שתי ההמצאות של הוסאק שלא שינו את העולם (V)

לפתחו של האתר הצנוע שלו מציג הממציא את עצמו:

"שמי נורמן הוסאק ואני המצאתי את המערכת הזו בראשית שנות ה-70'. תמיד איתגרתי את עצמי בחשיבה איך דברים צריכים להיעשות. בהבנתי תמיד ישנה דרך פשוטה יותר ויעילה יותר בעיצוב פעולת מערכות. החשיבה הזו והשאיפה למקוריות הובילו אותי להמצאת מתלה לאופנוע, מתלה לאופניים, מנוע, מכונת אריזה ומכשירים רפואיים. הכל התחיל כשהייתי בן 17 ונדרשתי לתקן מנעול דלת של מכונית…"

הוסאק הוא הממציא של מתלה הדואו-לבר שהיה בשימוש באופנועי ב.מ.וו מסדרת K1200, כך שאולי ההצהרה של הכותרת שהמצאותיו לא שינו את העולם יש בה מן ההפרזה לצד השלילה. בכל זאת, לא כל אחד זוכה שמפעל כמו ב.מ.וו ישתמש בפרי רוחו בחלק מאופנועיו.

הוסאק שנולד ב-1946 כסקוטי, העביר את ילדותו ברודזיה. אביו עסק בפיתוח מפעלים לשאיבת מים ונורמן העביר את זמנו על אופנועים בטבע הפראי בין החוות באפריקה. היה לו דוקאטי קטן 250 סמ"ק והוא לקח אותו לתחרויות מקומיות עד שרודזיה היתה קטנה עליו, ובשנת 1969 הוא הגיע למרוץ של האי מאן. הצלחה גדולה כרייסר לא היתה לו, אבל חיש מהר עמדו כמה חבר'ה מהפיטס הסמוכים על כשרונו המכני של הבחור הרודזי ובארי שין ביקש ממנו להצטרף לצוות שלו.

הוסאק אמר תודה אבל העדיף את קבוצת המרוצים של ברוס מקלארן. הוא הצטרף לצוות ב-1972 ושם, בין מרוצי המכוניות של האינדי 500 והפורמולה 1 הוא העביר 3 שנים כמכונאי, בונה שלדות ואיש צוות. באותה תקופה עלה במוחו הרעיון לבנות מתלה קדמי לאופנועים בסגנון מתלה עצמות-עצה שהיה נהוג אז במכוניות המרוץ.

אבל לפני שניגש לפתח את רעיון המתלה הקדמי הוא קודם כל המציא מנוע. היה זה מנוע 2 פעימות צר וצנום שקיבל את ההשראה למבנהו ממנוע הוואנקל, שבאותה תקופה, שנות ה-70, נחשב לגביע הקדוש של המוטוריקה. מנועו של הוסאק היה שילוב של מנוע בוכנה ורטיקאלי סטנדרטי עם תא שריפה משתנה בסגנון ובצורה שהציע מנוע הוואנקל הרוטורי. המנוע היה בעל מבנה פשוט ביותר, 2 חלקים נעים בלבד עם ניצולת גבוהה.

המנוע לא עבד לשביעות רצונו המלאה של הוסאק, והוא זנח אותו בחשבו שכדאי להשקיע את הזמן במתלה הקדמי שלו. רק ב-2011 חזר המנוע לשולחן העבודה בעידודו של ג'ון גארדינר שפתר והתגבר על בעיות שונות, והצמיד את המנוע הזעיר למיניבייק. הנה:

 

ראו כמה קטנים ממדיו של המנוע המלבני הזה:

 

*   *   *

3 שנים במרוצי מכוניות הספורט תמו והוסאק יצא לדרך עצמאית, ודבר ראשון פיתח את המתלה הקדמי שלו אותו הגה עוד בתקופת מקלארן. הרעיון היה לבנות לאופנוע מתלה קדמי שיבטל את אפקט התקצרות בסיס הגלגלים בעת בלימה. כידוע, כשהמזלגות הטלסקופים שוקעים בזמן בלימה השלדה שוקעת גם היא, והגלגל האחורי מצמצם את המרווח בינו לבין הגלגל הקדמי. אפקט זה פוגע ומערער את יציבותו המובנית של האופנוע.

הוסאק רצה ליצור מבנה בו השלדה תוכל לשקוע תחת עומסי הבלימה אבל מרווח בסיס הגלגלים ישאר קבוע, והוא סבר שאם הוא יעתיק את מבנה מתלה-עצמות-העצה ויצליח לשלב בו היגוי פרונטלי (ברכב מוט ההיגוי הוא צידי) זה יהיה הפתרון. הניסויים הראו שמבנה הנדנדה המקבילית שיצר לא רק השיג את התוצאה הרצויה, אלא אף הגדיל את יציבות הפרונט של האופנוע, ושיפר את יכולות הפניה תחת עומסי בלימה.

 

הוסאק בנה את השלדה כולה שתתאים לפרונט שלו ובשלב המבחנים עשה שימוש בכמה מנועים ככל שהשיגה ידו, בעיקר מנוע 500 סמ"ק של הונדה מסדרת אופנועי  XL שנתרם ע"י ידיד. הוסאק כינה את ההמצאה "הוסאק 1" ונתן אותו למתחרה מקצועי שיבדוק האם הסיפור מוצלח. כן, הסיפור התברר כמוצלח מאד, כשהשיג את המקום הראשון באליפות הבריטית בקטגוריה לצילינדר בודד בשנים, 86', 87', 88'!

הוסאק ניגש במרץ לפתח את הדור הבא ועל ה"הוסאק 3" כבר נתבקשו להביע דעה גדולי הדור. רכבו עליו נבחרי עם כמו אלן קאתקארט, מאט אוקסלי וריי נייט, שגמרו עליו את ההלל וטענו שמתלה זה מעניק לאופנוע עדיפות ניכרת ביציבות תנועה מישורית, בבלימות ובהיגוי תחת בלימה.

 

מעודד מהצלחתו הציע הוסאק את המתלה המפואר שלו לחברות רבות כמו סוזוקי, דוקאטי ולאברדה. מי שדווקא גילו עניין היו אנשי ב.מ.וו שבשנת 2004 הוציאו לשוק את סדרת K1200 עם המתלה של הוסאק ונתנו לו את השם – דואו לבר. לצערו של הוסאק מעט לאחר מכן סיימו מהנדסי החברה את פיתוחו של מתלה הטלה-לבר והשת"פ עם הממציא הבריטי תם.

הוסאק הבין את הרמזים ששיגר לעברו היקום והחליט לנדוד הלאה. הוא עבר לקליפורניה בארה"ב ועסק בהמצאות ופיתוחי מיכון בשטח האריזות. לאחר מכן עבר לשטח המיכון הרפואי. ב-2010 חזר לדו גלגלי ופיתח ורסיה מעניינת של המתלה הקדמי שלו לאופניים. התותח הסקוטי-רודזי-אמריקאי הזה היום בן 72 ועדיין פעיל כך שלא נופתע אם יצוץ לנו עם איזו המצאה נוספת מתישהו.

ובינתיים יהיה מעניין לחקור ולדעת למה אם כל כך טוב – מדוע לא הצליח יותר ומדוע לא משתמשים במתלה הזה יותר יצרנים. אולי מפני שהמתלה הטלסקופי כל כך פשוט כרעיון, כיישום, וכאלמנט לתחזוקה. כנראה.