תחילתה של ידידות מופלאה

מאת: צביקה הרשקוביץ / תמונות: רון טולדו ורועי בן משה

על מה אני חושב?

על זה שאופנוע "אדוונצ'ר", או בעברית הרפתקה, כשמו כן הוא. אופנוע שפותח לך אפיקים חדשים ורחבים ומספק לך הרפתקאות שונות ומגוונות.

אני לא מדבר על ירידה מהאספלט לטובת שבילים ושטחים קלים שזה אכן עולם שלם ודבר מדהים בפני עצמו שאני שמח להכנס אליו, אלא על רכיבת הכביש עצמה שהופכת להיות משהו שונה.

ברכיבת כביש ספורטיבית וחזקה אתה כמו סוס עם סַכֵּי עיניים. מפני שלמרות כל מה שלמדת ואתה יודע ומיישם לגבי ראיה מרחבית שכה נדרשת, בסופו של דבר אתה ממוקד בעיקר בתיקול הפניה הבאה כך שהראיה שלך היא סלקטיבית. המוח שלך מוחק מידע "פחות רצוי" כמו הנוף למשל.

לא מעט שבתות אני חוזר מרכיבה חזקה של מאות ק"מ ואפילו לא זוכר את המקומות בהם רכבתי. מבחינתי זה היה כמו לרכוב במסלול מירוצים ושם לא מעניין אותך מה יש מסביב חוץ מהפניה הבאה.

ההרפתקה הראשונה שלי עם האופנוע החדש הזה הייתה לעשות משהו שלא עשיתי עדיין ברכיבה: גמיעת 400 ק"מ שרובם ככולם בחושך מוחלט. מקצרין שברמת הגולן לאילת.

בסיטואציה כזו אין שום משמעות לכל מה שאני רגיל ואוהב ברכיבה ספורטיבית. כאן אתה משנה פאזה ונכנס למוד שונה בתכלית. זה לא קל ולא פשוט אבל זו חוויה לא פחות ממדהימה ואולי אף מכוננת בכל מה שקשור לרכיבת כביש. זה רק אתה והמכונה שמתחברים לכדי ישות אחת פועמת ופתאום אתה מגלה עולמות חדשים ומבין שהיית עד היום בקבעון מחשבתי.

האתגר שלי היה לגמוע 1,000 ק"מ ביום הראשון שהאופנוע איתי ועמדתי בו. זה התחיל בכמה מאות ק"מ עם חברים יקרים ואהובים בכבישי הצפון המפותלים והיפים עד קצרין שברמת הגולן. היה פתאום משעשע ואולי אף מוזר לשים לב לפרטים שלא זכרתי וידעתי למרות שאני רוכב שם פעם בחודש לפחות ואולי יותר. אבל תמיד עם "סַכֵּי עיניים". הפעם זו הייתה רכיבה מיוחדת במינה ובעיקר שונה.

משם נפרדתי מהחברים ורכבתי לבדי ישירות לאילת עם הפסקה קלה בנווה זוהר.
לאחר לינה באילת ולאחר ארוחת בוקר מאוחרת חזרתי לירושלים. כמובן שדרך בית ג'וברין…

עם אופנוע שאפשר לעשות גם וגם (וגם) וליהנות מאד מכל העולמות זה בהחלט נשמע כמו תחילתה של ידידות מופלאה.