רשמי רכיבה: מוטו גוצי V85TT

על שורשיו של ה-V85 והדימיון שלו לאופנועו של רוכב הדקאר קלאודיו טורי כבר כתבנו בעבר ועל כן נדלג על ההקדמה ההיסטורית הזו. אבל לא נשכח ונזכיר שהעיצוב המיוחד הזה, בעיקר בצביעת הצהוב, לבן, אדום שבה את לבבות הקהל הדו-גלגלי בעולם עד כדי כך שה-V85TT אחראי כמעט ישירות לעלייה של 25 אחוזים במכירות האופנועים של קונצרן פיאג'ו (שימו לב – אופנועים, לא קטנועים), לשנת 2019, כלומר-אפריליה ומוטוגוצי יחד. אם מוטוגוצי ייצרו עד 2019 כ-10,000 אופנועים בשנה, הרי שהדגם הזה בלבד כמעט הכפיל את הייצור במוטוגוצי ולא פלא שהמפעל הקטן במנדלו-דל-לאריו לא עמד בקצב.

עוד אנקדוטה מעניינת היא, שלמרות שחברת מוטוגוצי עשתה תחרות שמות אונליין, נבחר בסוף הסימון הפשוט V85TT המזכיר דגם עבר משנות השמונים שבמשך שלושה עשורים היא די התכחשה אליו, וזה ה-V65TT, ואני אישית מכיר מספר אנשים שמיד יורקים על הרצפה בהישמע השם הזה לידם. משמעות הקיצור TT באיטלקית הוא Tutto Terreno  כלומר בכל שטח, בכל דרך.

 

מימין ה-V85 החדש ולשמאלו הגוצים ההיסטוריים מתקופת הדקארים הראשונים

 

את הגוצי אספתי ביום שישי בבוקר מסניף עופר-אבניר בתל-אביב ומשם רכבתי לידידי א', גוציסט וותיק וחובב מושבע של כל יצירה מוטורית איטלקית. לרוכבי גוצי ותיקים, הרוכבים על דגמים משנות השבעים/שמונים וגם לרוכבי ה-V7 למיניהם, אציין שכבר מהמפגש הראשון עם האופנוע אתה מרגיש שזה לא עוד גוצי סטנדרטי ואין כל-כך קשר בין ה-TT למה שהיה לפניו. זה מתחיל בסאונד שיישר קו עם שאר העולם, ונשמע בערך כמו עוד קטנוע של הונדה, ותקנות היורו המחמירות, ממשיך בגימור הגבוה של האופנוע, ובתצוגה הדיגיטלית הצבעונית שהחליפה את השעונים האנאלוגיים שעדיין קיימים ב-V7 וב-V9.

עם זאת האופנוע לדעתי יפה, יפה מאוד, אך הצביעה איתה מגיע הדגם שבתמונות עושה לו עוול גדול ומסתירה את קווי העיצוב המיוחדים שלו. הגוצי מגיע עם שלושה מצבי רכיבה: כביש, גשם ואוף-רוד כאשר במצב האחרון מערכות ה-ABS ובקרת האחיזה מנותקות.

למרות שתכננתי לי מסלול רכיבה ארוך צפונה עם לוחות זמנים, כל הקלפים נטרפו כאשר הציע א' שניפגש בבוקר ביער מודיעין לרכיבת שבילים קצרה יחד עם הגוצי NTX650 שלו, אביו הרוחני של ה-TT החדש. כמובן שלא יכולתי לסרב, ואלינו הצטרפו עוד שני גוציסטים וותיקים, אחד מהם הגיע עם ה'לה-מאנס 850' המדהים שלו, לקפה של בוקר, הכולל הארות ותובנות וגם סשן צילומים קצר למרגלות מטוס הנורד ביער המגינים. אחרי אתנחתא ביער המשכנו לקפה נוסף וגם מאפה בכפר קאסם. אולי בכלל הכוונה ב-TT זה לא 'בכל שטח', אלא יותר TAKE YOUR TIME?

