תמי גורלי מוולנסיה: ריח נקמה באויר

יום של מרוצים זה תמיד יום עמוס, מלחיץ ומהנה מאד. היכולת להגיע למרוץ ולצפות בו ולהרגיש את האופנועים מהאספלט זו תחושה שהלוואי ויכולתי להעביר הלאה, תחושה שמרגישים רק במסלול כשהרוכבים הטובים בעולם יוצאים לדרך.

חדר התקשורת במסלול ולנסיה צופה על הישורת והמרפסת הפתוחה מאפשרת לצפות בזינוק, להרגיש, לשמוע, להריח ולרוץ לחדר, למסכים, לראות מי יצא הכי טוב מפנייה מספר 1.  הדופק מואץ, הלב תקוע בגרון או מחליק לבטן, והאדרנלין בשחקים.

הבוקר החל מוקדם, מאוד, עם 110,000 צופים בדרך למסלול ו-1500 שוטרים. לא הייתה ברירה אלא להגיע מוקדם בכדי להימנע מפקקים בכניסה למסלול. כשהשמש עלתה לאיטה בסביבות 7 בבוקר, ערפל הציף את המסלול ועיכב את תחילת היום ומקצי החימום. כשהוא התפוגג הייתה תקווה שהיום יתנהל נקי, תקווה שהתפוגגה לה במהלך מרוץ המוטו ג'יפי, אבל הערפל לעולם יכסה את אליפות המוטו ג'יפי 2015.

רוכבים זה עם מיוחד. חייבים להיות מיוחדים בכדי לעשות מה שהם עושים בטח כשרובם לא מרוויחים ולא זוכים לתנאים של ולנטינו רוסי, חורחה לורנזו, מארק מארקז ודני פדרוסה, הן בציוד מקצועי או בתנאי עבודה. הדחף התחרותי שבהם לעולם לא יבוא על סיפוקו וביום שזה קורה, הם פורשים. היה ברור שהנופת צופים בין הרוכבים הטובים בעולם תתמוסס מתישהו מהלחץ והתחרותיות אבל אף אחד לא צפה פיצוץ שכזה. עם מקצי האימונים והדירוג אחרינו וההשלמה של ולנטינו לגבי מיקומו אחרון על הגריד, היה נראה שהקרבות יישארו על המסלול, אך ככל שהמרוץ התקדם היה ברור שזה לא יגמר עם דגל השחמט.

על מה שמארק מארקז עשה באוסטרליה ומלזיה אפשר להמשיך ולדבר, לנתח את העבירה של רוסי והבעיטה אם הייתה או לא הייתה (לא היתה, אבל היה קו רחב במכוון) אם העונש היה מוצדק או לא, מה הוא בעצם עונש מוצדק, למה אחרים קיבלו על אותה עבירה עונש חמור יותר ולמה מארקז לא קיבל עונש בכלל.

חדר התקשורת היה שקט בין עקיפה לעקיפה, כשהאיטלקים מלווים בחדווה את המהלכים והספרדים צוחקים על הקלות שבה הרוכבים מפנים לדוקטור את הדרך, אם זה בגלל  יתרון המהירות ואם זה בגלל החשש מלעמוד בדרכו. היחיד שניסה לשמור על מיקומו היה אליש אספרגארו שניצל את הקו שנפתח מחדש. בהקפה 13 כשוולנטינו התמקם כבר במיקום הרביעי, העינים עברו למארקז והעקיפה שלא קרתה. חיכינו שהיא תבוא, קיווינו שהיא תבוא. לא שהיא לבדה הייתה משנה את תוצאות אליפות העולם אלא היא רק הייתה סוגרת את הפרק בסאגה הזו.

אבל זה לא קרה. מארקז טוען שהוא רצה אבל דני פדרוסה הרס לו. הוא תכנן לתקוף בפנייה 6 בהקפה האחרונה וההתקפה של בן קבוצתו עלתה לו בכחצי השנייה. אבל למה לחכות? למה לא לתקוף קודם? הלא השילוט לבטח הראה לו שדני פדרוסה מתקרב?!

