שיעור בתוך הקסדה

מאת: שגיא נאור הקרח

אופנוענים מקריחים נחלקים לשני סוגים: אלה שהשלימו עם המצב סביב גיל 30, גילחו את שאריות השיער והבריקו את פדחתם, ואלה ששיערם השופע (יחסית) עומד להם לרועץ לקראת העשור החמישי. האחרונים, בדומה לנשיא ארה"ב דונאלד דאק, מתמודדים עם קונפיגורציות שונות של דלילות מפורזת, אורגים את שיערם בשיטות נבטיות קדומות, ועושים מאמץ לא מבוטל לשמר מראה שיער מהוגן באמצעות הדחקה, שימוש בתאורה ותצלומי סלפי מנוטרי GPS.

בעוד הסוג הראשון (המקריח טוטאלוסט) השלים עם העלבון מוקדם יחסית, הרי שהסוג השני (המקריח בשיטת השלבים) פוגש את העלבון כמדי יום מול המראה, בשעה שהוא מתמודד עם חלוקה מחודשת של התכסית, נסיגה לקווי 67 וחישוף רנדומלי של חורש טבעי.

עוד הסוג הראשון נראה זהה לפני חבישת הקסדה ולאחריה, הרי שאצל הסוג השני מתקיים פיצול אסתטי חריף בין מצב 'הלפני' ומצב 'האחרי'. ד"ר ג'קל ומיסטר הייד, היפה והחיה, גבר מצודד וסביר למראה למול קטסטרופה אסתטית. כך או אחרת, המדובר במטמורפוזה מצערת, המתוארת בספרות הפסיכולוגית במונחים של התרוקנות, חולשה הפושה בגוף, חוסר תקווה ומודעות יתר לאזורים המיתדלדלים בפדחת.

מה עושים?

ובכן, חקרתי מעט בנושא ואין ספק שאלו שהשלימו עם הקרחת בשלב מוקדם מאושרים יותר, עם קסדה ובלעדיה. אשר לסוג השני, הנע בין תקווה לייאוש, בין שפע לדלילות, בין סקפטיות לוודאות, עליו לכלכל את צעדיו בחכמה, תוך התייחסות לאקלים המזרח תיכוני האכזרי.

שיער הראש לא אוהב קסדות ומכמה טעמים: ראשית, זקיקי השיער נחלשים בחום, והקסדה נוטה לחמם את הקרקפת.

שנית, קסדה, בעיקר בחודשים החמים והזיעה הניגרת, מייצרת בקטריות רעות אשר מזיקות אף הן לזקיק השערה והורגות אותו.

שלישית, חבישת הקסדה והסרתה מושכות ומורטות שוב ושוב את שיער הראש והדבר מחליש עוד את הזקיק החבוט ממילא משתי הסיבות הראשונות. כלומר, גם אם התברכתם בגנטיקת שיער טובה, חבישת הקסדה לעתים תכופות ולזמן ממושך היא מתכון להרס השיער.

והנה אני מגיע לתובנה החשובה: באביב רכשתי שואי NXR במידה S, וייעדתי אותה לרכיבה יומיומית בחודשי הקיץ. היא יושבת עלי 'בול', כלומר לוחצת מעט אבל כך מומלץ. אלא שהשילוב בין קסדה צמודה ורכיבה בימים חמים הוא אסון לשיער של העשור החמישי. אחרי חצי שעה של רכיבה, התופעות המביכות המתוארות לעיל מתקיימות אחת לאחת.

עוד אני אובד עצות, זכרתי כי שימוש בקסדות אחרות לא קידם שיער במצב On/Of, בבחינת הרגע היה לי שיער (טוב קצת שיער, אבל משהו), וכעת – אללי – אני רוכב עמוק ומהר במעלה הקרחות.

מאחר שאין בכוונתי להצטרף לרשימת ההמתנה של מושתלי השיער בתורכיה, נטלתי קסדה ישנה ואהובה מסוג HJC ראפה 10. הריפודים עדיין נעימים. המידה M. היא מונחת טוב על הראש, אבל חפה מהצפיפות החונקת של השואי. רכבתי אתה שעה ואף שעתיים. הסרתי את הקסדה עת הגעתי ליעדי, ובמפגש הראשון עם המראה זהיתי את עצמי, ולא איזה חמוס שנדרס על ידי מכסחת דשא וניצל בעור שיניו.

מסקנות: אף שהמהדרים לא יסכימו אתי, מעתה ואילך בחודשי הקיץ אני עובר לקסדה מאווררת במידה M, ולא במידה S, ובנוסף היא חייבת להיות קלה. ולמה? יש קשר הדדי בין צפיפות, חום ומשקל. ביום חם, כאשר הקסדה לוחצת חזק ושוקלת הרבה נוכחותה מורגשת. הלחץ שהיא מפעילה גורם להזעת יתר, וזו בתורה יוצרת עייפות, בקטריות ושאר מרעין בישין. זה לא טוב לשיער, וזה רע למצב הרוח.