 

 

 

לאחר האתנחתא השניה של הבוקר המשכנו יחד אני וה-TT כמו שכיניתי אותו לסיבוב הגדול שתכננתי לנו בצפון הארץ. אחרי ששמים בצד את ההשוואות לפעם וגם את האכזבה מהסאונד של המנוע, הגוצי מתגלה כאופנוע טוב, אפילו כמעט טוב מאוד. מדוע כמעט טוב מאוד? ובכן, תיכף נגיע לזה.

הגוצי מאוד נוח. המושב שלו הוא דוגמה לאיך מושב אופנוע צריך להיות, רך במידה המתאימה, ארגונומי, וכזה שמאפשר לרכב שעות ללא כאבים, כיווצים או עייפות. אינני יודע מה עשו שם אך הם פגעו בול, זהו כנראה האופנוע הנוח ביותר שיצא לי לרכוב עליו.

הרכיבה צפונה עוברת במהירות ובקלות כאשר 80 הסוסים שמפיק המנוע לפי הצהרת היצרן מספיקים בהחלט, האופנוע מאיץ יפה מאוד ומהר כאשר צריך לעקוף, והכוח זמין כבר מסל"ד נמוך מאוד. גם המאפיין של גמישות המנוע נשמר והרבה פעמים מצאתי את עצמי מוותר על הורדת ההילוכים ונשאר בהילוך חמישי בעת האטה והאצה חזרה. את האופנוע זה כלל לא עניין, מבחינתו הכל הולך.

הגוצי גם מתגלה כבן לוויה מעולה בכבישים מפותלים. השילוב של שלדה מצוינת יחד מערכת בקרת האחיזה מספקים לרוכב את הביטחון והאחיזה הדרושים כדי ליהנות מכבישי הצפון המפותלים כאילו היה זה אופנוע ספורטיבי לכל דבר.

 

 

ויתרתי הפעם על המסלולים הנדושים של כביש הגלבוע, רמת הגולן ושות' ובמקום בחרתי לברוח להר מירון ומשם ליער בירייה, אחד היערות הגדולים בצפון המכיל בתוכו דרך נוף נהדרת, וגם שבילים הלוקחים את הבוחר בהם לקברי שייחים שעברו גיור והיום מוגדרים כקברי צדיקים, מעיינות ושאר פינות חמד נסתרות. תוסיפו לזה את העובדה שעמך ישראל כמעט לא מגיע לשם ותקבלו מתכון בטוח לשקט, טבע ושלווה, רק אתם והאופנוע.

 

 

אבל וידוי אישי: אינני אוהב את סגמנט האדוונצ'רים הגדולים. השילוב של אופנוע שמן פיזית, כלומר רחב, משקל גבוה שעולה על 200 קילו ולעיתים מתקרב ל-250 ובדרך כלל גם מרכז כובד גבוה, כל אלו גורעים לדעתי האישית, מההנאה ברכיבה כאשר הגעת לנקודה בה נגמר האספלט וצריך להמשיך הלאה. במצב כזה אני מעדיף דו"ש קל משקל אשר אין בעיה גם להרימו כשצריך. למרות זאת החלטתי לא לוותר לעצמי ולנסות את הגוצי גם בתנאים האלו ויאמר לזכותו שהוא הפתיע אותי לטובה. למרות שמשקלו הרטוב המוצהר הוא 230 קילו, הוא איננו מרגיש כבד ובאופן מפתיע משרה יציבות וביטחון בשבילים משובשים ולרגע לא חששתי מאיבוד שיווי משקל בעת הורדת רגל בשביל משופע. את התחושה הזאת ניתן בהחלט לייחס למרכז הכובד הנמוך של האופנוע. נכון שלרוכבים נמוכים מתחת 180 ס"מ יהיה קשה להניח שתי רגליים יציבות על הקרקע, אבל עבור 182 הס"מ שלי האופנוע היה אידיאלי. שוב, מרכז הכובד הנמוך של האופנוע תורם מאוד ליציבות ולהרגשת הביטחון בעת רכיבה בשבילים משובשים.