הפתעה לא הייתה שם ואת הסיבה לעולם לא נדע. נוכל לשער. יש שיגידו כהגנה שהעניק ללורנזו, אבל למה לו? כרגע הרוכב הספרדי נמצא בתחתית הסולם. עשרות אלפי הודעות שליליות על דף הפייסבוק שלו וקריאות בוז ושריקות מקהל ספרדי – זו סיטואציה שלא תפתר עם קצת יחסי ציבור. הלא מארקז לא ממש מחבב את חורחה לורנזו, אהבה אין שם ובטח שלא הסכמים. כן שניהם ספרדים אבל פה נגמר המכנה המשותף, והרכיבה של מארקז הוכיחה בעצם את מה שוולנטינו טוען מזה שבועיים.

אחרים יגידו, ואני ביניהם, שהוא פשוט חשש. בתחילת סוף השבוע, אלוף העולם היוצא נלקח לשיחה ע"י דורנה והנהלת המרוץ והוזהר שלא להמשיך ולהתערב באליפות העולם. אופן הרכיבה שלו הועמד במבחן ותחת ביקורת וזו לא הפעם הראשונה שזה קורה. רק בשנות המוטוג'יפי שלו, הספרדי נלקח לשיחות עם דורנה לפחות 3 פעמים. אחרי חרז, סילברסטון ואראגון 2013, והיו לבטח עוד כמה בירורים עד השיחה במלזיה וזו שהקדימה את המרוץ בוולנסיה. מארקז רכב על הקצה אבל שלא כמו תמיד, הוא לא בדק את הקצה. הוא נראה בוחן נקודות עקיפה, אבל לא מימש, לא הוציא לפועל, והתוצאה הסופית ידועה לכולם.

אז חורחה לורנזו אלוף העולם. האם הוא אלוף ראוי? – הוא המהיר על המסלול עם רכיבה מדוייקת, נקיה שנראית חסרת מאמץ לחלוטין, הוא לא בעל ניסיון כמו ולנטינו והוא רחוק אלפי שנות אור באישיותו מזו של הדוקטור, אבל הוא רשם לעצמו יותר נצחונות, יותר הקפות מהירות, יותר זינוקים מהשורות הראשונות. הוא גם עשה לא מעט טעויות אבל מי לא עושה?

האם ולנטינו היה מצליח לכבוש את הפסגה אם מארקז היה נאבק עם לורנזו? – לפי הנתונים זה לא נראה כך. הזמנים שלו היו איטיים יותר והפער גדל לקראת סוף המרוץ כשהצמיגים של הדוקטור נשחקו. האם ולנטינו היה דוחף אם לורנזו היה נדחק לאחור? – אף אחד לא יידע. אי אפשר להתעלם שאלו המתחרים הקשים ביותר שהיו לאיטלקי. האם רוכבי ההונדה היו יכולים על חורחה? – נראה שכן. אם מארקז היה נלחם כרגיל, פדרוסה היה סוגר מהר יותר ומאבק יכול היה להיפתח אבל האם זו לא עוד פעם הסוגיה של החוק ההוא הלא כתוב?

ולנטינו עשה עבודה נהדרת, עשה סופשבוע מצויין, רכב מרוץ נפלא, עקף וטיפס כשהמטרה הראשונית הייתה להתקדם למיקום ה-6. הרבה היה צריך לקרות מעבר למה שעשה רוסי וזה כבר היה מחוץ לידיו, וכשמשהו איננו בשליטה של הרוכב, זה מעצבן אותם פי כמה.

האם יש פה עניין של מאפיה ספרדית? – ממש לא. האינטרס של דורנה הוא לשמח את הצופה הממוצע והתוצאה הזו היא סיוט לאוחזת בזכויות האליפות ולמרות לאומיותה של החברה, העומד בראשה מעריץ גדול של הדוקטור. הפדרציה, האליפות, הקבוצות, היצרנים והרוכבים יצטרכו לחשוב ולתכנן כיצד לעבור את המשבר הזה. ולנטינו עובר אותו בלזרוק דברים בפני דורנה. מהשתלחות בשידור חי בכרמלו אספלטה ועד החרמת טקס הגאלה מבלי להודיע מראש. הוא אוסף את עצמו, את משפחתו, אנשיו וקבוצתו והוא מוכן לפתוח את הקרב על עונת 2016. כבר בטסט, יומיים אחרי המרוץ. אמר: "אין הבדל גופני גדול בין גיל 36 ל-37" – והוסיף שהוא ממשיך כרגיל.

אז הוא ימשיך כרגיל עם ריח נקמה באוויר רק שעכשיו המתחרים מולו הם לא רק כאלו אלא גם אוייבים בנפש.

נקווה שהערפל יתפזר כשנגיע למרץ 2016.