי רציני להתייחס אליו כאופנוע טריאל פר-אקסלאנס וזה מציב אותו בפינה שהוא ממש לא שם. היות ואת מה שאני יודע עכשיו לא ידעתי קודם, זה בדיוק מה שעשינו איתו: הלכנו לבדוק אם הוא טריאל 'רך', או 'אופנוע-לבית-ספר-דרך-השטח' עם יכולות טריאליות.

ובכן, בעצם יכלו לעצב אותו כ-DT או TS אבל זו חברה ששמה נודע בשערים כיצרנית טריאלים אז גם כשהם ניגשים לבנות משהו שהוא לא הארד-קור הם לא מסוגלים להתנתק מהשורשים. הנה למדנו משהו על כוחות שחזקים מאיתנו. חוץ מהעיצוב הוא לא מפגין או מחצין יכולות גבוהות שיכולות להצביע על הבית של האבא הספרדי (הוא בכלל מיוצר ביפן). הוא חלש ואנמי ואין מה לקחת אותו ל'נסיעה'. הוא מתאים לשעשועים בגינה או בשדה שליד הבית למי שרוצה לטעום ולהבין מה זה אופנוע שטח בניחוח טריאלי, או מקסימום להגיע לבית ספר שלא בדרך הכביש.

מה שכן, על מנת לספק את יצריו של הרפתקן עירוני מצוי, הוא מגיע עם סט גג"ש נוסף לשיפור יכולות עבירות. עם הסט הזה הוא מקבל קצת שרירים והרוכב, עם קצת ביצים, יכול להתנסות בצעדים ראשונים בנישת הטריאל. כשלקחתי אותו, סט הגג"שים הזה לא היה זמין או לא בנמצא או שסתם לא מצאו אותו, ובעצם יצא שאחרי 10 דקות כבר הבנו שככה אין מה לעשות איתו וכדאי לחזור, אבל הפיתוי, הו הפיתוי… לא עמדנו בו.

ליאור, בוחן הטריאלים, אמר ש"בואו נלך הביתה ונחזור שוב עם גלגלי שיניים אחרים אם רוצים שהטקסט ייצא רציני". מאידך, לא רצינו לזוז משם. היה יום חורף נהדר ויער מענית (מצר) התנשם והתנשף אלינו מאד, מתהדר בעלוות עלים ירוקה בורקת, גזעי עצים כרותים, סבכים נוטפי טיפות ואגלים והמון המון שלוליות. אמרנו שרק נצלם קצת בשביל הגלריה ואסף רחמים הצלם חגג על כל פריים. עם האוכל בא התיאבון ובתכל'ס – קרענו לו את התחת. ליאור סחט מהבחורצ'יק ביצועים מעוררי התפעלות, אבל זה הרוכב לא האופנוע. נהנינו עד הגג, יצאו לנו תמונות של מבחן משגע, אך… ללא תוכן.

זה היה ביום שישי. לקראת צהריים התפתחה בעית טעינה, הבטריה נחלשה ובסטרטר לא היתה תועלת. הנענו עם קיק והלכנו הביתה. למחרת בשבת באו לאסוף אותי עם עגלה ואמרתי לעצמי בוא נבדוק איתו עוד משהו. השארתי את שלי בבית וסחבתי את הרנדונה להר חורשן, שם הכנסתי אותו לסלעים. להפתעתי הוא לא צייץ ולא יילל וטיפס בטרשים כמו קוסם, אז אולי בכל זאת הועבר לו איזה גן גאס גאסי. ממש ממש הצטערתי שלא היה עליו הסט הנכון בתוך ומסביב לשרשרת.

אבל הסוף היה עצוב: הקלאץ' הפעוט נגמר. גם הסט הלא נכון וגם בעיית הטעינה שאילצה אותי להניע אותו בירידות. החזרתי אותו לחברה והם אמרו ש"נתקן, נחליף ותיקחו עוד פעם", אבל אז באה ההחלטה לא למכור אותו בארץ, את המצמד לא תיקנו, האופנוע הונח בפינה אפלולית למעצבה, ואנחנו נשארנו עם המון תמונות יפות וטעם של החמצה.