 

 

הרכיבה בשבילי יער בירייה יחד עם הנוף הטוסקני שנשקף מדי פעם מבעד לעצים בהחלט נותנת הרגשה שאיטליה נמצאת במרחק שעה וקצת מהמרכז. אם מתאמצים ממש חזק, אז ניתן לדמיין את סיום הרכיבה של דרך נוף יער ביריה בחצור הגלילית לסוג של סיום במנדלו-דל-לאריו ואת אגמון החולה לאגם קומו, אבל זה רק אם אתם באמת מפליגים בדמיון.

לצערי לא הכל מושלם בגוצי הזה, וכאן אנחנו מגיעים להסבר מדוע הוא כמעט אופנוע טוב מאוד. ראשית, אציין שוב את הצביעה שאיתה מגיע דגם המבחן: היא מדכאת. שנית, לי אישית הכידון היה רחב מדי ויצר עומס על הידיים. אבל שני אלו מתגמדים לעומת הבעיה הגדולה של האופנוע אשר ממש פוגמת בהנאה מהרכיבה בעיקר בכבישים בין עירוניים שם הקצב עולה על 90 קמ"ש וזה מיגון הרוח. מיגון הרוח פשוט גרוע. המשקף באופנוע מסיט את הרוח ישר לקסדה וגורם למערבולות רוח אשר מייצרות רעשי רוח בלתי נסבלים. וכן, אני רוכב עם אטמי אוזניים, וקסדת הסוואמי שלי די שקטה ואף פעם לא סבלתי ככה מרעשי רוח ברכיבה. זהו בהחלט מינוס רציני מאוד. אציין שהאופנוע הגיע עם משקף אפטרמארקט, ולא עם המשקף המקורי אשר אמור לשפר את הבעיה ולדעתי הוא עושה לגמרי את ההיפך.

 

 

בניסיון להבין מה קרה כאן פניתי לחבר טוב שהוא בעלים של הדגם וסיפרתי לו על חוויותיי. הוא אישר שגם המקורי לא להיט, אבל לא הסיוט שתיארתי ברכיבות מנהלתיות מהירות דוגמת כביש 6. חבל שגוצי הפסיקו את פיתוח הדגמים שלהם במנהרת הרוח. מקורות יודעי דבר מספרים שהדגם האחרון שעבר מבדקים במנהרת הרוח במנדלו-דל-לאריו היה המוטוגוצי נורגה 1200 שפותח ב-2005 ולאחריו הושבת המתקן סופית.

אם כבר הזכרנו את כביש 6 אז אני חייב לציין לטובה את הקרוז-קונטרול שקיים באופנוע וברגע שמתרגלים להשתמש בו מגלים כמה נוח זה לתת ליד ימין לנוח מדי פעם.

ההחזרה של אופנועי מבחן בימי ראשון בבוקר לאחר הסופ"ש גם מספקת לנו את האפשרות להתנסות עם האופנוע גם בפקקים ובעומסי תנועה כבדים. כאן מרכז הכובד הנמוך של האופנוע תורם להרגשה שהאופנוע קל יותר ממשקלו המוצהר ויחד עם זווית הצידוד הנדיבה של הכידון המאפשרת השתחלות זריזה בין הרכבים, האופנוע קל לתפעול ברכיבה איטית בעת עומסי תנועה כבדים.

 

 

סיכומו של דבר: ה-TT הוא אופנוע טוב ומהנה מאוד בעיקר היכן שלא היו לי ממנו ציפיות גבוהות וזה בירידה לשבילים, שם הופתעתי לטובה מהביטחון שהוא השרה עלי. המנוע החדש עם תוספת הסוסים שלו הוא בהחלט שיפור משמעותי לעומת הדגמים הקיימים וכולי תקווה שכבר ב-2021 לכבוד חגיגות 100 שנים לחברת מוטוגוצי נראה דגמים נוספים עם המנוע הזה, אולי אפילו איזה לה-מאנס 850 חדש… חבל רק שזה מגיע עם תחושת החמצה בגלל מיגון הרוח הבעייתי, פספוס שכלל לא היה צריך לקרות.